שפת גוף - אמת ושקר.
שפת גוף של אמת ושקר: נכון או לא נכון?
למה אנחנו יודעים לקרוא שפת גוף?
הטבע שלנו הוא לקרוא נכון את שפת הגוף. אחרי הכל, זה מה שהיה לנו עוד לפני שלמד האדם לדבר. יותר מזה, כאשר התפתחה באדם השפה המילולית, אשר בעזרתה קל מאד לשקר, התפתח בו במקביל גם הצורך להבדיל בין אמת לבין שקר. התוצאה היא שיש לנו שני מנגנוני בדיקה: האחד הוא מנגנון קוגניטיבי ואוטומטי המצליב נתונים ובודק עקביות שלהם, והשני הוא התפתחות של המנגנון הקדום יותר, של קריאת שפת הגוף, אשר בוחן רגשות והיסוסים של מי שמדבר איתנו. שני המנגנונים גם יחד פועלים אצלנו ללא לאות, לעיתים קרובות גם באופן לא מודע – עד לרגע שבו הם מתריעים לנו: "שקר"!
מה מפריע לנו לזהות "שקר" בשפת הגוף?
- מנגנוני הגנה ("מסכות") מנגנונים מודעים בדרך כלל שבעזרתם אנשים מנסים למנוע החצנה של רגשות, על מנת להסתיר חולשות או למנוע זיהוי שקרים.
- הגורם הפסיכולוגי:רגשות, ציפיות, חרדות ותקוות גורמים לנו לא פעם לראות את המציאות באופן שונה מכפי שהיא באמת. במילים אחרות, לפעמים אנחנו מעדיפים את האמת שלנו על פני המציאות.
- החיפוש אחר פתרונות קסם.החשש הגדול להיות מרומים מפתה אותנו להאמין לפתרונות "בטוחים" הניתנים על-ידי "מומחים" לשפת גוף. כמעט כל ה"סימנים לשקר" שיתנו לכם מומחים כאלה הם שגויים. מה שעוד מבלבל הוא שכמה מאותם סימנים בדוקים, כמו נגיעה באוזן או באף, למשל, הפכו למוסכמות תרבותיות, כך ששחקנים משתמשים בהן בסרטים כדי ליצור אשליה של שקר. התוצאה היא שאנחנו מתרגלים לראות, על המסך, קשר בין מחוות מסויימות לבין אמירת שקר, אשר מחזק את האשליה שהקשר הזה הוא ממשי. אלא שמה שנכון לסרטים אינו נכון בהכרח למציאות.
ישנם גם גורמים נוספים, אבל שלושה אלה דיים כדי לבלבל את המנגנון הטבעי שלנו לזיהוי רגשות. אז, אם כך, מה נכון ומה לא נכון באשר לזיהוי אמת ושקר?
אמיתות ובדותות על זיהוי אמת ושקר בעזרת שפת גוף
האם אפשר "לקרוא" אמת או שקר בשפת הגוף?
- אי אפשר לקרוא אמת או שקר בשפת הגוף. כן אפשר לקרוא, ובמידה מוגבלת, רגשות והיסוסים. בתנאים מסוימים יש קשר הדוק בין רגשות והיסוסים לבין אמת ושקר, אבל לפעמים הקשר ביניהם יכול להיות חלש מאד, ובתנאים מסוימים אחרים – גם קשר הפוך. לכן, כדי לזהות נכון אמת או שקר, צריך להבין היטב אנשים, מצבים ורגשות.
- אם אתם חושבים שאתם טובים בזיהוי שקרים, אתם נמצאים בחברה טובה. סקר מקיף מאד, שנערך ב- 63 מדינות, מראה שרוב בני האדם חושבים כך. אבל גם – שהמציאות היא שונה, ושהסיכוי של אדם מן השורה לזהות אמת ושקר אינו טוב בהרבה מהטלת מטבע.
האם מבט שמאלה מעיד על שקר?
- לא. אין שום מחקר המעיד על דבר כזה. אין שום קשר בין העדפת צד שמאל או ימין לבין אמירת שקר. מי שטוען אחרת מצטט אחרים מבלי להבין מהו תפקידה האמיתי של הסטת המבט.
האם כיסוי הפה או נגיעה בפנים או באף מעידים על שקר?
- לא. גם זו הכרזה נפוצה מאד, ושגויה מאד.
כחמישה אחוזים מהאנשים הם "אשפי זיהוי שקר" (lie detecting wizards), שנולדים עם היכולת לזהות בודאות אמת ושקר.
- במאגר מחקרי גדול מאד של פול אקמן, שהוא אולי "הכוהן הגדול" של קריאת אמת ושקר בהבעות פנים, מדובר בכרבע אחוז מבין כ- 13,000 איש שנבחנו, ובעיקר מבין אנשי ביטחון שזיהוי שקרים הוא מקצועם. וגם הם, במקרה הטוב, שוגים בכעשרה אחוזים לפחות של המקרים.
האם אדם שמשקר ממצמץ יותר?
- מחקר מעניין, משנת 2008, מצביע על כך שקצב המצמוץ דווקא יורד בזמן השקר (כנראה גם כן כנסיון מודע למסך ולהסתיר רגשות), אבל יש הגברה של המצמוץ, כפיצוי, מייד אחר כך. יש להיזהר בנתון הזה, ראשית, כי היו נבדקים שלגביהם הממצאים הללו לא היו נכונים, ושנית, כי השינויים בקצב המצמוץ קשים מאד לזיהוי ללא מכשור מתאים. במחקר אחר, אגב, נמצא שקצב המצמוץ אכן גדל בעת אמירת השקר, אבל מדובר היה בנבדקים שאובחנו כפסיכופתים.
האם אדם שמשקר זז יותר בעצבנות?
- מחקרים מצביעים על כך שדווקא ההפך הוא הנכון. המודעות של האדם לאפשרות שיקראו את השקר שלו, גורמת לו "למסך" את שפת הגוף שלו, ולכן דווקא לזוז פחות. אבל... גם זה נכון רק סטטיסטית, כי בכל מדגם מחקרי כזה מצאו גם אנשים המגיבים אחרת. הניסיון של אורן הוא שאמירה הזו, כמו גם היפוכה, יכולים שניהם להיות נכונים, כי תגובה כזו או אחרת תלויה בעיקר באישיותו של האדם הנבדק.
התקשורת מורכבת מ- 7% של תקשורת מילולית, 38% הם תקשורת צלילית (האופן שבו נאמרות המילים), ו- 55% של שפת גוף.
- כן, ולא, ולא בדיוק. המקור להצהרה המקובלת הזו הוא מחקר צנוע של מהרביאן, פסיכולוג מאוניברסיטת קליפורניה לוס אנג'לס, משנת 1967. המחקר עסק בהקלטה של שלוש מילים ניטרליות, שלוש מילים חיוביות ושלוש מילים שליליות, כולן בהקשר של זוגיות וחיבה. ההקלטות היו בטוני הקראה שונים (חיובי, נייטרלי ושלילי), ותוך כדי ההשמעה הראו למאזינים גם תמונות פנים המראות רגשות חיוביים, שליליים או נייטרליים. הנוסחה למעלה היא תוצאה של החלוקה של מידת השפעתן של כל אחת מהדרכים הללו שבעזרתן שפטו הנבדקים את הרגש שקלטו בעת אמירת המילים הללו, על עשרים ושבעה הצרופים האפשריים שלהן.
- מהרביאן הוסיף עוד מחקר אחד להרחבה, ואת שניהם הוא עצמו הכליל בספר שיצא מאוחר יותר (בשנת 1972). כל האמירות שנאמרו מכאן והלאה, והציטוטים שתשמעו, הם תולדה של המחקר הצנוע הזה.
- אמנם מהרביאן עצמו יוצר הכללה רחבה יותר מכפי שמראים המחקרים שלו, אבל מאידך הוא גם מזהיר מפני הכללה רחבה עוד יותר. הוא אומר שהמחקרים שלו מצביעים על חלוקה הקיימת אך ורק בתקשורת הנוגעת לרגשות ותחושות (emotions + feelings), אבל לא לתקשורת בכללה. כלומר, לא לשקרים או לאמירות שאינם קשורים ישירות לרגשות ולתחושות (חישבו על הרצאה על 'נהיגה בטוחה', למשל). לכן, הציטוטים הרבים של החלוקה הזו הם בדרך כלל סתמיים, ומטרתם, כמעט תמיד, להעצים את חשיבותה של שפת הגוף.
- יחד עם זאת, אין ספק שגם למרכיב הקולי וגם למרכיב שפת הגוף יש צבע ברור (קרי: משמעות), והצבע הזה שייך לרגשות ולמצב הרוח. שפת הגוף ולטון הדיבור משמעותיים מאד להבנת רגשות הזולת, ואנחנו אכן יודעים לקרוא זאת, אבל לא במידה רבה של בטחון.
רגשות אמת "זולגים" החוצה דרך מה שנקרא 'מיקרו הבעות' (micro-expressions), שהן הבעות של רגשות אמיתיים, המופיעות בפנים רק לחלק קטן של שנייה, ולא קל לזהות אותן.
- זוהי אכן טענה של פול אקמן, שהוא הדמות המיתולוגית שעליה מבוססים חלקים נכבדים בביוגרפיה של ד"ר לייטמן בסידרה 'שקר לי' (בערוץ 'אקשן', ב'יס'). ואגב, יש גם קשר בין הדמות המסייעת בסידרה, ד"ר פוסטר, לבין ד"ר או'סאליבאן, שותפתו למחקר של פול אקמן.
- אלא שטענה זו של פול אקמן, שפורסמה כבר לפני כעשרים שנה (1991), לא הוכחה עדיין. מרבית המחקרים בדקו זאת בהבעות פנים הקשורות לזיהוי שמחה, עצב וגועל, ולא לנושאים אחרים הקשורים לאמת ושקר, וגם אלו הראו תוצאות חלקיות בלבד. כך שטענה זו, בינתיים, טובה לסידרה בטלויזיה, אבל עדיין אינה יכולה לשמש ככלי עבודה לזיהוי שקרים. הסידרה עצמה מעניינת כי היא מצביעה על דרך עבודתו של מומחה לשפת גוף, אבל לא כל הנאמר בה על זיהוי אמת ושקר נכון – אפילו לפי דבריו של פול אקמן עצמו, המייעץ לה.
- הטענות העיקריות בזכות דיוקן של מיקרו הבעות באות מאיבחון בדיעבד. כלומר, במציאתן בסריקה של צילומי וידיאו של אנשים, בעיקר מתוך האקטואליה, כמו ביל קלינטון, דמויות ממשפטו של או ג'יי סימפסון, או הבעת מיקרו יחידה שנתגלתה בפניו של המרגל הבריטי קים פילבי בראיון עיתונאי שקיים זמן מה לפני החשיפה. אלא שמחקרים כשלו בניסיונות להוכיח שהבעות מיקרו מסייעות לזהות שקר, כאשר לא ברור אם שקר ישנו או איננו, או בנסיונות למצוא קורלציה ברורה בין הבעות מיקרו לבין אמירת אמת או שקר.
Credit for the use of the photographs in this page is given to SPD in Niedersachsen, and Artur Jan Fijałkowski .