תקשורת זוגית: איך לבקש עזרה?

שלום.
אנחנו נשואים מספר חודשים, יחד 6 שנים. כשאנחנו בחו"ל אנחנו זוג מאושר והכל מצויין ובעלי הוא ג'נטלמן אמיתי ו דואג לי להכל. אבל כשחוזרים הביתה הכל מתהפך. הוא לא רוצה להשתתף במטלות הבית וכשעושה משהו כנרא מצפה להתפאלות מצידי ואני כנרא לא מספיק אישה חכמה ולא יכולה לשבח אותו על כל דבר. וגם בתקופה האחרונה הוא נוהג להביא אותי להיסטריה, כלומר אנחנו יכולים להתחיל לדבר על כל נושא ואז השיחה הופכת לריב חד צדדי- הוא אומר לי בתקיפות רבה כל מה שהוא חושב עליי ועל התנהגות שלי. כשאני מסנה להתגונן ( ובדיוק ככה אני מרגישה- להתגונן) הוא צועק שלא מעניין אותו מה יש לי להגיד ושאני אשתוק כי הוא לא רוצה לדבר איתי. בד"כ ברגע הזה אני סוגרת את הפה והולכת לחדר אחר והוא ממשיך אחרי וצועק עד שאני כבר לא יכולה להיות רגועה ולנסות לא להגיב ואז אני " מתפוצצת" ומתחילה לבכות . ברגע הזה הוא אומר " הנה, תראה איך את מגיבה, איך אפשר לדבר איתך, את חולה בראש, מטורפת". ואחרי זה הוא נראה מאוד מאוד רגוע וממשיך להתעסק במה שהוא עסק. ואני כמה שעות לא יכולה להירגע ומרגישה פשוט " תת אדם". ובכל ריב הוא אומר שמזמן כבר רצה להיפרד ממני בגלל ההתנהגות שלי . אח"כ אני לא מדבר איתו ומחכה להתנצלות אבל זה לפעמים לוקח שבוע. וגם אז הוא מתנצל בצורה " אני התנהגתי לא בסדר אבל בגלל שאת עשית ככה וככה". מה עליי לעשות? לעשות הכל לבד ולא לבקש ממנו כלום ולתת לו לשבת על הספה ואז לא נריב לגבי דברים יום - יומיים? אבל אני לא בטוחה שאוכל לבצע את התפקיד של סינדרלה לאורך זמן? אני כן רוצה לחיות איתו ואבל אני מתוסכלת וחסר אונים ...

אלה יקרה,
את מתארת קושי בתקשורת. כלומר, כפשוטו – את מנסה לומר לו דברים, והוא לא שומע אותם. הוא שומע דברים אחרים (שהוא לא בסדר, שאת רוצה לגזול את המנוחה שלו) – ומתגונן, בדרך של התקפה, ואת מתגוננת מההתקפה הזו, והסיפור מסלים עד לבכי שלך. בשלב הזה, הוא די "השיג את שלו" (גם אם הוא לא מודע לכך שהוא הפסיד יותר משהרוויח), כי כאשר את הופכת להיות, באופן ברור ובולט, הרגשית ולכן גם הלא רציונלית, אז לכאורה הוא "צודק", ומרגיש פחות "לא בסדר". וכך זה נשאר עד שיסורי המצפון שלו מביאים אותו להתגבר על הגאווה שלו, ולבקש סליחה, אבל סליחה מותנית.מכך הבנת, ובצדק, שלהמשיך ולומר לו לעשות דברים שאת רוצה שיעשה, לא מועיל. אבל המסקנה הזו נכונה רק חלקית. כי היא נכונה רק עבור האופן המסויים שבו ניסית לומר לו את מה שרצית. יש דרכים אחרות לומר ולבקש, ואפשר ללמוד אותן. להלן דוגמא אחת:את רוצה שהוא ייקח אחריות – אז אולי בינתיים תשכחי מזה. זה שינוי גדול מדי בשבילו. נסי רק לבקש עזרה כשאת צריכה. ולומר משהו בנוסח: "מאמי, בוא תעזור לי לקפל כביסה בבקשה". או "אתה מוכן לרחוץ כלים?", או "אני פשוט סחוטה היום, אתה יכול להיות מתוק ולהכין לי קפה?" (ותגידי תודה יפה כשהוא עושה זאת).קחי בחשבון שהוא לא יסכים בכל פעם. קחי בחשבון שהוא יגיד לך בשמונים אחוז מיתר המקרים "רגע". אל תתווכחי איתו. חכי רגע. לא רגע ארוך. ואם לא עשה (או אם אמר שהוא לא יכול) – עשי לבד. עשי זאת כמה פעמים, והוא ילמד מזה שהוא לא בסדר,גם אם לא אמרת מילה. לא יחלוף זמן רב (שבוע, שבועיים), והויכוח שלו איתך ישנה מוקד. הוא יתחיל לבוא אליך בטענות לא על השאלה אם הוא אמור לעשות משהו, אלא אם הוא אמור לעשות זאת מיד. כשזה יקרה, תשאירי לו חלק מהדברים לאחר-כך. ואם לא יעשה, תעשי את. תוך כדי כך את משנה את החשיבה שלו, והוא ילמד. לאט, אבל ילמד, ובלי שתצטרכי להיות רודנית בעינייו, וגם לא בעינייך.וספרי לי בבקשה, בעוד שבועיים, איך זה עבד לך.