תפקידים מסורתיים ואתגרים הוריים

בוקר טוב,אני כבר לא יודעת מה לעשות ואני חייבת עצה או דעה או כל מה שיכול לעזור לי.אני נשואה עם ילד מקסים בן 4 וכרגע גרה עם הורי בעלי כי מכרנו דירה ורכשנו חדשה ויקח עוד כמה חודשים עד האיכלוס אז אנחנו שם.יש לציין שאני קשורה לילד שלי בצורה חזקה במיוחד..תמיד חיפשתי לעבוד חצי משרה כדי להיות איתו או לעולם לא עזבתי אותו לילה, ולעיתים נדירות כשאנחנו הולכים לאנשהוא אז הוא לא בא.אז בהתחלה שבאנו לגור שם היה נורמלי..אבל היום בלתי נסבל...היום אני נאלצת לעבוד במשרה מלאה ויצא שהיא אוספת את הילד מהגן בצהריים והם יחד עד שאני באה הבייתה בערב..כשאני חוזרת הם משחקים או משהו..וכשאני רוצה תשומת לב מהבן שלי הוא ישר רץ לסבתא ושאני קוראת לו לחדר כדי שאני אוכל לדבר איתו לבד ללא הפרעות שלה מהצד הוא לא בא..ונשאר לעשות משהו עם סבתא.אז אני מתעלה על עצמי ומצטרפת לסלון ומנסה להיות איתו,אבל היא חייבת להתערב בכל מילה ואני בשביל לשמור על שפיות הולכת לחדר וכל הזמן מנסה לקרוא לו...היום בבוקר אחרי שהלבשתי אותו והוא היה מוכן ללכת לגן, היא אמרה לו תישאר בבית אתה משתעל..אז התחלתי לריב איתו שהוא קצת משתעל והחברים מחכים..אבל הוא בכה והתעקש כי סבתא אמרה.נעלבתי, נפגעתי ובכיתי שהילד שלי לא מקשיב לי וסבתא היא המילה האחרונה,לא יכולה לסבול את המצב ולא יודעת מה לעשות.כשדיברתי עם בעלי הוא טען שהיא רק מנסה לעזור וכמה שהסברתי לו שהיא רק הורסת הוא לא הבין, אז הבוקר אחרי שיצאתי בעצבים מהבית והוא בוכה צילצלתי אליה בבכי שהיא חייבת להפסיק על ההתנהגות הזו..והסברתי לה שהילד הזה הוא כל חיי ואני מרגישה שאין לי שליטה עליו..וכו'אני מניחה שהיא נפגעה ולא הבינה מה אני רוצה למרות שאמרה שאני צודקת..מה עושים?אני משתגעת ועוד שניה עוזבת את העבודה בשביל להיות איתו.

אני/ליאת יקרה,
את נמצאת במצב מורכב, כי את משלבת כמה תפקידים מסורתיים במקביל. מצד אחד את מתפקדת כ"אבא", כפי שנהוג עדיין במרבית העולם המערבי, כלומר, עובדת שעות ארוכות, ומגיעה הביתה מאוחר יחסית, ורואה את הבן שלך רק בשעות הערב. מצד שני, את מרגישה כ"אמא", ורוצה את כל תשומת הלב שאמא היתה דורשת מהבן שלה, רוצה להעניק לו, ורוצה את מידת ההשפעה עליו והקשר איתו. והרי הוא בסך הכל בן 4, ואת רוצה שעדיין יחבק אותך ויתרפק עליך, לפני שכל זה ייעלם בעוד שנה-שנתיים-חמש-עשר (נתון משתנה, לפי אופי היחסים), כשהוא יגדל. זה בניגוד לתפקיד המסורתי בחברה שלנו, של "אבא", שבדרך כלל דורש פחות את המגע והרוך וההתמסרות שדרושים לאם.לעומת זאת, חמותך מתפקדת עכשיו כ"אמא", במובן הזה שהיא נמצאת איתו שעות רבות יותר. בניגוד לתפקיד ה"מטפלת", השליטה שלך בה, ובמה שהיא עושה, קטנה בהרבה. מטפלת יודעת טוב יותר את מקומה, ויודעת שאם היא לא תמלא אותו כראוי, ולא תתן לך את התפקיד והמקום שלך, היא לא תמשיך לעבוד אצלך. זה לא רק שאת צריכה את עזרתה של חמותך, את גרה אצלה. ולכן את לא יכולה, גם לו היית מוכנה לשלם את המחיר הכלכלי, לקחת מטפלת, כי אף אחד אחר בסביבתך לא יבין את זה. חמותך, לעומת זאת, גם אם לא לגמרי במודע, יוצרת קשר עם הבן שלך, ושמחה שהוא הדוק מאד, אפילו כשהיא יודעת שזה יוצא על חשבונך. ומה לעשות שהיא לא חכמה מספיק כדי לראות את הצורך שלך ואת המצוקה שלך, ולתת לך את המקום שלך כאם. העובדה שאת נפגעת, ובוכה בפניה, לא עוזרת לה להיות נדיבה. עושה רושם שהיא זקוקה לשליטה הזו, אולי בגלל הפחד שלה לאבד את הקירבה לנכד, שהיא נהנית ממנה, ואולי בגלל הנאות אחרות שנותנת השליטה.לכן, אני מתרשם שאת צריכה לקחת את השליטה לידייך. והמפתח הוא הילד, שרואה ושומע הכל. הבן שלך מבין מי שולט במשחק, והוא חכם מספיק כדי לשחק אותו בעצמו. וילדים משחקים את המשחקשלהם, לא את זה של ההורים שלהם, כך שאל תקחי את זה כאילו שהוא משחק נגדך. הוא משחק את משחק החיים החברתי לטובת עצמו. בסך הכל זה אומר שהוא מבין איך משחקים את המשחק החברתי, ואיך מקבלים את מה שרוצים, שזה ממי שמחליט החלטות. כאם חכמה, את צריכה לראות בעין יפה את זה שהוא מבין את המשחק החברתי, גם אם זה פועל לפעמים נגדך. אבל מותר גם לך לנצל את ההבנה הזו: לו היית, בבוקר שכתבת זאת (אתמול), לא רבה איתו אלא קובעת עובדה (שהוא הולך לגן למרות השיעול), הוא היה מבין שאת היא זו שקובעת מה עושים, ולא חמותך. ולחמותך, את לא צריכה לבכות ולהתחנן שתתן לך את השליטה על הבן שלך, את צריכה לקחת אותה. אם תשימי גבולות לשניהם, ואת ההחלטות החשובות או היומיומיות שאת רוצה תעשי בעצמך, גם במחיר של עימותים (ובלי הרבה ויכוחים – פשוטלקבועבאופן החלטי מה ההחלטה שלך, ולדאוג לביצועה), הבן שלך ירצה להיות איתך בכל פעם שתרצי להיות איתו. הוא יבין שכדאי להיות איתך ביחסים טובים, ושכדאי לאהוב אותך ושתאהבי אותו. כי את היא זו שמחליטה מה קורה לו. ועימותים, יהיו בתחילת הדרך, כי את משנה את הכללים. אבל בהמשך, כשהכללים יהיו ברורים מחדש, העימותים ידעכו.

ד"ר אורן חסון.אני מודה לך על התגובה הכל כך נכונה, אני חייבת להציב את הגבולות גם לה ובמיוחד לבני הקטן והמתוק.אני מקווה שהיא הבינה שאני זו שמחליטה ומעכשיו היא תשחרר את הלחץ ותיתן לי לחנך את הילד שלי בעצמי.אני באמת אסירת תודה על עזרתה...אבל כמו שהבנת זה נותן לה תחושה שהיא קובעת עליו באיזושהיא מידה.לפעמים זה גובל בחוסר טאקט...אני מקווה לטוב,ומקווה לעוף מפה כמה שיותר מהר לחיים ולבית שלי ורק שלי...תודה ושוב תודה.

ליאת יקרה,
לפי ההתבטאות שלך עדיין לא הפנמת. את כותבת שאת מקווה שהיא הבינה שאת היא זו שמחליטה. אל תקווי, תבצעי! תקבעי! היא תלמד ממה שאת עושה.ושימי לב שאת לוקחת לך זכות החלטה שמגיעה לך! נצלי את הזכות הזו, וקחי מה שמגיע לך, ועשי זאת בטקט, אבל בעקביות ובתקיפות, הן עם חמותך, והן עם הבן שלך.

תודה לך ד"ר אורן.

בעוד שבועיים או חודש, לאחר שהדברים השתנו. ואני יוצא מתוך הנחה שתדעי ליישם. :-)

טוב, אני יבוא עוד שבועיים להגיד לך מה קורה...בלי שום קשר...אתה ממש עוזר פה לכולם וזה ממש נחמד מצידך...