שפת גוף ותקשורת בין אישית

תקשורת בין אישית

תקשורת בין אישית כוללת תקשורת מילולית ותקשורת לא מילולית. כולנו יודעים של"כישורים תקשורתיים" ול"יכולת תקשורתית" יש משמעות רבה להצלחה בחיים, כשאלה מוגדרים כשילוב שבין היכולת להעביר מאדם לאדם ובאופן מוצלח מידע, כוונות, רצון או רגש, עם היכולת להבין אותם נכון. וממילא לא היינו מייחסים חשיבות כה רבה ל"יכולת" התקשורתית לולא היו בינינו הבדלים משמעותיים במימוש פוטנציאל היכולת הזו במלואו.

כישורי תקשורת בין אישית, הן מילולית והן לא מילולית, חיוניים להתנהלות בריאה ונכונה של החיים המקצועיים, חיי החברה וחיי המשפחה (יחסים עם הילדים, עם ההורים, עם אחים ואחיות או עם בן או בת הזוג). כאשר הפוטנציאל הזה אינו ממומש, וכאשר לאי המימוש הזה יש מחיר ממשי, רצוי לפנות למומחה בתחום זה כדי ללמוד לשפר את הכישורים התקשורתיים. לדינמיקה לא בריאה של תקשורת בין אישית (מילולית ולא מילולית) יכולות להיות סיבות רבות ושונות, שחלקן תלויות לא רק באדם עצמו וברקע שלו אלא גם באנשים איתם הוא במגע. כדי לטפל בה כראוי, יש לאבחן נכון את הסיבות, ולהתאים את אופן הטיפול.

תקשורת מילולית

תקשורת מילולית היא השפה שבה אנחנו מדברים. זו שפה סימבולית המכילה מילים כמו "ירח", "טוקיו", "אחד" וכדומה, ומחוות פנים וגוף כמו הרמת אגודל, הוצאת לשון או נפנוף יד לשלום, כאשר כל אחת מהווה אות מוסכם ושרירותי המייצג עצם או מושג, והיא חלק מהשפה. מבחינה זו אין הבדל עקרוני בין מילים מדוברות לבין מחוות בתנועה, ולכן "שפת חרשים אילמים", למשל, היא תקשורת מילולית לכל דבר, גם אם היא נעשית ללא דיבור. טעות נפוצה היא לייחס את ההגדרה "תקשורת מילולית" לכלי התקשורת (דיבור), במקום לאופן הקוגניטיבי שמפעיל אותה.

שפת גוף

שפת גוף היא התקשורת הלא סימבולית שלנו, כלומר, הדרך שלנו לקבל ולהעביר מידע באופן שאינו סימבולי (מוסכמות שרירותיות), ולפעמים גם נגד רצוננו ונגד טובתנו, כי אין לנו ברירה. המרכיבים של שפת הגוף הם מחוות הגוף והפנים כמו רפיון, דריכות, עצב, דמעות, תנועות האישון או תנוחת הגוף, כמו גם המעטפת של השפה המילולית כמו גוון הקול, המבטא, הדיוק בבחירת המילים או הזמן שלוקח לנו למצוא אותן.

שפת הגוף היא מרכיב שהשליטה בו קשה יותר, ולכן היא גם אמינה יותר. היא נותנת מידע על משיכה, כוונות, רגשות, יכולות אינטלקטואליות, מצב פיזיולוגי, ועוד, אבל לא יכולה לתת מידע על "ירח" או על "טוקיו" או על מלחמת העולם הראשונה.

אמת ושקר

מאחר שקל מאד לשקר בתקשורת המילולית, אנחנו בודקים אותה באופן אוטומטי ובלתי נלאה. שפת הגוף, למרות היותה אמינה, נותנת בדרך כלל מידע על נושאים אחרים. לפיכך, כדי להחליט אם אמת או שקר, אנחנו מסתמכים קודם כל על הצלבת מידע (עם מאגר הזכרון שלנו או עם מקורות אחרים), ורק אחר-כך על מידע לא מילולי (שפת הגוף), הנוגע לזיהוי רגשות ולזיהוי האילוצים הקוגניטיביים שבהם נתון אדם שמשקר. בתנאים של שיחה רגילה קשה לזהות שקרים. מחקרים מצביעים על כך שבתנאים כאלה, כלומר, ללא הפעלת לחץ וחקירה צולבת, גם המומחים הטובים ביותר, ואין הרבה כאלה, לא יכולים לזהות שקר או אמת ביותר מתשעים אחוזים מהמקרים. אדם רגיל יודע לזהות שקרים באופן שהוא רק מעט טוב יותר מהטלת מטבע.