תקשורת זוגית: איזון בין אסרטיביות לאיפוק

אורן היקר,
אולי תזכור אותי דיברתי איתך בטלפון לפני כשבועיים...
אני וחבר שלי בני 28 תכף. לאחר התייעצות איתך נתת לי מספר טיפים חשובים כמו להגיד דברים פעם אחת, ליזום יותר, לעודד אותו על דברים חיוביים שעושה לי, לעשות שינוי רגשי וכו׳.
בקשר לזה, נפגשנו מאז ובאמת היה טוב הרגשתי שגם הוא משתדל להשתפר כתוצאה מהשינוי שאני מובילה...
אבל בעניין אחר ולא חדש...
קורה לעיתים שבן אדם לא יכול לענות לטלפון או לא ראה שיחה נכון?...
מידי כמה זמן שזה קורה לי (אך לא קורה בתדירות) הוא פשוט מתהפך ומסיק מסקנות שאני עושה זאת בכוונה כלומר, הוא מתעצבן שאני לא עונה בקרבת המשפחה (ובאמת אני אוהבת לשוחח בפרטיות). אתמול באמת לא ראיתי שיחה כי טיילתי עם משפחתי במקום הומה אדם וחזרתי אליו אחרי חצי שעה כשהגעתי הבייתה.
הוא לא רצה לדבר איתי כי אמר למה לא חזרתי אליו כשהייתי בדרך ושבטוח ראיתי שהוא התקשר.
ניסיתי להסביר לו שבאמת לא ראיתי אבל הוא לא קיבל את זה. עזבתי אותו בשקט ואז הוא כנראה הרגיש קצת רע עם עצמו אז שלח לי הודעות ״מה את עושה״ וכאלה..
כבר הגיע לילה ורציתי ללכת לישון אז התקשרתי להגיד לילה טוב ושמעתי שהוא עדיין כועס. ואז התחלנו בהתכתבויות כועסות ומכוערות (שהיו טעות) שאני לא אלאה אותך בהן
בקיצור אני לא יודעת איך להתמודד במצבים האלה שבהן הוא שתלטן(?) פגיע(?)
הוא סיים את ההתכתבויות בטענה שהוא ״פגוע ממני לילה טוב ונדבר מחר״ (אבל אולי זאת מניפולציה רגשית לשתלטנות?)
לא מבינה ממה זה נובע וגם אני נורא רגישה וזה גורם לי סבל. במצבי כעס שאני מתקשרת והוא לא עונה כמו אתמול אני חווה את זה ממש כהתעללות רגשית. אני יודעת שזאת טעות לנדנד ובכל זאת בלהט של העצבים לא הייתה לי סבלנות להתכתבויות ורציתי לסיים עם הריב הזה...
מה לעשות? כיצד להגיב בצורה נכונה שבה לא אצא ״חלשה״ אעביר את המסר ויימנע הכדור שלג המיותר הזה?
מודה לך מקרב לב

מה שקרה בסוף זה..שהתאפקתי (למרות הכעס הגדול והדחף שלנו כנשים להוציא הכל ע-כשיו) לא ליצור איתו קשר כל היום עד שהוא יעשה זאת. ובאמת כמו שאני מכירה אותו הוא התקשר ודיבר כרגיל
אבל החלטתי לנקוט קצת יותר אסרטיביות מהרגיל והבהרתי לו בכמה מילים את מה שרציתי. בהתחלה הוא התנגד ואמר גם הוא דברים. עצרתי, הקשבתי ואחר כך המשכתי.
לבסוף הוא פתאום נחלש שתק והסכים. כדי לתת ״אפקט״ לדברים כאן סיימתי את השיחה ב״אז נדבר אחר כך״.
ולמה אני מספרת לך את כל זה? כי זאת בערך הדינמיקה שלנו אחרי ריב. כל פעם אני שואלת את עצמי אם אני נוהגת איתו נכון. אני תמיד מהלכת על החבל שבין לעמוד על שלי ולשמור על כבודי לבין להימנע מריבים או לסיימם.
(אגב הוא טוען שזה שהוא לא רוצה לענות לצלצולים שלי בשעת כעס זה לא כדי להעניש אותי כמו שאני חושבת אלא כי לא רוצה להחריף את הריב)
נראה לי שהפעם הצלחתי להסתדר אבל אשמח לפידבק שלך אולי שוב תאיר את עיניי...
ערב נעים ותודה

שירן יקרה,
עושה רושם שאת נוהגת בדיוק כפי שצריך, והצלחת הפעם ליצור איזון בין איפוק לאסרטיביות. זה החבל הדק ללכת עליו. קחי בחשבון שהחבר שלך יכול לכעוס במידה שהוא מבין שאם הוא יפעיל את הכעס הזה, הוא יזיק לעצמו. ולכן הוא מעדיף לשמור מרחק. האם הוא חושב שגם את עושה זאת כאשר את לא עונה לטלפון? - אולי. כי אולי הוא משליך מעצמו עליך, וזה גורם לו לאבד ביטחון כשאת לא עונה.כל זה קורה כאשר אין לכם מספיק דרכים חלופיות לומר דברים כאשר אתם נפגעים, או מתאכזבים. מדי פעם תהיה פגיעה לא מכוונת, ומדי פעם תהיה אכזבה, כי אתם בני אדם, ובני אדם אינם יכולים רק לתת. המשיכי בדרך שבה התחלת, וחשבי על דרכי תקשורת לומר לו את מה שחשוב לך לומר לו, ולאפשר לו לומר לך את שחשוב לו לומר, אבל ללא אלמנט הכעס. שיסביר, וזה יהיה לו קל יותר אם תקשיבי או תשאלי שאלות כדי להבין.