התמודדות עם בן זוג פוגעני

אני נשואה 19 שנה .לאורך כל השנים עבדתי חצי יום וגידלתי את ילדינו. בעלי היה עובד עד שעות הערב המאוחרות בתקופת החופשות ולא היה לוקח חלק במטלות הבית בכלל,את הצלחת שלו לא היה מפנה, וכך גם בתקופות ה"קלות" יותר שלו כשהיה מגיע מוקדם בחר לנוח , לצאת עם חברים-אחת לשבוע ,לצאת לחו"ל פעם -פעמיים בשנה גם עם חברים,וכשהסברתי לו את כובד האחריות והמטלות שלי טען שהוא עובד קשה ושיום עבודה שלו שווה חודש שלי וכו'.כאשר היה מתרצה ועוזר לעיתים נדירות, הייתי מפרגנת ומשבחת ..בכלל כל הזמן אני אומרת לו כמה שאני מעריכה את חריצותו(בחוץ) ואת העובדה שהוא נדיב ומפרנס טוב. הוא גם אמר שכאימא וכעקרת בית אני טובה אך לא כבת זוג. בעבר כשנולדו הילדים רצה לנסוע לחול ולמרות שהתקשתי לעזבם כשהיו תינוקות (ולו אין ולא הייתה משפחה שתעזור )עשיתי זאת פעמיים שלוש ובכל פעם זה היה רע לתפארת -הן מבחינת המשפחה שלי שהתקשו לשמור והן מבחינת הילדים והתחושות שלי..אני הסכמתי לבלות בארץ אך הוא התעקש על חו"ל ולכן הוא התחיל לצאת עם חברים לפחות פעמיים בשנה. במהלך כל השנים הוא מתלונן בדרך כלל באופן בוטה ומעליב ,שאני לא מספיק יוזמת-כשנמאס לי ואני מגיבה באמירה שכלום לא מספק אותו הוא מתחיל להשתולל ולצעוק ( בפעמים שיזמתי יציאות או פינוקים מיוחדים תמיד הוא היה "חמוץ" וזה לא היה מספיק טוב-הופעות הוא לא אוהב ,בילוי כפרי-הוא לא מהנה ,בילוי עם חברות שלי ובני זוגם שלל. מבחינתו שנהיה רק עם חבריו או בני משפחתי שהפכו להיות גם שלו בעידודי ,הוא אוהב הכל בגדול וגרנדיוזי ואני פחות,ובכל זאת תמיד מנסה להנות כאשר הוא זה שיוזם ובוחרים במה שהוא רוצה ועם מי שהוא רוצה).היום משגדלו הילדים אני מסכימה ויכולה כשכירה לצאת רק בחודשי הקיץ והוא לא יכול/רוצה בתקופה זו .אני מקבלת זאת אבל הוא אחת לחודש חודשיים זורק מילים פוגעות. כשהוא רוצה משהו הוא חייב להשיגו גם אם זה לא מתאים לי .אם אני מגיבה-ובדרך כלל אני עושה זאת בצורה מינורית,הוא מגיב באגרסיביות ,אני עונה,והוא צורח שאם אמשיך לדבר יעזוב את הבית-בדרך כלל במריבות כאלה הוא נהנה להשחיל מידע שיש לו עלי מתוך היותנו זוג ובטון מלגלג:כמו-"את תהיי גרושה כמו החברה שלך" ,או "את אישה ממורמרת ומרירה לא רק עלי גם על הבוס שלך..." או "את רבה איתי בדיוק כמו שסיפרת לי ש.." הסברתי לו שכל פעם שהוא אומר לי דברים כאלו הוא מרחיק אותי ממנו ,ושאני אף פעם לא אשתמש במידע שיש לי על חבריו או בני משפחתו כדי לפגוע בו ,ויש המון... לכן היום אני חוששת לספר לו דברים מסיבה זו וגם מפני שהוא בדרך כלל מפגין אדישות ואו מצדיק בפני את מי שפגע בי ,בעוד שכשהוא כשהוא מספר לי אני מאד קשובה ואיכפתית באמת מהלב.פעם אחת הבין ואף התנצל אבל כבר במריבה הבאה חזר בו. עם שלושה מילדינו הקשר מצוין ,עם הבן הקטן בן 12 שקשור אלי במיוחד הוא מתנהג כאבא אוהב לסירוגין .כאשר הוא רב איתי ,כי לא יכולתי לבוא איתו לבילוי,הוא איבד משהו כביכול באשמתי-בזה אני תמיד אשמה, אמרתי לו שנפגעתי כי הוא לא קשוב למצוקות שלי...הוא מפסיק לדבר לתקופות ממושכות איתי וגם עם הילד,ומקצין את אהבתו לילדים האחרים. בעבר לא יכולתי לעמוד בכך וגם כשהייתי משוכנעת בצידקתי הייתי פונה אליו בבקשת פיוס בדרך זו או אחרת וגם באמירת חיזוקים והעצמת הדברים הטובים אצלו,רק כדי שיחזור לדבר איתי ועם הילד. היום אחרי אינסוף שיחות שבדרך כלל הוא אטום מלשומעם,ואחרי בקשות חוזרות ונשנות שנלך ליעוץ שהוא מסרב להם כי הבעיה איתי (אמרתי לו שאולי הוא צודק ולכן כדאי ללכת,אמר תלכי את אני לא צריך..)נמאס לי. לאחרונה שוב צרח והשתולל כי במקרה באותם ימים שרצה כולם היו עסוקים ולא היה לנו עם מי לצאת והוא סירב לצאת לבלות רק איתי כזוג ,וכמובן אני הייתי אשמה בשיעמומו.הגבתי בכעס והוא הטיח בי האשמות כבדות ושוב כהרגלו הפסיק לדבר איתי ועם בננו הצעיר.שוב אמרתי לו שיש בו הרבה תכונות טובות ויחד עם זאת הדרישות שלו אינסופיות ועשיתי הכל כדי לרצות אותו וזה לא נגמר,ושיעשה מה שהוא רוצה ישאר/יעזוב. אחרי כחודש שבו בקושי תיקשר איתי ואני ניסיתי ,חיבקתי אותו ובקשתי שנשים הכל מאחורינו, ,והוא המשיך בשלו משהו נשבר בי והיום אני אדישה כלפיו לחלוטין. למרות שהוא עושה נסיונות התקרבות אני מרגישה כלפיו זרות,אני כועסת יותר בגלל יחסו אל הילד אך כשביקשתי שלא יפנה זעמו אל הילד צעק שלא אערב את הילדים כי הוא בסדר עם כולם ואני ממציאה(הילד בכה לפני ושאל "מה עשיתי לאבא"ושאר הילדים מעניקים לבן הצעיר מלוא תשומת לב כי לדבריהם הם מרגישים ביחס המפלה אבל "אבא הוא בנאדם שאי אפשר לדבר איתו ,ו..ניסינו". ומבחינת הזוגיות אני חשה רק עצב שכך הוא המצב.אני יודעת שאם אנסה לדבר איתו על הרגשות ,כמו בכל הפעמים,הוא יזלזל יקום וילך,או שיציע לעזוב את הבית או שפשוט הוא יתחיל לצעוק ולתקוף במלל בבוטות.אשמח לשמוע את תגובתך/עצתך. תודה

חנה יקרה,
עושה רושם שאישך נלחם בך כדי להשיג את החיים שהוא רוצה ובאופן שהוא רוצה, בדרכים שהוא חושב שיועילו לו הכי טוב בטווח המיידי והקרוב. כך, הוא מרשה לעצמו לפגוע בך בכל דבר ועניין שיודע שפוגעים בך, ובכלל זה גם היחס לבן הצעיר שלכם. המכאיב ביותר בזה הוא שלא רק את סובלת מכך אלא גם בנך, והמתסכל ביותר בזה הוא שהוא שולל ממך את הכלים להילחם בחזרה (כי את רוצה להימנע מפגיעות במקום שכואב לך ולבנך). לכן זה מאד קשה לך.אם הוא לא רוצה ללכת ליעוץ זוגי, זה בסדר. קבלי זאת ולכי לבדך. תוכלי לשנות דברים גם אם זה ייקח זמן, או לפחות לדעת איך להתנהל, לטובתך ולטובת בנך הצעיר, ואולי גם לטובת שאר ילדייך. אין לזה פתרון פשוט, אבל יש פתרונות לחיים טובים יותר, אבל את צריכה לדבר על זה עם איש מקצוע, בטיפול פרטני, ובעיקר עם כזה שיידע להבין תקשורת בין אישית במערכת של לחצים, כדי לכוון אותך לנהל את התקשורת שלך עם בן זוגך באופן שאת תשיגי יותר ממה שאת צריכה בה, שתפסידי פחות כי התקשורת תתנהל פחות מתוך כעסים ופגיעות כפי שהיא היום, ושתלמדי למצוא את עצמך ולהעריך את עצמך בתוך המסגרת הזו של זוגיות והורות. ולא פעם, כשאת תוכלי לעשות זאת, ותראי את עצמך כמי שמסוגלת יותר, מוערכת יותר ושמגיע לה יותר, גם הוא ילמד לעשות זאת.

דר אורן חסון ,אני מאד מעריכה את העובדה והאופן שבו ענית והתייחסת . לפני מספר שניםעברתי סדנה ארוכת טווח , מעין קורס סמסטיריאלי , הקשורה בזוגיות שיפור תקשורת בין בני זוג , תקשורת בתוך המשפחה ,אסרטיביות וכד'. הקורס הועבר ע"י פסיכולוג מוכר שעסק גם בייעוץ זוגי . הקורס יותר מכל עזר לי להאמין בעצמי . אני מבינה היום יותר מתמיד שכל זמן שאנחנו ביחד מה שלא אעשה (אני כל הזמן מנסה להיות יותר בשבילו,כי בעבר התלונן על כך שאני לא מספיק טובה כבת זוג אז למרות שגם לפני כן הייתי שם בשבילו ניסיתי להיות יותר -יותר אישה,יותר יוזמת ,יותר מושכת,יותר נענית לצרכיו )זה לא יספיק לו. והיום כמו בסיפור הדייג ודג הזהב אם ניפרד הוא ישאר עם חברים שבחגים לא פנויים מן הסתם ו..זהו. אין לו משפחה כלל בעוד שלי יש משפחה גדולה ותומכת מאד. צר לי עליו אך אני מרגישה שהכל ביננו התפוגג ,והיום אני לא רוצה לתת מעצמי בכלל .כאילו שמשהו בי נשבר ואבד לחלוטין.

מכיוון שיש בינינו ריחוק ,כי שלא כמו בעבר שנלחמתי על תקשורת שוטפת ביננו הפעם "נעניתי" ותיקשרתי בחודש באחרון כמוהו באופן לקוני וטכני בלבד ,הוא ביקש להיפרד באופן סופי ומוחלט כי לדבריו הזוגיות ביננו לא מה שהיתה ..הוא צודק אלא שהוא לא השתנה בגישה אלא אני .אם פעם לא יכולתי לסבול את שתיקותיו והייתי "מנג'סת" , ומדברת ומבקשת עד שהיה נענה,הוא אפילו היה צוחק על כך שאני לא מסוגלת לסבול "ברוגז" יותר מיום יומיים ,היום הפסקתי להלחם (אם כי כפי שציינתי פניתי אליו וביקשתי להתפייס ,מבלי לפתוח שוב את הנושא שעליו התווכחנו , בחיבוק ובקשה ש"בוא נשים הכל מאחור ונתפייס"-והוא היה עדיין בשלו - "את חושבת שבשניה שאת נחמדה אלי הכל יסתדר ??זה לא עובד ככה."הרפיתי )הוא שוב אמר שאין טעם לדבר או ללכת לייעוץ וביקש לסיים את הקשר כ"ידידים".א.מה דעתך על הגישה שלו/שלי?ב.האם לדעתך יש על מה להלחם ?ג. אם כן איך עושים זאת?הוא בכלל לא מוכן שמישהו חיצוני ישקף לנו את ההתנהגויות שלשנינו,הוא בטוח שהוא נוהג ונהג בסדר כל השנים ואני לא בסדר.ד. יש מצב ל"ידידות" אחרי פרידה בשלב זה ?ה. אני שוקלת להציע לו פרידה זמנית ורק אם זה טוב לאחד הצדדים לפרק את הנישואין ולא לרוץ ישר לזה .מה דעתך ?תודה .

חנה יקרה,
את יכולה לומר לו שכאשר תגיעו לייעוץ זוגי ביחד, במקום מה שאת עברת קודם, לבדך, אז הוא יוכל לשקף למטפל גם את הצד השני, שלו. כך שהמטפל יוכל להיות יותר אובייקטיבי, בעבודה איתך. ללא זאת, הרי המטפל מקבל רק את הצד שלך, ולדעתו זה לא הספיק. אז אולי באמת צריך את העזרה שלו בתהליך שלך?ואת צודקת בקביעתך שאת השתנית היום. ויתכן מאד שכאשר את לא נלחמת מספיק ובאותה מידה ועוצמה שעשית זאת קודם, הוא מרגיש שיש לו פחות כוח והשפעה לקבוע דברים לפי צרכיו ורצונו, ואז הוא מתייאש מהר יותר.שאלת לגבי "ידידוּת": יש לכם ילדים משותפים, ואם תחליטו להיפרד, אזי ככל שתשמרו על קשר מכבד יותר ומכובד יותר, כך יהיה קל יותר לילדים שלכם. זו תצטרך להיות המטרה המשותפת שלכם במקרה הזה. יחד עם זאת, אם תחליטו לוותר על הקשר שביניכם, קשר הידידות שלכם חשוב שלא ייפגע בסיכוי שלכם ליצור קשר חדש. אלו הם איזונים חשובים, שככל שתהיו פגועים, נפגעים ופוגעים פחות, כך ייקל עליכם לשמור עליהם, הן למענכם והן למען ילדיכם.

לד"ר חסון ,קראתי תשובותיך לבעיות דומות ואת התייחסותך המפורטת שלך לגבי : איך לבקש דברים מבן הזוג (לא בטרוניה ..) איך לחזק כאשר הוא שם בשבילי (לא רק להגיד פעם בכמה זמן כפי שאני נהגתי לעשות ובדרך כלל כשהיה מביע חוסר שביעות רצון -אני מאד מעריכה את הדברים האלה והאלה אבל...אלא אחרי כל פעם שיש תמיכה מכל סוג שהוא לאמר לו "וואו ,איך עזרת לי עכשיו כש..")דיברנו שוב,למרות שהוא עדיין לא מוכן שמישהו זר ישקף לנו את התנהגותנו ויקנה לנו כלים נכונים ,הרי שהוא כבר הסכים למספר מגבלות שקימות אצלו בתקשורת ביננו ,למרות שאמר לי שזה מי שהוא וזה לא ישתנה, ברגע שהוא הבין שזה רע לזוגיות שלנו יש כאן שיפור בהתייחסות, ולאור הדברים שלך שקראתי הבנתי שגם לי יש מה לשפר ולכן אני חייבת לציין שבזכות הפורום הזה ובזכותך נכון לעכשיו נוצר בסיס להמשך חיינו המשותפים. בכלל,לכשקראתי את הבעיות הזוגיות של רב הנשואים הוותיקים יותר או פחות בפורום זה ראיתי שרובן דומות לשלנו גם במערך הכוחות -הוא עובד בחוץ,אין לו כוח לבית ובנוסף לכל המטלות שלה הוא רוצה ממנה יותר בכל התחומים, ואם היא מבקשת/מתלוננת אז היא "קוטרית",נודניקית ..ומכאן הבנתי שאנחנו הנשים בדרך כלל מחזיקות את הזוגיות והכוח לשנות הוא בידינו (כאשר כמובן לא מעורב כוח פיזי מכל סוג שהוא..)דר חסון קבלתי ממך אישית ומהפורום בכלל תחושה של רוגע משהו כמו "מה שלא יהיה זה בסדר ,רק צריך לפעול בחוכמה-בבחינת אל תהיה צודק תהיה חכם" .אז המון תודה ,אתה עושה כאן עבודת קודש .ולכל הנשים ,בעבר הנחתי שהבעיות שלי מאפיינות יותר את הדור של פעם,מסתבר שזה לא כך. לאור ניסיוני ועפ"י הרצאה ששמעתי על חקר המוח מסתבר שמשהו במבנה האישיותי/ מוחי של הגברים עושה אותם ליותר פרקטיים ופחות אמפטיים ורגשניים כי מבחינה אבולוציונית הגברים הם אלה שצריכים היו לדאוג למשפחה מבחינת הישרדות מחוץ לבית (פעם ציד ,היום פרנסה) והנשים לדאוג לצרכים הפיזיים הרגשיים של בני הבית(בית בעל וילדים, היום בית בעל ילדים ו..פרנסה) לכן היום למרות הקדמה והשוויוניות לכאורה התסכול -בעיקר של נשים-גדול.אז בבקשה זוגות יקרים ובמיוחד כאשר יש ילדים משותפים,שוב בהנחה שאין אלימות מכל סוג שהוא, אל תוותרו בקלות כי בחוץ לא תמיד מחכה עתיד ורוד יותר-ואולי העתיד הוורוד נמצא במרחק נגיעה- בבית.הייתי שנייה לפני וויתור והתעלתי בזכות הפורום הזה בניצוחו של דר אורן חסון המופלא,בזכות חברות שלא שיתפתי אותן באופן מאד אישי אך כאשר שמעתי את בעיותיהן ראיתי שאני לא לבד ,ובזכותכן הכותבות ושואלות כאן.אז תהיו חזקות .ולגברים הקוראים ,אם נכנסתם לפורום הזה מן הסתם אתם רגישים יותר מרוב בני מינכם ,אז תמשיכו להיות אמפטיים , ורגישים כי זה חשוב גם לכם וגם לנו.תודה מקרב לב !!!

חנה יקרה,
תודה על התובנות שלך. הן חשובות לך, והן יכולות להיות חשובות לאחרות המרגישות וחושבות כמוך. אני מקווה בשבילכם שבאמת עליתם על הגל הנכון הפעם. זה עושה רושם כזה. תקשורת טובה בצד הצלחה להתגבר על פחדים, חששות ופגיעות יכולים לסייע מאד לעשות את זה, גם אם זה לא קל. וגם... תודה על המשוב לעשייה שלי כאן.