תשובות לאחר שירות צבאי

אני נמצאת בקשר עם גבר כבר שנתיים אבל נטו אנחנו קצת יותר מחצי שנה ביחד.. אני בת 16 וגם הוא. אני דורשת מהגבר שאני איתו במערכת יחסים המון יחס וכבוד, שזה מתבטא בלתת לי צומי כשצריך ולא צריך, אם אנחנו רבים לא להשאיר את האווירה מסריחה, שאני כועסת לבוא ולדבר איתי ולראות למה אני כועסת ומה אפשר לעשות כדי שאני לא יכעס להבא, להתקשר, לשלוח הודעות, לזרוק מחמאות, לתת מילה טובה וכמובן שיהיה אוזן קשבת כשאני צריכה לפרוק ולתת לי מקום חם. הבן זוג שלי לא עושה את זה.. אני כבר כמה פעמים דיברתי איתו על כל זה ורבנו ונפרדנו וכלום לא השתנה.. אני נותנת לו את כל מה שאני יכולה ומשתדלת את כל מה שהוא צריך, להקשיב לתת לכבד הכל! ניסינו כבר כמה פעמים לפרק את החבילה ולהמשיך כל אחד לדרכו אבל לא יכולנו, וקשה לוותר על האהבה..
אני לא יודעת מה לעשות במצב כזה, באיזה צורה לדבר, מה להגיד? כדי שזה לא יכנס מאוזן אחת ויצא מאוזן שנייה, אלא ייוסם.
מה מציעים במצב כזה?

אני לא משיב לבני נוער. כבר כתבתי בעבר את כל הסיבות לכך, ותמצאי זאת כאן:צבע ברור יותר: תשובות רק לאחר צבא.יש מסגרות טיפוליות לבני נוער, ואם צריך, גם יועצת חינוכית בבית הספר.