תקשורת זוגית: הבכי וההתמודדות

שלום,
אני בת 25, נשואה (כמעט) באושר שנה, עם בן זוגי מזה 5 שנים. הבעיה שלי היא בכי, אני מאוד רגישה, ובוכה הרבה, בעיקר כאשר זה קשור לריבים איתו. אני מוצאת את עצמי בוכה כאשר אני מרגישה שהוא לא מכבד אותי או מעריך אותי.. והכי מתסכל זה - כאשר אני בוכה הוא לא מתייחס וזה גורם לי לבכות אפילו יותר במחשבה שאוליי יהיה לו רגש והוא כן יתייחס אך זה גורם לו להיאטם יותר, ואם הייתי על סף בכי אני כבר בוכה וזה מתעצם יותר ויותר ככל שאני רואה שלו זה לא אכפת. וזה פוגע בי כלכך ואני לא מבינה איך בן אדם שאוהב אותך יכול לראות אותך בוכה בלי לעשות כלום, וזה כואב מאוד.והבעיה היא שעכשיו אני בהריון ואני רגישה אפילו יותר, וזה משפיע על התינוק המתח הזה.. ואני אומרת לו שכאשר הוא רואה אותי בוכה שינסה לנחם אותי, אבל זה לא מזיז לו. ונותן לי לבכות והוא הולך לישון. פשוט מזעזע, ולמחרת הוא בד"כ מנשק אותי ואומר לי שהוא מצטער, אך בזמן האמת הוא לא עושה זאת אפילו כאשר הוא יודע שהוא טועה. וברגע שאני מתחילה לבכות אני לא יכולה לעצור.. ואני לא יכולה להרגע, וכל פעם שאני חושבת על זה שהוא שומע אותי בוכה ולא מגיב זה גורם לי לבכות עוד יותר.אני לא יודעת מה לעשות על מנת לגרום לו להתייחס כאשר אני בוכה, אני חושבת שזה טבעי שבן אדם ינחם אדם בוכה. יצא לי לקרוא את המאמר שלך על בכי וגם נתתי לו לקרוא, אך זה לא ממש עוזר לו. והבעיה שאני מרגישה שהוא אוהב לראות אותי בוכה, כי הוא עושה דברים בכוונה כדי להעציב אותי ולריב איתי, ואם אני נחמדה אליו אז הוא עוד יותר מנסה לגרום לוויכוח בינינו. כדי שהכל ילך חלק אני צריכה להיות מצב רוח עצבני, קשוחה, ואדישה ולדבר בטון כועס ולא אוהב ואז הוא נהיה אוהב ומעניק. ונמאס לי להיות כך כל הזמן, אני מכניסה את עצמי למצב הזה כדי שהוא יאהב אותי ויכבד אותי להיות עניינית וקשוחה. ועם כל זה הוא עושה בסוף מה שהוא רוצה, וגם מכתיב לי מה לעשות כי אם לא- אז אנחנו מתווכחים ימים ולילות עד שאני נשברת על מנת לא להילחם ולהיות במתח בשביל התינוק, אבל זה מסתבר שלא מעניין אותו, מצידו שימשיך ויריב איתי.ואם אני נחמדה אליו ואוהבת ומפנקת הוא נהיה עצבני ומתחיל לעשות הכל כדי לריב איתי. נמאס לי, אני לא רגועה, אני עם בן אדם שרוצה אותי תמיד בסטרס ובעצבים! ואני לא יכולה כך.. מאז שהתחתנתי אני מרגישה שאני יותר מתוחה ויותר עצבנית ויותר מעלה את הטונים שלי.. ואני ממש אבודת עצות..אני אשמח מאוד אם תחזור אליי בהקדם..רונית

רונית יקרה,
יש כאן שני עניינים שונים. האחד, שעליו קראת במאמרים שלי, הוא העובדה שכאשר את בוכה, את מסירה הגנות שלך, ומצפה שהוא יתחבר אליך. השני, זה כנראה שהוא מבין את הציפיות שלך, ולכן מרגיש שאת מנסה לעשות לו מניפולציות בעזרת הבכי שלך. לכן הוא מרים את ההגנות שלו. אני גם מניח שכאשר את בוכה, הוא מרגיש מואשם, כי לכאורה, לפחות, הוא הגורם לבכי. אנשים לא אוהבים להרגיש מואשמים. אמנם בהימנעות שלו הוא מתרחק ממך, אבל חשוב שתביני גם אותו, ואת הסיבה לכך. אחרת את נשארת רק עם הפגיעוּת שלך, והופכת את עצמך לקורבן של הנסיבות, ונראה לי שזה בעיקר דווקא מה שמרחיק אותו עוד.זה מתחבר גם לעניינים אחרים בתקשורת שלכם, שנראית שמאבדת קצת מהרכות שהיתה צריכה להיות בה, והופכת להיות יותר התמודדות של כוחות, עד שצד אחד יכניע את האחר. אתם חייבים להחליף את סוג התקשורת שלכם. וגם - לטחון פחות זה את זה, כי זה מתיש. את שניכם, ואולי אותך יותר.ראי בבקשה את המאמר שלי עלשיפור הזוגיות: לא יותר עבודה, אלא שינוי רגשי(הרביעי תחת הכותרת "זוגיות"). ואם קשה לך להתמודד עם זה לבדך, כי זה דורש הרבה איפוק ואורך רוח מצידך, אולי כדאי שתלכו לייעוץ זוגי. זה בסדר ללכת לייעוץ כזוג צעיר - מניסיוני, זה מעמיד זוגות צעירים רבים על הרגליים, כי זה מעביר אותם על המסלול התקשורתי הנכון, במקום להישאר מקובעים במה שהם רגילים אליו. עזרה חיצונית יכולה מאד להקל על המעבר הזה.