דינמיקה מבלבלת בזוגיות

שלום
ד"ר חסון היקר,אני בת 43 גרופשה + 3לפני 4 חודשים הכרתי גבר באתר הכרויות.בהתחלה נבהלתי מכמות הטלפונים והמסרונים. בעקבות כך נותק הקשר לשבועיים ואז שוב חודש.הוא הבין שעליו לצור קשר במינון נמוך יותר ואכן המינון הוקטן אך עדיין היה 5 טלפונים ביום ומסרונים. הוא רצה לדעת היכן אני נמצאת כל הזמן, וקנה הרבה מתנות (כמו בושםידק, מחשב, טלויזיה ועוד...), היה לו חשוב שילדי יחבבו אותו והשתדל לרצות מאוד.אני נהנתי מכמות התשומת לב כי אני אוהבת את זה מאוד.שמתי לב לתכונות ילדותיות כמו אם הוא אפה לחם אז היה לו קשה לקבל אם שיבחתי לחם אחר, אם הוא עזר לי לסדר את המחסן והתנגדתי לזרוק את הטלויזיה אז התגובה הראשונה היתה תחפשי משהו אחר שיעזור לך ועוד כאלו ואחרים. על הכל העמדתי אותו על היחס הלא נעים והוא התנצל ואמר הוא לומד.בימים האחרונים הוא כמעט ולא יוצר קשר ואם אני יוצרת את הקשר אז הוא מדבר יפה ומנומס אך לא מנסה לפתח שיחה... אתמול הוא שלח מסרון חם שריגש אותי עד דמעות ושוב התרחק ממני ובקושי מדבר או מתקשר.אני לא מבינה מה קורה כאן, מגבר שמעטיר תשומת לב עודפת לגבר אדיש ומרוחק בלי שקרה משהו אני שמתי לב... אני פשוט לא מצליחה להבין ...אם זה סוג של משחק אז אני משתדלת להחזיק עצמי ולא לצור קשר כי לא בא לי להגרר למשחקים ילדותיים.מה היית ממליץ לי לעשות?אני מרגישה מבולבלת ועצובה כי חשבתי שמצאתי את גבר החלומות וכנראה שלא.לעצתך אודה.תות

תות יקרה,
את צודקת, זה מבלבל. ואני חושב שאת יוצאת מתוך הנחה שיש כאן גבר שיודע מה שהוא רוצה, רק שאת לא מבינה מה זה, ועם זה כך, זה נראה לך כאילו שזה משחק עבורו.אלא שהסיכוי שזה משחק עבורו הוא כנראה קטן מהסיכוי שמדובר בגבר שאינו יציב נפשית. המעבר שלו מהמוןתשומת לב לכמעט כלוםתשומת לב הוא דרמתי, ואולי נובע מפחדים, ואולי אפילו עוד יותר מקושי בהבנה החברתית, ולכן נוצר אצלו מעבר חד מהרבה ללא כלום, ומלבן לשחור, ולהיפך. אם זה היה משחק עבורו, זה אולי אפילו עוד פחות טוב, כי זה עלול להצביע על בעיה ביצירת אמפתיה, ודאגה לזולת. כך או כך, תות, הדינמיקה הזו היא בעייתית. היא מטעה, כפי שראית, כל עוד הוא ב"מאניה", של הנתינה, כי זה מפתה ומושך, ונותן את האשליה של גבר החלומות שאוהב אותך הכי בעולם, והסימן היחיד לבעיה בשלב הזה היא ההצפה בנתינה ובריצוי - בדיוק כי זה מעבר למה שמקובל אצל אדם שעושה דברים בשיקול דעת, וכן, גם כשהוא מאוהב, ולפחות כי זה הרבה, ומהר מדי. ולעיתים קרובות, כשזה קורה, בצד זה מתקיים גם המעבר הכל כך קל אל ה"דפרסיה", של ההתנתקות או של הבריחה המוחלטים בתגובה לחוסר שלמות ולאכזבה שלו, וזה נותן לך את הסימן הבדוק יותר לקושי ביציבות הנפשית, וביכולת להערה חברתית של רצונות וצרכים של הצד השני. אני לא חושב שזה משחק ילדותי. זה כנראה מצביע על בעיה עמוקה יותר.

תודה על תגובתך ד"ר חסון,אתמול הוא התקשר ואני דיברתי באותה קרירות שהוא דיבר והתהנג לאחרונה ולפתע הוא אמר לי שהוא עובר תקופה קשה בעבודה ושאני אבין שבגלל זה קשה לו.אני הצפתי את התחושות שלי לאחרונה וציינתי שחשבתי שחשבתי שזה בעיה שהוא הרגיש בקשר שלנו ושאני שמחה שהוא שיתף אותי ומקווה שפעם הבאה הוא ישתף ישר וימנע ממני תחושות לא נעימות.הוא התנצל ואמר לי שהוא אוהב ושאני משענת ושאני הכח שלו... וכו' וכ'ו וכו...כן, יש לי תחושת בטן לא טובה ועם זאת אני נשאבת לקשר הזה ומרגישה שקשה לי לנתק קשר... המגע שלו כל כך כיף, הוא מאתגר אינטלקטואלית, בדרן וסקסי להפליא... כשאני איתו אני מרגישה כל כך מוגנת אחרי כל כך הרבה שנים שהתנהלתי לבד פתאום יש משהו לחלוקכן, אני מפחדת שאני מתרצת לעצמי תרוצים למה להשאר במקום להביט במראה ולברוח כל עוד נפשי...אתה חושב ששווה לתת צ'אנס לקשר עם אדם שכזה?תודה.

כנראה שגם אני לא בסדר אם אני בוחרת ללכת אם בן זוג כזה.אני מרגישה שהוא מטפל בי כאילו הייתי ילדה קטנה, מנקה לי את הבגד משערות, מסדר לי שערות סוררות, עוזר לי לבשל ועושה קניות.הייתי ילדה מוכה, אבא שלי עזב בגיל צעיר, הותקפתי מינית בדרך לא אחת, התחתנתי עם בעל אלים והתגרשתי והייתי בזוגיות אם אדם נעים אך נכה רגשית.יש לי ילד אחד חולה וילדה אחת בדכאון. אני מגדלת את שלושת ילדי לבד ללא עזרה כבר תשע שנים.אני פשוט עייפתי, פשוט לפתע אין לי כח לטפל באחרים, אין לי כח לרוץ עם הילד מרופא לרופא, מניתוח לניתוח, להכיל, לחבק, להקשיב ולשמוע. אין לי כח לתמוך בילדה חולה בדכאון, להקשיב לה, לעודד, לקחת אותה לטיפולים פסיכולוגים ולדאוג שתקח את התרופות המתאימות.רוצה להתחיל גם להנות מהחיים... רוצה שיטפלו בי, שיפנקו אותי. אני רוצה להניח את הראש על הכרית בלילה ולא לדאוג יותר. רוצה שיחבקו אותי ו.... טוב, אני מתחילה לבכות.עדיין אני מתרצת לעצמי למה אני נמשכת לטיפוס בעייתי שכזה.סליחה שמוסיפה עוד הודעה.

תות יקרה,
הסיבות שלך ללכת איתו הן סיבות טובות מאד. אפילו מעולות. השאלה היא של עקביות. כי מסירות טוטלית ממכרת, ובעיקר לאחר תקופה ונסיונות קשים. השאלה היא איך הוא מתמודד עם נפילות מצב רוח שלו, או נפילות של איבוד עניין או נפילות של ייאוש, או מה שגורם לו לסגת, והשאלה היותר חשובה אפילו היא איך את מתמודדת עם זה.אני לא בטוח שמשנה מה אגיד לך. גם לו הייתי אומר לך שאת צריכה לברוח, לא היית בורחת עכשיו. אני גם רואה את התמונה פחות בבהירות ממך, כי את היא זו שחיה את עצמך ואת היא זו שחיה את ההשתנויות שלו. וכנראה תמשיכי להתמודד כל עוד זה מספיק טוב, והשתדלי לאסוף את הכוח, במידה שזה לא יהיה מספיק טוב.