תקשורת זוגית: איך להתמודד עם כעס ופגיעה

שלום
לךאני כותבת מתוך מצוקה אמיתית...נשואים 7 שנים, עם ילדים.נקלענו לפלונטרים. ברגע שאחד מאיתנו מדבר וזה לא מוצא חן בעיני השני - מתחיל מסע של עוינות, עקיצות, התשה נפשית, פגיעה.פלונטר שמרגע שנכנסים אליו אין דרך חזרה.תמיד כשאני רותחת מכעס - הוא נסוג ורגוע, וכשהוא רותח - אני נרגעת. וכך לא מצליחים להגיע לא לפתרון ולא לרגיעה.תמיד נמשך כמה ימים. הוא לא יוזם שיחת רגיעה באותו יום - לעולם. תמיד אני אנסה להוביל החוצה מהמריבה. והוא יתעלם מהרמזים ורק כשאני אתחיל לכעוס הוא ינסה ואז אני לא אתרצה.היינו אצל שלושה מטפלים שונים ועזבנו באמצע הטיפול.לא הרגשנו תועלת.יש לנו בעיה ספציפית והמטפלת האחרונה יעצה לנו "לדבר מתוך אהבה כשאנו כועסים". אנחנו רחוקים מהמצב הזה.האם אתה מכיר את התופעה ויודע כיצד ניתן להתעלות מעל הקטנוניות הזו ולצאת זוג נורמלי.תודה

זוגיות יקרה,
הרי ברור שיש בעיה של תקשורת ביניכם, כאשר במקום לדון במה שאתם רוצים אתם נפגעים, או מתקשים להאמין שהצד השני יהיה מוכן לשמוע ולכן אומרים "חזק מדי" כדי להישמע. אלא שאז, הצד השני נאטם. אני קצת מחייך למקרא "לדבר מתוך אהבה כשאתם כועסים", כי זו עצה שאי אפשר לעמוד בה. בודאי שלא כפשוטה. הרי כשכועסים אי אפשר לדבר מתוך אהבה. זה לא אומר שלא אוהבים, אבל השאלה נשארת לכן: איך מתנהלים נכון יותר לאחר פגיעה, ופעמים רבות עוד לפניה. אולי אי אפשר לדבר מתוך אהבה כאשר כועסים, אבל אפשר ללמוד לשלוט בכעס, ולהעביר את הפגיעה לפסים אחרים, ואז גם לדבר אחרת. ואפשר לדבר ולהקשיב כאשר לא כועסים מדי, ומתוך ההבנה של מה שאתם עושים לצד השני כאשר אתם אומרים דברים בניסוחים או בטונים מסויימים, ולהימנע מכך. כדי ללמוד מתי לומר, ואיך לומר דברים באסרטיביות שאינה פוגעת, וכדי ללמוד תקשורת של חיזוקים חיוביים והקניית אמון שאין לכם רצון לפגוע בצד השני. כדי להנמיך את הלהבות, ואת משחקי הכוח ומלחמת ההתשה.ואם אתם גרים באזור המרכז, אני מוכן לקחת את האתגר. אני יודע שזה לא קל, ואני יכול לומר לך שזה גם לא יעבור לגמרי. אבל העובדה שלא התייאשתם זה מזו למרות שלושה נסיונות טיפול היא עידוד חיובי, כדי שתגיעו לשיווי משקל שתוכלו לחיות איתו טוב. אחרי הכל ההצלחה תלויה בשני גורמים עקריים: הרצון שלכם להיות ביחד, שאני מבין שהוא קיים, והגמישות הרגשית שלכם, שעליה צריך לעבוד.

תודה רבה על תגובתך. מכיוון שהיינו כבר אצל מטפלים שונים, בעלי "לא מאמין" שטיפול יעזור פה. מצד שני הוא יודע היטב שאין אלטרנטיבה אחרת (חוץ מגירושין), כי הפלונטר ודפוסי התוגבה שלנו קבועים, צפויים וידועים מראש. כך שאני מאמינה שאם אתן לו איזושהי תכנית טיפול קונקרטית או ראשי פרקים לנושאים שאתה כמטפל תוכל לעזור לנו בהם, הוא ישתכנע, פשוט כי אין לו ברירה. אשמח אם תפרט מה כוונתך במילים " לעבוד על הגמישות הרגשית שלנו". והאמת היא שאנחנו לא מתגרשים בעיקר כי יש לנו ארבעה ילדים (שני האחרונים היו במבצע - תאומים..). אם תמצא אצלינו סיבות נוספות להשאר ביחד - נודה לך עד אחרית הימים. ואהבה - אני לא בטוחה שאני יודעת לגמרי עד הסוף את מהות המושג הזה.... בעלי אומר שהוא אוהב אותי, אבל אם אבכה בפניו או אתפרק לגורמים (תחושה של התמוטטות נפשית ממש) - הוא מסוגל לצעוק עלי ולהאשים אותי ולהתחשבן איתי באותו רגע כדי להסביר לי עד כמה הוא צודק... אז אתה חושב שאפשר לומר שהוא אוהב אותי?

זוגיות יקרה,
לעבוד על הגמישות הרגשית שלכם פרושו לא להשתעבד לפגיעות שלכם. ללמוד להקשיב, וללמוד להבין את הצד השני טוב יותר, ובתוך זה גם לעבוד היטב על ללמוד להבין את עצמכם טוב יותר. ללמוד לשלוט בעולם הרגשי שלכם, במקום להיסחף אחריו.ואישך כועס עליך ומתחשבן איתך כשאת בוכה, לא בגלל שאת בוכה. לו היית בוכה כי מישהו אחר פגע בך, הוא אולי היה איתך ומגן עליך. הוא כועס עליך כשהוא מרגיש שאת מאשימה אותו בפגיעה שלך. ולכן את גם לא מקבלת את מה שאת רוצה. לו היית מבינה אותו טוב יותר, כנראה שהיית יכולה לומר לו דברים אחרת. באופן שהוא יוכל לשמוע, ולא להתגונן ולהתקיף. לו הוא היה מבין את משמעות הבכי והדמעות שלך, אולי היה לומד שיותר משאת מאשימה אותו כשאת בוכה, את מסירה הגנות, ואולי לא היה מרים את שלו בזמן הזה.