פרידה וכעסים: מה עומד מאחורי?

היי.. קודם כל תודה רבה על הפורום, הוא עזר לי בהרבה הרבה תחומים!!!אני בת 20 וקצת, עד לפני חודשיים הייתי בזוגיות של שנה וחצי עם גבר בן 23 שאני מאוד מאוד אוהבת..אז ככה, כל הקשר שלנו הוא היה בצבא.. הוא לוחם ויוצא שאנחנו נפגשים בעיקר בסופ"שים ומידי פעם כשהוא יוצא לאפטר.. לי הייתה ממש בעיה עם זה ויום אחד ממש התעצבנתי ומשטות נפרדתי ממנו....... מאז אנחנו עדיין בקשר, נפגשים כל הזמן ממש כמו חברים רק שזה לא מוגדר ככה.. אנחנו יושנים אחד אצל השני, גם מבחינת מגע- הכל! כאילו אנחנו ביחד.. השבוע יצא לי לחטט לו בפלאפון בלי שהוא ידע וראיתי כמה תמונות שלו עם בחורות.. הייתי בהלם!!! כי זה ברור לנו שעוד חודש כשהוא משתחרר אנחנו חוזרים .. הוא יודע שאני נשארתי נאמנה לו ומחקתי את הפייסבוק בשבילו כי זה הכעיס אותו ודווקא בתקופה האחרונה גם הוא מחק כי זה עיצבן אותי (כל הקטע של הידידות וזה..) למרות שהיה לו ממש קשה למחוק אותו..כשהוא ראה שראיתי את התמונות הוא אמר לי שזה היה ממש אחרי הפרידה כנקדמה על זה שהייתי בקשר עם מישהו ישר כשניפרדנו למרות שזה היה מתיסכול וכעס עליו..אני יודעת שהוא מאוד מאוד אוהב אותי, השאלה אם זה נכון להמשיך להיות איתו ככה בקשר כאילו אנחנו ביחד גם כשאין שום מחויבות (למרות שדווקא בתקופה הזאת טוב לנו הרבה יותר מאשר כשהיינו חברים) .. אני ממש ממש מבולבלת.. הוא בחור מדהיםםםם ואני יודעת שהרבה בנות רוצות אותו וזה מטריף אותי !!!!אני בסדר? מה אני אמורה לעשות?

שירן יקרה,
כשאת מכריזה על פרידה, בשל הכעסים שלך, בהחלט יתכן שיש לזה מחיר. את אולי ציפית לכך שהוא ירדוף אחריך, ואולי הוא, בשל הגאווה העצמית שלו, עשה בדיוק מה שאת עשית, בשל הגאווה העצמית שלך. והשאלה היא גם עד כמה הפחדים שלכם מלהיות "החלש" או "החלשה" בקשר ירחיקו אתכם עוד יותר. גם עכשיו את עסוקה בזה, וכשאת גם מרגישה רוצה וגם חוששת מכך שהוא ירצה פחות, את בורחת מהקשר. אולי את רוצה רק ללמד אותו לקח כי את לא רוצה לנתק את הקשר, אבל בתהליך הזה גם לו יש את הפחדים והצרכים שלו. האם תוכלו ליצור תקשורת חסרת פחדים, שבה תוכלי להגיד לו שאת מאוהבת בו ושאת רוצה שתהיו ביחד מבלי לספור מי אומר זאת יותר? האם הוא יכול? (וכבר בשאלה הזו החזרתי אותך בודאי לספור את "אם אני, אז גם הוא צריך", ולא לכך התכוונתי). אני לא בטוח שאתם יכולים, אבל בזה טמונה כנראה הצלחת הזוגיות שלכם - ביכולת שלכם להפסיק לפחד.

ראשית, תודה שהתיחסת לשאלה שלי והגבת לי בכזאת סבלנות ואריכות..
יצא לי לקרוא כתבות וספרים ואפילו לשמוע אנשים בוגרים ונשואים שאומרים שברגע שצד אחד רוצה לחזור- הצד השני באופן אוטומטי פחות רוצה.. וזה מפחיד אותי!!! אולי אני צריכה פשוט לבקש ממנו שהפרידה תהיה פרידה - זאת אומרת נתק מוחלט.. כי ככה באיזשהו מקום הכי נוח לו- הוא גם איתי, יודע שאני נאמנה לו, אנחנו מקיימים יחסים.. הכל.. ומצד שני הוא מוגדר כרווק- והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה!!! ויצא שמישהו רצה אותי והוא ממש התעצבן וקינא לי ואני ישר הרגעתי אותו שאין לו מה לדאוג.. השאלה אם זה נכון? מצד שני אני מפחדת להיות פזיזה ולנתק את הקשר ואחר כך אני אתחרט על זה- כמו שקרה לי בפרידה הראשונה?

מתנצלת על החפירה !!!

שירן יקרה,
ואני מכיר עשרות זוגות שבהם כאשר צד אחד אמר או רמז שהוא לא רוצה, השני ברח לצד השני, כי הוא לא רוצה להיות במקום שלא רוצים אותו בו, או שנדמה לו שלא רוצים אותו בו. תעזבי את "אמרו לי" ו"קראתי" כי את קוראת וזוכרת בעיקר את מה שמזין את הפחדים שלך. אני אומר זאת לא כי אני מכיר אותך, אלא כי רבים מאיתנו הם כאלה, או להפך: כאלה שזוכרים בעיקר את מה שמטפח תקוות.את אוהבת אותו ורוצה להיות איתו. הסבירי לי את ההגיון שבלהיפרד ממי שאת רוצה? כי מה, כי אולי הוא "יבין מה הוא מפסיד"? - ראי גם את השיחה שלי על "אומץ", 4 שאלות למטה. את לא לבד בפחדים שלך, אבל יהיה לך קשה להשיג את מה שאת רוצה מבלי להתגבר עליהם.

תודה על התשובות..אז ככה: אמרתי לו שאני אוהבת אותו ואני רוצה שנחזור והוא אמר לי שהוא לא חוזר אליי בזמן שהוא בקורסים כי קשה לי לקבל את זה שהוא רחוק ושאין לו זמן לדבר איתי.. זאת הייתה כאפה רצינית בשבילי כי חשבתי שהוא רוצה לחזור אבל לא אומר את זה בגלל האגו.. וברגע שהוא אמר לי את זה, פשוט תפסתי מרחק ממנו- אני לא יוזמת שיחות או הודעות.. אבל הוא ממש ממש מקנא לי פתאום.. הוא כל הזמן מפחד שאני מתכתבת עם בנים וכאלה ואני כל הזמן מרגיעה אותו שאני לא מנהלת קשר עם אף אחד.. אבל אני בטוחה שהוא "חוגג" עכשיו ואני לא אומרת לו כלום על זה..מה אני אמורה לעשות? איך אני מתגברת על זה? מה הוא ראוצה בעצם? איך אני אמורה לדעת? אוףףף :(

שירנוש יקרה,
אני חושב שהוא אמר לך מה הוא רוצה. ואולי זה בעיקר שהוא רוצה להיות איתך, אבל יודע שאת לא מסוגלת להיות סבלנית ולשמור על אורך רוח ובטחון עצמי כשהוא מגיע מעט הביתה, אז למען השקט והשלווה האישיים שלו הוא מציע לחכות. זה מה שהוא אומר. לך קשה להאמין - או בגלל הפחדים שלך, שהוא "חוגג", או בגלל שאת לא מקבלת את זה שלך יש אשמה בזה שהוא שומר ממך מרחק כרגע. ואולי בגלל שניהם. ואולי כי את לא מאמינה לאנשים, כאשר את פוחדת להיפגע. אז את מרחיקה אותם עוד לפני כן, ואולי באמת נפגעת פחות, אבל אולי גם מאפשרת פחות לאחרים ליצור קשר, כאשר הם באמת רוצים. זו השפעת הפחד, שירנוש.האם תצליחי ללמוד לא לפחד? האם תצליחי ללמוד לקחת סיכונים? - אני לא יודע. יתכן שזה ילווה אותך זמן רב, ואולי תרוויחי מדי פעם כאב לב, אבל גם אולי תפסידי קשרים שהיו יכולים להיות טובים. בגלל שאף פעם לא תדעי בדיוק בדיוק מה הצד השני רוצה.

תודה על מהירות התגובה (:
אתה מנתח את המצב ממש כמו שהוא, כל זה נכון.. אבל איך אני אמורה לפעול? להמשיך להרגיע אותו שאין לי אף אחד? להמשיך איתו את הקשר? לנתק לחלוטין? אני לגמרי מבולבלת.. ופוחדת! מאוד!!!

שירן יקרה,
אם תנתקי את הקשר איתו, אז לא תהיי איתו בקשר, ולא יהיה לך מה לפחד יותר חוץ מאשר ממחשבות החרטה שאולי טעית. אם את רוצה איתו קשר, אני חושב שהדרך היחידה היא להישאר בקשר, למרות הפחד. ובאשר לפחדים שלך - כתבתי לך את כל מה שאני יכול כאן. ברור שאת מבולבלת, כי את פוחדת והפחד מבלבל. אם קשה לך - קראי שוב את תשובותי הקודמות שוב ושוב, עד שתגיעי להחלטה. יותר מכך לא אוכל לתת לך במסגרת הזו של הפורום.