מטפלים זוגיים ומטפלים פרטניים: טעויות נפוצות
פסיכולוגיה אבולוציוניתאורן הוא מומחה לפסיכולוגיה אבולוציונית, ומשלב את הידע של תחום זה עם הפרקטיקה של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי.כאן תוכלו ללמוד מהי הפסיכולוגיה האבולוציונית. טיפול CBTאורן נעזר בשיטות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שהוא טיפול ממוקד שהוכח כיעיל ביותר לחרדות, כעסים, אכזבות, קינאה, דיכאון ונפילות בתחושת ערך עצמי. טיפול בבית שלכםכן. זה אפשרי בהחלט.
באמצעים האלקטרוניים של היום, טיפול אצלכם בבית הוא לא רק אפשרי - לפעמים הוא אפילו עדיף.
אורן מסביר מתי זה כך ולמה. טיפול זוגי ואישיטיפול זוגי ואישי בתל-אביב.
אורן נעזר באינטרנט כדי לטפל גם מרחוק - בישראלים בחו"ל או באלה המרוחקים מת"א. אורן מייעץ בהתנדבות בפורום "סטארמד" באינטרנט. מה באתר?איך למצוא מה?
הסבר כללי על תוכן האתר, תפריט ימני עם קישורים חשובים נוספים, תאור מבנה האתר, והנחיות לחיפוש טיפול או מידע. בתקשורתלשמוע ולראות את אורן בהופעותיו ברדיו ובטלויזיה.
כמו כן, קישורים או קטעים מתוך מאמרים וראיונות שנערכו עימו בעיתונות הכתובה והאינטרנטית. מאמרים בעבריתמאמרים של אורן בעברית
בכתבי-עת למדע ועוד, על טיפול זוגי ופרטני, על שפת-גוף, הבנת האדם ופסיכולוגיה אבולוציונית, ועל ספר ילדים שכתב, עם איורים של הילה חבקין. אקדמיה ומחקרמאמרים מדעיים על התנהגות בעלי-חיים ובני אדם. ביניהם מאמר של אורן על דמעות ובכי כתקשורת, ומאמר ב- Science בו נכתב על תרומתו של אורן להבנת התקשורת בעולם החי. שפת-גוףאורן הוא מומחה מן השורה הראשונה לתקשורת בין אישית ולשפת גוף.
אורן מסביר כאן את שפת הגוף של האמת והשקר, ואת האמת והשקר על שפת הגוף . מי אני?אורן הוא מומחה וחוקר תקשורת בין-אישית, מומחה לפסיכולוגיה אבולוציונית, ומטפל קוגניטיבי התנהגותי.
אורן עשה דוקטורט על התקשורת והחיזור בעולם החי. למפת הגעה טלפון: 050-6000083
כתובת: ברזיל 14,
רמת אביב, תל-אביב
הקישו למפת הגעה וחנייה, דואר אלקטרוני ופרטי קשר נוספים...
קל להיות מושפע בטיפול. כדאי לדעת למה לצפות, ומה נכון לכם
פנייה שקיבלתי בפורום שאני מנהל
קיבלתי שאלה בפורום לזוגיות וליחסים שאני מנהל, שהוליכה אותי אל הדיאלוג שבחדרי החדרים המתנהל בין מטפלים זוגיים ופרטניים לבין המטופלים שלהם. כתבה לי אשה נשואה שחוותה טיפולים לבדה:
"אני הולכת לטיפול, הייתי כבר אצל כמה. כל פעם עזבתי מסיבה אחרת
- ביקורתיות יתר - אני ביקורתית לעצמי מספיק, ברגע שהרגשתי שאין לי יכולת לשתף את המטפלת בדברים כדי שלא 'תיתן לי בראש', הבנתי שהיא לא עבורי.
- מטפל שדחף אותי לגירושים למרות שלא הייתי במצב הנפשי-ריגשי לזה, והרגשתי שהוא רק אומר לי את השורה התחתונה בלי להבין שאני צריכה לעבור דרך לשם.
- מטפל שחש רגשות אבהיים – כדבריו, דבר שפגע מבחינתי באובייקטיביות ובסביבה הניטרליות הטיפולית."
"עכשיו," היא כתבה לי, "אני מנסה שוב, בתקווה למה שכתבת - מטפל שיידע לעבור איתי את הדרך. כמעט והתייאשתי מהמטפלים ומהפסיכולוגיה בגרוש. לשבת ולפטפט שעות על אמא אבא, תכונות שלהם שמשקפות את הבן זוג. התעייפתי גם מהם. אך יחד עם זאת, יש בי עוד תקווה, שאולי הפעם זה יעבוד טוב יותר."
השואלת התחילה בטיפול חדש, לא אצלי.
עניתי לה את דעתי, שהאינטואיציות שלה נכונות, ושטיפול ממש לא צריך להיראות, ובודאי שלא להרגיש כפי שהיא חוותה את הטיפולים שלה. כתבתי לה כך:
"את מתארת שלוש טעויות שמטפלים לא אמורים ליפול בהן.
- מטפל לא אמור 'לתת לך בראש'. עובדה – זה גרם לך לא לשתף.
- מטפל לא אמור לדחוף אותך לגרושים. תפיסת העולם שלו לא רלוונטית. מטפל (או מטפלת) אמור להבין שהעולם שלך מורכב, לעזור לך לבחון אותו ולהגיע למסקנות שלך – בהתאם לצרכים שלך ולא בהתאם לתפיסת העולם שלו. הוא אמור לעזור לך להתמודד עם המצב הנוכחי ככל שאפשר, לשפר אותו באמצעים ובכלים שלך, ובאלה שהוא יכול להוסיף לך, כדי לעזור לך לעשות שינויים במסגרת האפשרויות שאת יכולה ליצור על פי יכולתך. הוא אמור גם לתת לך תמיכה ועזר נפשי כדי להצליח בזה ככל שאת יכולה. אחר כך, את היא זו שאמורה להחליט אם התוצאה מספיק טובה לך, ואם את רוצה להמשיך ולעשות מאמצים כדי לשפר עוד את הקשר שלך עם בן זוגך. בסופו של דבר, את היא זו שאמורה להתמודד אחר כך עם ההשלכות שהן כולן עלייך – איך נשארים או איך עוזבים מסגרת שהיא לא טובה לך מחד, אבל גם שלא טוב לך בלעדיה, מאידך. ואם צריך – איך לאסוף כוחות כדי לצאת ממנה, אם זה מה שאת חושבת או רוצה לעשות. זה דיון ארוך ולא פשוט, אבל מי שצריך לעשות את ההחלטות זה רק את. מטפל אמור לתת לך בשלב הזה תמיכה מבחוץ, ולא לחץ נוסף לזה שיש עלייך ממילא. היות שזה לא קרה, עזבת את הטיפול. אני יכול להבין את זה.
- רגשות אבהיים... לא יודע מה זה אומר. זה נראה לי לא טוב מכיוון שעצם האמירה הזו יוצרת אינטימיות לא רצויה, ואולי גם לא לגמרי 'אבהית'. לא יודע אם לכך היתה כוונתו, ויתכן שזו היתה אמירה תמימה לחלוטין מבחינת המטפל, אבל את צודקת בכך שזו הצהרה מאד לא מדוייקת בעולם הטיפולי שציפית לו. יש לאמירה הזו אוסף של השלכות רגשיות שאינן רלוונטיות ליחסים הטיפוליים.
"צר לי שאלו היו החוויות הטיפוליות שלך", המשכתי וכתבתי לה. "אתן בכל זאת מידה מסויימת של קרדיט למטפלים שלך, שאולי מגיע להם ואולי לא, בעזרת האמירה שחווית הטיפול אצל אותו המטפל, ועם אותה התגובה בדיוק, יכולה להיות שונה אצל מטופלים שונים. בהחלט יתכן שמטופלים מסויימים יראו בדיוק באותה תגובה שאת קיבלת את מה שהם היו רוצים לקבל ממטפל שלהם.
מצד שני, זו לא דרכי. דעתי היא שצריך להיות מאד רגיש ומאד מדוייק כדי לנהוג כפי שנהגו כלפייך. בסופו של דבר, מטפל צריך לדעת מאד במדוייק איך את מרגישה כדי לדעת מתי נכון לומר לך את דעתו הנחרצת., כי זו בדיוק התמיכה שאת זקוקה לה ושאותה היית רוצה. זה קשה מאד לביצוע, כי כי לכל אדם יש עולם של צרכים ומגבלות, אישיים, כלכליים, מיניים ורגשיים, שאף מטפל לא יצליח להבין אותם עד הסוף. לכן, מטפל צריך להיות מאד סבלני ומאד קשוב. מכאן נבעה העובדה המצערת שבחווייה הטיפולית שלך, ועם המטפלים שאת הגעת אליהם, זה לא היה לא רגיש ולא מדוייק.
לכן, אני יכול להבין שמה שקיבלת לא היה מה שציפית לו, ולמה זה גרם לך ללכת משם."
הכותבת חיפשה בטיפול דרך להתנהל, ורצתה הקלה בהתמודדות הרגשית שלה עם עולמה הטעון גם כך. היא לא רצתה לא להוסיף לזה מעמסה רגשית נוספת, ולמרבה הצער, זה לא מה שקרה לה בטיפול.
מטפל צריך לשאול, להקשיב ולהציע אפשרויות. יש אסכולות זהירות עוד יותר שאפילו נמנעות מלשאול והופכות את המטפל לפסיבי לחלוטין, כדי שלא להשפיע על המטופל – וגם זו אינה דרכי. אני שואל, וקשוב ועוזר למטופלים לבחון את האפשרויות השונות, מה שיהיה בלתי אפשרי אם המטופלים שלי לא ירגישו שדעתם והרגשתם הם בעלי משמעות. ואפילו, בעלי משמעות עבורם יותר מאשר עבורי. בכך אני מסייע להם להקשיב לעצמם, ולבטוח בתהליך קבלת ההחלטות שלהם. הקניית ביטחון שכזו, כדי שתיבנה נכון ובריא, דורשת זמן, וסבלנות הן מצד המטפל, והן מצד המטופל. גם הקניית הסבלנות הזו היא חלק מהטיפול.
זמן מה לפני כן כתבתי, בדף האתר הזה המיועד לטלפון הסלולרי בלבד, את האופן שבו אני רואה את תפקידי כ מטפל זוגי ופרטני, ואת האופן שבו, על פי הערכתי, רואים אותי המטופלים שלי. לפי מכתבה של הפונה אלי בפורום, נראה שזה דומה יותר למה שהיא הייתה רוצה. כתבתי שם כך:
"אם הייתי צריך להגדיר את עצמי כמטפל דרך עיני המטופלים שלי, הייתי אולי מגדיר את עצמי כדמות השפויה או השקולה בחייהם, שמסייעת להם לחפש דרכים מתאימות יותר למצבם, ולהתמודד עם אי ודאות, עם מועקות, ועם לחצים חברתיים או סערת רגשות שלהם או של בני זוגם. העוגן הזה חשוב כשאינו מתלהם, אינו שיפוטי ואינו מוסיף לחץ לקיים, וכאשר הוא מסייע למטופל או המטופלת, לבחון את עולמם עם פחות כעסים ועם פחות חרדות, כדי להגיע למקום שלם יותר."
