תקשורת זוגית: למה הוא שותק?

שלום
אני בת 28 בקשר מחייב כבר מעל 4 שנים עם בחור בן 27 מתוכם גרים ביחד שנה. הקשר עבר הרבה מריבות אבל מעולם לא נפרדנו ליותר משבוע- שבועיים וגם זה לא קרה יותר מפעמיים. בבסיס הקשר טוב עם אהבה גדולה בינינו, אני מאוד מעריכה אותו, נמשכת אליו וחושבת שהוא אדם מקסים. לאחרונה התחלנו לדבר ברצינות על חתונה (הוא פתח בנושא). הבעיה העיקרית בקשר בינינו הייתה תמיד סביב אופן התקשורת השונה. מתחילת הקשר הוא נקט בשתיקה כשהוא כועס/ פגוע/ מאוכזב. בעוד שאני נוטה לדבר ולפתור הכל כמה שיותר מהר, הוא מתכנס בתוך עצמו ושותק. בהתחלה חשבתי שזה יפה כי הוא לא צועק/ מקלל ועוד דברים לא נעימים שאנשים בשעת כעס עושים. אבל זה הלך והחמיר כיוון שאני לחצתי אותו לדבר, או שאולי הוא פשוט כזה, וכל פעם זמן השתיקה שלו רק הלך והתארך. כשהוא לא מדבר איתי הוא יכול לסנן את הטלפונים שלי, להתעלם לגמרי מקיומי. לרוב אני זו שיוזמת שיחה כי אני לא סובלת שתיקה וחוסר ודאות והוא יודע את זה. לפעמים הוא יוזם חיבוק או משהו כזה ומפסיק את ה"ברוגז". לאחרונה חשבתי שהתופעה פחתה או התמתנה אבל הנה שבועיים לפני סוף חוזה השכירות שוב הוא לא מדבר איתי כבר שבוע (!) וזאת בגלל שהוא כועס/ פגוע מהתנהגות שלי כלפיו (לא התנהגות חריגה). כששאלתי אותו לגבי החוזה הוא סרב לענות תשובה ברורה, שוב אני במצב של חוסר ודאות, אין לי מושג מה הוא רוצה ומה שיותר גרוע מכך גם אני מאבדת את התקווה. תמיד זה כך- כשהוא מתחיל לשתוק אני מנסה לדובב אותו וחשוב לי שנשלים, וכאשר עובר זמן (יום- יומיים) אני מתחילה להתייאש ובעצמי לפקפק בקשר בכלל. זה נושא שדשנו בו, הוא מסכים איתי שזו התנהגות לא טובה אך מאשים אותי בכך כי אם אני לא הייתי עושה כך וכך או אומרת כך וכך הוא לא היה שותק. הוא בטוח שהוא צודק וזה נורא. פעם אחת הצלחתי לשכנע אותו לבוא איתי לטיפול והוא בא לפגישה אחת אך לא רצה להמשיך כי הוא חושב שהטיפול מיותר ואפשר להתמודד לבד. אני מיואשת. כרגע אני כבר כמה ימים לא מנסה לפתוח בשיחה שלא כהרגלי כי נמאס לי לרדוף אחריו שידבר איתי. מה לעשות?? האם יש טעם להילחם והאם לקשר יש סיכוי או שעדיף לברוח? אני לא רואה אותנו מנהלים חיים נורמליים עם השתיקות המעיקות האלה. זה מוציא אותי מאיזון, משפיע על מצב הרוח ומערער הכל. ויחד עם זאת... אני אוהבת אותו ומאמינה שבבסיס הוא אדם טוב שלא מתכוון לפגוע... אודה על עצתך

א יקרה,
הוא שותק אולי כדי להעניש אותך, ואולי כדי "לחנך" אותך כי הוא מבין שזה פוגע בך, ואולי בכלל בגלל שהוא לא חושב שתקשיבי לו, אז בשביל מה? ואולי כי שיחות העומק שלך הן יותר מדי בשבילו. ואולי, מה שסביר, הכל ביחד. יתכן שאת לוחצת יותר מדי, לפחות לפי קנה המידה שלו, ומכאן הקצר בתקשורת.ראי בבקשה את המאמר שלי עליעוץ זוגי לזוגות צעירים. וגם, חשבי היטב על האפשרות ללכת ליעוץ זוגי לבדך. אל תראי בזה הודאה בכך שאת לא בסדר. זה ממש לא כך. אבל בעזרת שינויים שלך בתקשורת איתו, את יכולה לשנות לא מעט בהתנהגות שלו כלפייך ובתקשורת שלו איתך כך שאלו יתאימו לך הרבה יותר. וגם - אולי הוא יצטרף בהמשך לפחות לחלק מהפגישות.

שלום,
כתבתי לך בעבר והיום כשנה לאחר מכן אנחנו מאורסים. התארסנו לפני כחודש בשמחה רבה לאחר תקופה קצת יותר טובה, התחלנו לעבוד על התקשורת בינינו ואני הולכת לטיפול לבד (הוא היה איתי בפגישה אחת אך לא מעוניין להמשיך). בתקופה האחרונה שקדמה לאירוסים התחלנו לקיים שיחה שבועית קבועה בינינו והשתדלנו כל אחד להיות קצת יותר סבלני וזה עבד. עד הפיצוץ. לצערי הרבה דפוס המריבות שלנו פשוט הרסני. אני טיפוס שמתחמם מהר ומתפייס מהר. אני מתעצבנת מהר אך נרגעת באותה מהירות ורוצה להתפייס אבל אין לי עם מי כי הוא מזועזע מהמריבה ולא מוכן להתפייס שעות/ ימים/ שבוע ובמקרים חריפים אף יותר. הריב האחרון נוצר על משהו שבחיים לא חשבתי שנריב- אמון. אחד הדברים שהכי אהבתי אצלו היא האמינות שלו והיושר שלו וידעתי שאם יש דבר אחד שאין לי מה לחשוש לגביו זה זה. מצאתי במחשב שלו במקרה הודעות שהוא התכתב עם מישהי שיצא איתה פעם לפני שהכרנו (לא היו בקשר רציני יותר קשר של סקס) והם התכתבו בפעמים הבודדות שנפרדנו (שלוש פעמים במהלך הקשר) וקבעו להיפגש והוא ביטל את הפגישות ברגע האחרון כי לא הרגיש טוב עם זה. את זה ידעתי כי הוא סיפר לי לאחר שחזרנו. אך מצאתי הודעה שהוא שלח לה לפני כשלושה חודשים, בזמן שהיינו ביחד אך במריבה ולא דיברנו (הוא לא דיבר איתי יותר נכון) לפני חידוש חוזה השכירות- בזמן שכתבתי לך את ההודעה כאן באתר. הם לא נפגשו בפועל אך עצם העובדה שהוא יצר איתה קשר בזמן שלא דיבר איתי עוררה בי תחושה נוראית ועלבון קשה והתעמתתי איתו על כך וקראתי לו שקרן. הוא מצדו כועס עליי על כך שאני חושדת בו, טוען שאין לו שום דבר להסתיר והוא דיבר איתה רק מתי שהיינו בהפסקה או על סף פרידה, ולראייה תמיד המחשב שלו פתוח הפלאפון שלו זרוק איפשהו והוא לא מנסה להסתיר ממני שום דבר ואני היסטרית כרגיל. הריב התפוצץ והוא לא מוכן לדבר איתי ואף זרק בשעת כעס שנבטל הכל וגם אני. אני מיואשת. לא יודעת מה לעשות. קבעו תאריך לחתונה לעוד כשבעה חודשים ועד עכשיו הייתי שלמה עם ההחלטה. אני מוטרדת מאוד גם מעצם העובדה שפנה אל הבחורה ההיא (למרות שהוא דיבר איתה עליי בשיחות ויותר מהכל זה נראה שהוא ניסה לעודד את עצמו ולהעלות את הביטחון). אני מאמינה לו שהוא לא נפגש איתה אך מפחדת שבסוף עכשיו יפגש איתה שהמצב בינינו ככה וזה יהרוס הכל. אבל יותר מהכל אני מוטרדת מאוד מדפוס התקשורת השונה שכל פעם עולה למרות כל הניסיונות שלנו כי יש גבול עד כמה כל אחד מאיתנו מסוגל להשתנות כנראה. אני מרגישה שקשה לי לשלוט בעצמי לפעמים והעימותים האלה הם בלתי נשלטים והוא צריך שקט עם מעט מריבות ולכן מסתגר ועושה ברוגז ולא מדבר איתי. מה עושים?

חשוב לי לציין שאנחנו מאוד אוהבים אחד את השנייה ואני מרגישה שהוא הנפש התאומה שלי ושנועדנו להיות ביחד ותמיד באיזשהו מקום הרגשתי ככה למרות הספקות. להורים שלי יש דפוס תקשורת בעייתי מאוד ולצערי למדתי מהם הרבה דברים לא נכונים. כואב לי מאוד לחשוב על לוותר עליו אני אוהבת אותו ואני חושבת שבבסיס הוא בן אדם טוב חברותי ומקסים. אבל אני מיואשת מדפוס המריבות שלנו שלא משתנה אחרי כ"כ הרבה זמן. אני לא מצליחה לשנות את התגובות שלי לברוגז שלו שזה תמיד חרדה והיסטריה. יש לציין שבתקופה האחרונה שדיברנו יותר הוא כן התחיל לקצר משמעותית את הברוגז וכמעט לא להגיע לשם אלא לשעות ספורות אבל הפיצוץ האחרון שבר את זה כי הוא נפגע מאוד מאי האמון שלי בו (שעד עכשיו אני לא בטוחה שאין לי סיבה לדאוג- אני לא חושבת שהוא מאוהב בה אבל עדיין לא רוצה שהוא ישלח הודעות למישהי כזאת כשאנחנו רבים שברור מה טיב הקשר ביניהם היה- סקס). אני עצובה מאוד כי אני לא בטוחה שיש לזה פתרון טוב ומפחדת שאם נתחתן תמיד נחיה באומללות מריב לריב שלא נגמר (בין המריבות טוב לנו אבל זה לא אמור להיות ככה). אם רק היינו מתמודדים בדרך דומה עם ריבים היה הרבה יותר קל, אם הוא היה מתלהט כמוני ונרגע מהר או אני כמוהו אבל ככה זה פשוט קטסטרופה ולצערי מזכיר לי מאוד את הקשר החולני שבין הוריי. בבקשה תעזור לי באיזה כיוון ללכת- להילחם על הקשר הזה כי הוא חשוב לי או להבין שאין פה התאמה בסיסית ולהיפרד לפני שהמצב יסתבך עוד? אני לא רוצה לאבד אותו אבל גם לא רוצה לחיות חיי זוגיות אומללים כמו הוריי...

תיקון קטן- כתבתי שעברה שנה מאז שכתבתי לך והתבלבלתי כנראה בזמנים- עברו שלושה- ארבעה חודשים