תקווה לאחר פרידה: האם היא ריאלית?

שמי שירה ואני בת 32, כרגע אני נמצאת בפרידה/הפסקה מחברי ואני מתלבטת כיצד להמשיך הלאה. אנחנו יצאנו כשנתיים וחצי עד שפתאום החליט שהוא חייב פסק זמן על מנת להחליט כיצד אם בכלל להמשיך הלאה.הקשר ביננו הוא קשר טוב ופתוח, אך מה יש לו משקעים מהעבר שרודפים אחריו וקשה לולהשתחרר, היה לו עסק שלא הצליח, משפחה לא תומכת, בקושי יש חברים, עבודה שלאמחזיק מעמד ותמיד מחליף עבודות. בקיצור חיים לא קלים.כשהכיר אותי היה טען שהוא בנוי לזוגיות ומקוה להגיע למיסוד הקשר. אני ילדה טובהנתתי לו בלי הפסקה, גם בגלל שאהבתי וגם כי ראיתי כי הבחור ריק ורציתי מאוד לתת ולתתעד שהוא הרגיש שדי... אין הוא יכול יותר, הרגיש במקום כלשהו של ניצול. עוד אמרתי לו שאם נפרדים סופית אני לא רוצה לשמור על קשרי ידידות, רק למקרי שהקשר יוביל לנשואים.עכשיו אנחנו בהפסקה מבלי לדעת לאן זה יוביל.שאלתי האם להמשיך לדבר איתו כי הוא לבד, ולשמור על הגחלת ולא לאבד אותו.או להספיק לחלוטין לדבר איתו.הפחד שלי שאם אפסיק לדבר איתו, הקשר ילך ויגווע, וכל עוד אני מדברת איתו אני עדייןמרגישה שאני איתו. הוא מצידו לא מראה כרגע שום עניין טוען שקודם כל הוא צריך לטפלבעצמו ולאחר מכן בזוגיות.אודה לתשובה.

שירה יקרה,
נפרדתם, ואת ממשיכה לטפח את התקווה. בסופו של דבר, הרי רק התקווה שאולי משהו יהיה ביניכם מחזיקה אותך שם, כי אחרת היית ממשיכה הלאה, מנסה להחלים רגשית, ומנסה לפתוח עצמך לקשר הבא. היום את לא עושה את זה.ולכן, את צריכה להיות כנה עם עצמך, ולשאול את עצמך מה באמת הסיכוי שתחזרו להיות ביחד. לפי מה שאת מספרת, הוא לא משתף פעולה איתך. הוא סוגר לך דלתות. השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא האם לתקווה הזו יש אחיזה במציאות, או שמא היא רק תוצאה של הרצון שלך, ולא דבר מציאותי.קשה לוותר על תקווה במצב כזה, גם אם היא לא ממשית. אבל אם הוא באמת לא מחכה לך, כדאי להמשיך.