פסיכולוגיה אבולוציונית ככלי טיפולי

פסיכולוגיה אבולוציונית היא ענף חדש בפסיכולוגיה, הרואה את האדם כחלק בלתי נפרד מהטבע ומעולם החי. הפסיכולוגיה האבולוציונית מאחדת את הממצאים הגנטיים והנוירוביולוגיים (חקר המוח), ואת הבנת הסיבות האקולוגיות והחברתיות להתנהגות האדם. הפסיכולוגיה האבולוציונית מדעית יותר מענפי הפסיכולוגיה האחרים כי היא מתואמת עם יתר המדעים ומוזנת מהם, והיא בעיקר תחום אקדמאי ומחקרי. יש לה מתנגדים חריפים, אבל ההתנגדות הזו אינה נובעת מסיבות אקדמאיות-מדעיות טהורות (כי הרי הגישות האחרות בפסיכולוגיה, שהן ללא ספק מדעיות פחות, אינן מעוררות התנגדות דומה), אלא בשל סיבות הנוגעות לאמונה (המתנגדת לרעיון האבולוציה), ולהתנגדות של זרמים חברתיים מסויימים, באקדמיה ומחוצה לה, החוששים מ"דרוויניזם חברתי", כלומר, ממתן הצדקות מדעיות לכאורה, לתחרות בנוסח "החזק הוא השורד".

מבלי להכנס לעומק הדיון הזה, הסיבה הפשוטה שבגללה כל הויכוח החברתי הזה מיותר היא שהבנה ביולוגית של האדם אינה מתעלמת ואינה יכולה להתעלם מכך שהאדם, בצד היותו תחרותי, שמח לאיד, שאפתן, מתגונן ושורד, הוא גם משתף פעולה, חברתי, אמפתי, לפעמים עצוב בהפסדם של אחרים, לפעמים שמח בשמחתם, ולפעמים גם כזה המוכן להקריב את עצמו למען אחרים. התקשורת החברתית האנושית, המילולית, היא יוצאת דופן בעולם החי, ולא היתה יכולה להתפתח ללא שילוב בין אינטליגנציה לבין שיתוף פעולה יוצא דופן (ראו מאמר של אורן: "האמת והשקר ביד הלשון"). הבנות ביולוגיות של האדם לא רק שאינן מתעלמות מכך, אלא גם מביאות לכך הסברים העומדים במבחן מעשי ומחקרי.

אחת הדוגמאות למחקר המצביע על כך שהאדם פיתח מנגנונים מיוחדים המיעדים אותו להתקיים בשיתוף וליצור תקשורת חברתית מיוחדת הוא מאמר מדעי של אורן המסביר את תיפקודן התיקשורתי של "דמעות רגשיות". אלו הן דמעות העולות בעינינו בעת התרגשות, תסכול, בכי, עצב, אושר, כחלק חשוב מהתקשורת החברתית שלנו (להבדיל מהפרשת דמעות כתוצאה של פגיעה פיזית בעין, שמטרתן הגנה בלבד).

לכן, פסיכולוגיה אבולוציונית אינה "מצדיקה" דרוויניזם חברתי, תחרותי ואכזרי, אלא להפך – מסבירה מדוע האדם הוא גם תחרותי, אבל גם יצור חברתי הזקוק לשיתוף פעולה, ולתקשורת שיש לה כלים להתמודד הן עם השיתוף הזה, והן עם הנסיונות לנצל אותו. כך שאם לא נטאטא דברים מתחת לשטיח, ולא נתעלם ממה שאנחנו, לטוב ולרע, נוכל להבין את עצמנו טוב יותר.