תקשורת על כסף: איך לנהל שיחה

בעלי ואני רבים על הוצאות וכסף ריבים ממש קשים שכל אחד מהם ממש על סף פיצוץ ביחסים. אני מאוד מחושבת בהוצאות ונכנסת לפחות פעם בשבוע לחשבון שלנו לבדוק מה קורה שם. בעלי, איך לומר את זה בעדינות, קצת פחות מחושב בהוצאות, אין לו מושג מה יש בחשבון ואפילו לא יודע מה הנטו שלו....אין לו מושג כמה הוא מוציא וכו'. אבל הנושא מאוד מאוד רגיש אצלו ושאני מנסה ממש בעדינות להגיד שאנחנו צריכים לשבת ביחד ולתכנן (או לפחות להבין על מה ההוצאות) הוא מתנפל עלי וצועק שנמאס לו שאני מעלה את הנושא. וכמובן שאף פעם זה לא הזמן הנכון מבחינתו לדבר על זה, בבוקר - עזבי אותי. בערב - אני עייף. סופ"ש - אל תהרסי את סופש וכו'. אני אף פעם לא באה בגישה של להאשים אלא רק לחלוק (כי הוא הרי לא בודק את החשבון אף פעם) ולתכנן תקציב ביחד. אי אפשר מבחינתי להוציא יותר ממה שמרוויחים וצריך לקצץ בשטויות. הגישה שלי היא שאי אפשר הכל - אם מוציאים על משהו אחד זה צריך להיות במקום משהו אחר. מה שיוצא בפועל שאני מתקמצנת על עצמי בקיצוניות....מבחינתי גם לילדים צריך להציב גבולות מאוד ברורים לגבי הוצאת כספים ולא לתת בלי חשבון.

רק לציין שחוץ מהנושא הזה היחסים ביננו ממש טובים וחבריים. ובעלי הוא חבר טוב ואבא טוב. אבל הנושא הזה גורם לפיצוצים שמעיבים על כל היתר....

על קונפליקטים מהותיים בזוגיות. והגדרתי לעצמי שלא אני לא רוצה להתגרש בגלל הנושא הזה אבל מצד שני באופן אובייקטבי (כלומר לא רק באופן סובייקטבי לדעתי/טעמי) אי אפשר להתנהל כספית כמו שבעלי מתנהל - אז השאלה שלי היא איך לגשת אליו ולהסביר בלי לדרוך על נקודות שהן כל כך רגישות מבחינתו.

אא יקרה,
כמו שאת מבינה היטב ונכון, הבעיה ביניכם היא של תקשורת, ושל השאלה איך מביאים אותו לשיחה על נושא שהוא מעדיף להדחיק, להרחיק ולא לעסוק בו. והשאלה היא באמת גם למה זה כך אצלו. האם זה משום שהוא חושש להרגיש שהוא לא יכול לממש מאוויים שתמיד היו לו ביחס לחיים, לחופש ולתחושת היכולת שפריטים או בילויים מסויימים נותנים, או שהוא מרגיש ביקורת ממך ברגע שעוסקים בזה, ואולי כי הוא מרגיש רגשי אשם שקשה לו להתמודד איתם על שהוא לא יכול להכניס יותר, ולכן אולי פחות ממלא את תפקידו. כך או כך, זה נוגע לו במקום רגיש, ככל הנראה.אני חושב שכדאי בכל זאת למצוא את הזמן לדבר על זה. למצוא זמן מתאים, או לקבוע איתו זמן מתאים, לומר לו שאתם שניכם המנהלים, ולכן שניכם צריכים לקבל החלטות, או שאת רוצה להתייעץ איתו במשהו שקשור למשפחה (כלומר, לא "לדבר" אלא "להתייעץ", ולשם כך את צריכה לפרוש לפחות חלק מהמידע). כלומר, דרך זה לנסות להכניס אותו לשותפות, ולא דרך ביקורת. ואולי בהדרגה. ובהדרגה יכול להיות גם פעם בשבועיים או בחודש, בכל פעם עוד קצת, ולתת לו להרגיש מוערך אחר-כך, ושזה היה חשוב לך לדבר איתו. אחרי הכל, אם אם הוא מרגיש נלחץ ונשפט אחרי שיחה כזו, ואת רוצה אותו שותף, הוא צריך בסיום השיחה להרגיש שותף ומוערך, כדי להיות מוכן לעשות את זה שוב.