תקשורת זוגית: עוצמת קול וכעסים

שלום
לכולם,רציתי לשתף אתכם בקושי בו אני מתמודדת כמעט יום יום מאז שהכרתי את בעלי.רקע קצר:אנחנו נשואים 3 שנים, 2 ילדים נהדרים ובסך הכל החיים נורמליים -עבודה, משק בית, פה ושם סרט או הצגה בקיצור שגרה שכיחה.שנינו נישאנו בגיל מבוגר יחסית (לקראת אמצע שנות ה-30) .בעלי מאד אוהב ומבטא זאת בחיבוקים ונשיקות בעיקר. ואני ,למען האמת, למרות העבודה האינטנסיבית על עצמי בנושא - דועכת.שורש התחושה השלילית שלי נובע מכך שבאופיו ירש צורת התבטאות קולנית הנשמעת כצעקות כעס וביקורת וקשה לי מאד לחיות עם זה . גם תגובה שקטה וגם רועשת מצידי אינן מפיסיקות את ה"קריז" בו נתפס לעיתים קרובות על הדברים הכי קטנים.למרות שאני משתדלת להקל עליו כיום בעבודות הבית (לפני הלידה, עבדנו שנינו במשרות מלאות מאד) עדיין גם עכשיו יש לו טענות ועצבים. אפשר לומר שכמעט ויתרתי על העונג בחיי הזוגיים, אבל מה שכואב לי יותר מהכל אלה הילדים ששמחת החיים הטבעית שלהם מתחלפת בפרצי כעס שהם לומדים מאביהם.חשוב לי לציין, שכבר ניסינו טיפול זוגי משותף לפני שנה, אחרי שהתרצה לבוא, לא הצלחנו להתמיד ובשורה תחתונה לא נראה לו להזיז משהו ממהותו לטובתינו.ק ש ה לי מאד לשמור על שמחת חיי ולתפקד ביום יום למרות שאני עושה הכל ואף יותר למראית עין מבפנים אני מאבדת את עצמי.אשמח לשמוע מכם.תודה מראשאור

אור יקרה,
את מדברת על שני עניינים בתקשורת שביניכם, שמפריעים לך בשתי רמות שונות: האחת – עוצמת הקול בהתבטאות רגילה שמפריעה לך, ונשמעת כביקורת וככעס (גם אולי אם הוא לא מתכוון לכך), והשניה – התפרצויות וכעסים שלו שאינם במקום, לפי דעתך, ומשבשים את ההרמוניה המשפחתית. בהחלט יש מקום ליעוץ זוגי, אבל כזה שיידע להתמקד יותר בהבט של התקשורת הבין-אישית שביניכם. לגבי הרמה הראשונה, יש לתרגל צורת דיבור שונה. הדבר אפשרי בהחלט. לגבי הרמה השניה, כאן מדובר לא רק ברצון טוב שלו שלא להרים את הקול ולא להתפרץ, אלא גם בנסיון להבין מה מביא אותו להתפרצויות – היכן התסכולים שלו? מה גורם לו להגיע לרמות גבוהות של אגרסיות כל כך מהר? מה החלק שלך בכל אלה? וכן, איך לתעל זאת לתקשורת טובה יותר ביניכם, כך שיגיע למה שהוא רוצה בו באופן שיהיה קל יותר לך, לו ולילדים.אני יודע שלא נתתי לך פתרון מיידי, אבל בנתונים שנתת לי ובמגבלות של התקשורת כאן בינינו, זה הטוב ביותר שאני יכול לעשות.