תקשורת זוגית: הבנת תנודות רגשיות

אני לא בטוחה שאני מבינה אותו או את קוו המחשבה שלו. רגע אחד הוא הכי מדהים והכי מקסים אליי בעולם, אומר לי כל הזמן כמה מעריך אותי, כמה שיניתי את חייו וכמה טוב לו, שהוא רוצה לראות אותי כל הזמן וחושב עליי ללא הפסקה, ואני כמובן בעננים. ורגע אחרי זה הוא כאילו מתייחס אליי שונה, בקושי מתייחס מתנהג בקרירות, בשיחות הטלפון הוא מקצר בכל מיני תירוצים ואומר שידבר איתי מאוחר יותר וכמובן שלא מדבר, ופתאום הוא לא כלכך מחפש לראות אותי כל הזמן.אני מרגישה כאילו הוא משחק איתי משחק, פעם ככה ופעם ככה. והוא מצליח לבלבל אותי, וזה משגע אותי שאני לא מצליחה להבין אותו או אם מה אני מתמודדת בעצם?אולי זו רק אני מרגישה ככה ומבחינתו זה בסדר לשנות גישה כל כמה זמן (זמן קצר של יום יומיים, במקרה הטוב.). בכל מקרה זה משגע אותי כל העניין מצד אחד אני בעננים ומצד שני הוא מתייחס אליי כלכך שונה. אני מרגישה שאני כבר לא יודעת איך עליי להתייחס אליו בהתאם למצב?הייתי שמחה עם תוכל לעזור לי להבין אותו, או את המצב?

שלי יקרה,
לא כתבת בני כמה אתם, וזה יכול להיות משמעותי. אפילו לא כמה זמן אתם ביחד.יכול להיות שהוא עצמו חושש מלהתמסר, יכול להיות שהוא לא מנוסה מספיק ומנסה להגיע למה שהוא חושב שהוא "המינון הנכון" שבו הוא לא מראה את עצמו מתמסר מדי וגם לא מרוחק מדי, ואת רואה זאת כתנודות. יכול להיות גם שהוא נכנס מדי פעם ללחצים בעבודה או במה שיש לו, וזה מקשה עליו לשמור על רמת תקשורת אחידה ועוד. יכולים להיות עוד דברים. מה שבטוח הוא שאין או עדיין אין ביניכם תקשורת מספיק טובה ופתוחה כדי שתוכלי להבין מה הוא רוצה ומה עובר עליו. תצטרכי להמתין ולפתח את התקשורת הזו בהדרגה.

שנינו בני 21 בצבא, שנתיים ביחד.יש ימים שהוא מקדיש לי את כל הזמן שלו ורוצה לפגוש רק אותי, ואז פתאום הוא רוצה לעשות דברים אחרים.העניין הוא שזה לא או זה או זה לאורך תקופה, זה גם ההתנהגות שלו משתנה בהתאם. וזה מה שמבלבל אותי בו, אני לא כלכך מבינה אותו.אם הכל בסדר בנינו מבחנתי גם היחס אמור להיות כזה, אם היה ריב או משהו בסגנון אז אני עוד יכולה להבין למה פתאום היחס השתנה. אבל זה כבר תקופה ארוכה ככה, משתנה ככה סתם פתאום. קשה לי להבין את זה או לקבל את זה. כי אני מרגישה שאין למה לצפות, כשהוא משנה את היחס פתאום גם לי יורד החשק מלהתייחס אליו כמו קודם.

שלי יקרה,
כשצעירים, בגילכם, וכשהקמת המשפחה בדרך כלל עדיין לא על הפרק, יש יותר גורמים שמסיחים את הדעת. חושבים יותר על חברים, וחושבים יותר על מה שרוצים להספיק, וכשאתם בצבא - אתם גם במספיק מחוייבות בתוך המסגרת, ויכול להיות שהוא גם לא רוצה להרגיש מחוייב יותר מדי לשום מסגרת אחרת שהיא. לפחות מדי פעם.ומעבר לכך, יכולים להיות כל כך הרבה גורמים אחרים מטרידים, של מצבי רוח, דכאונות, לחצים מבית שאולי אינך יודעת עליהם ועוד ועוד. ואלו הן רק חלק מהסיבות לכך שיחסים בשלב הזה הם פחות יציבים מאשר מאוחר יותר בחיים. זה לא אומר שאין יחסים יציבים בגילכם - יש ויש, אבל פחות מאשר עשר שנים מאוחר יותר. זו דרך העולם, וכשאת חושבת יותר על יציבות וצרכים זוגיים מאשר הוא, בשלב הזה, זה באמת מפריע יותר. אתם שנתיים ביחד, ואולי כדאי שתנסי להבין יותר מה עובר עליו, ואת העולם שלו - לא דרך תלונות אלא דרך השתתפות בקשיים ובלחצים שלו, או גם בצרכים האחרים שלו, שאולי הוא לא משתף אותך בכולם כדי להקל עליך או כדי שלא ליצור עימותים איתך, אם הוא הבין בעבר שכאשר הוא עושה זאת את נפגעת או מתקשה לקבל בשל הצרכים האחרים שלך.