תשומת לב זוגית: מה עושים?

אני ובעלי כבני 50, הוא דומיננטי בחברה, מקובל מאד, יש לו חוכמת חיים, יודע להקצין, גם כשאני מנסה ליזום שיחה, להתבלט הוא תמיד גונב את ההצגה, והאנשים מדברים אך ורק איתו, מכבדים אותו, ואם יוולד לנו נכד/ה כמובן שאומרים רק לו מזל טוב וכשפוגשים אותי לא אומרים ולא שעשיתי כל רע לאף אחד. ואני מתנהגת עם אחרים אחרת: תמיד מפרגנת, תמיד מאחלת מזל טוב למי שמגיע לו מזל"ט, אבל זה לא הדדי. לאחרונה, נשבר לי להיות כל הזמן חד כוונית, ויש לי רצון אז לחקות את האנשים הקרים והחמים לבעלי, לא מפריע שאנישם אמפטים ופתוחים ומכבדים אותו. אך מה איתי? לי אין רגשות? אני לא בן אדם?. לכן, לאחרונה זה אפילו משפיע על מצב רוחי, נכנסתי לדיכאון, ואני משתדלת למרות שקשה לי כי אני טיפוס מאד חם, להיות קרירה לאנשים שלא מכבדים ולא מפטפטים איתי כפי שמתנהגים עם בעלי. הקנאה העזה אוכלת אותי, אני מרגישה כיען זלזול, בא לי רצון להתנקם בהם, לכן, אולי זה ישמע ילדותי, אבל פשוט בא לי ללמדם לקח ולחקות אותם, להיות קרירה ולא לומר להם מזל טוב כשנולד להם משהו, אפילו אם אחד מבני הזוג קריר אלי ואך ורק אמפטי כלפי בעלי - החלטתי לשלוח את בעלי לבד לאירועים בכדי לא להיות עזובה, בודדה ועצובה. זה גוםר לי לצער רב. אני חייבת ששני בני הזוג ידברו איתי והתייחסו אלי כפי שמתייחסים לבעלי. סף הרגישות שלי עלה לשמים. קשה לי לראות שאנשים מכרכרים סביבו ואני כאילו אויר. שיתפתי את בעלי, והוא פשוט לא יודע איך לעזור לי. לכן, משתדלת לאחרונה לא להצטרף אליו לאירועים חברתיים בכדי לא לחזור מדוכאת הביתה. הוא תמיד גונב את ההצגה ויש אנשים שאני מרגישה שרק עושים לי טובה שאומרים לי שלום ובזה נגמר כל השיחה. מרגישה מיותרת, מרגישה לא רצוייה באירועים חברתיים. זה עצוב מאד. ויש לי במה להציע, אך איתו תמיד אנשים יותר מדברים ומפרטים ואיתי רק כל השיחה נגמרת ב אמירת שלום מתוך נימוס בלבד. כואב לי עד מאד. שאלתי: אם אהיה קרירה לאנשים, אשתנה ביחסי החם אליהם, הם זה יגרום להם לשנות את יחסם אלי? האם יבינו מדוע נהייתי פתאום קרירה אליהם??

יפעת יקרה,
את אומרת שהוא גונב את ההצגה, ובעצם מתכוונת לכך שהוא גונב לך את ההצגה. יש לך בעל חכם ומקובל, שזה הרבה יותר, כך זה נשמע, מכפי שיש לנשים רבות אחרות. אבל אני לא מתרשם מכך שהוא גונבלךאת ההצגה, ואולי גם לא גונב הצגה בכלל, אלא שאנשים אוהבים אותו, וכנראה שגם הוא אוהב את זה ואוהב להיות במרכז. אלא שבהחלטה שלך להישאר בבית, את מענישה את עצמך. את רוצה לשנות משהו, ואת אומרת לעצמך: להיות חם לאנשים אחרים לא הצליח לי, אז אולי אנסה את ההיפך. אני בספק. ואם לא היית במרכז המחשבה שלהם קודם כשהיית שם, קשה להניח שהם יתחילו לחשוב עליך יותר כשלא תהיי שם, או לחשוב לעומק מדוע את קרירה אליהם. מקסימום, אולי יחשבו שאת כועסת עליהם, ואולי סתם יחשבו שאת לא נחמדה ויתרחקו עוד. ובכלל, יכול להיות שאנשים מעריכים אותך יותר מכפי שאת חושבת, אבל אולי לא באופן שאת רוצה, ואולי תפסידי גם את זה.אני מניח שבעלך הוא לא האדם היחיד בחברה שבה אתם מסתובבים. אם כך, יש בודאות עוד אנשים שאינם במרכז, האם הם מסתדרים עם זה? אני מניח שלפחות חלקם כן. יש אולי גם עוד אנשים שהם במרכז ואינם בעלך, ואת מסתדרת עם זה. לכן אולי משהו קורה בינך לבין בעלך, מתחת לפני השטח, שהוא הדבר העיקרי. אולי את רוצה יותר הערכה ממנו, ואת חושבת שמגרש המשחקים העיקרי הוא תשומת הלב הציבורית. אולי. יתכן שהוא לא מראה לך מספיק את ההערכה שלו, ואם היית רואה את זה, לא היתה לך בעיה עם מה שקורה בחברה. אבל אולי באמת חסר לך החום של החברה, ואת לא יודעת להשיג אותו בלי שום קשר להצלחתו ולפופולריות של בעלך. אני מציע לך ללכת לטיפול פרטני כדי להבין את כל מה שקורה לך, וגם לסייע לך לצאת מהדיכאון. עושה רושם שאת מאבדת כיוון, וחשוב שיהיה לך סיוע מקצועי לקבל אותו חזרה.