קשיים בתקשורת זוגית: מה לעשות?

אלו נישואים שניים עבורי. אני נשואה 3 שנים ולצערי בנישואים אלו אני נאלצת לעבור טיפולים ע"מ להיכנס להריון. אני נמצאת כרגע באמצע טיפוליי הפריית מבחנה.אנחנו מתמודדים עם הבעיה הזו ועם הטיפולים השונים במשך שנתיים וחצי מה שמעיק עד מאוד על היחסים.כתוצאה מהמצב בעלי נכנס לחרדות ולוקה בהתקפי חרדה קטנים מה שמשפיע על תפקודו.אני לעומת זאת סוחבת איתי"חוסר אימון בגברים"עוד מתקופת גירושי–שאגב,חוסר אימון זה הוא רק רכיב אחד מאותם רכיבים שבגינם התגרשתי–ולא הייתה סיבה לחוסר אימון זה.הריבים שלנו בדרך כלל לא על נושאים משמעותיים. אבל בגלל היאוש והלחץ הנפשי בו אנו שרויים כל מריבה קטנה על נושא פשוט הופכת את המריבה למשהו מאוד רציני.אני מוצאת אותנו רבים לא מעט ואני לצערי מביאה לעיתים את סיטואצייתהמריבה עד לקצה מתוך תחושת חוסר אונים למצב.בעיית תקשורת הייתה מאז ומעולם קיימת בנינו. הוא שונה ממני ולא אוהב לשוחח.אפילו ביום רגיל הוא חוזר מהעבודה רובץ על הספה עם הטלוויזיה ולא מדבר בכלל (כך זה היה מהיום שהיכרנו) כשאנו ניצבים מול בעייה אני פותחת ואומרת לו מה תרומתי לאותו הקונפליקט. כשהוא נישאל לגבי תרומותו לקונפליקט הוא אף פעם לא יכול לומר מה ואיפה הוא לא בסדר. כשאנו מדברים על כל המצב באופן כללי ואני שואלת אותו.. " טוב תגיד... אני יודעת שאני לא בסדר ב א' ב' ג' ומה אתה לא בסדר? אתה יודע איזו התנהגות שלך גורמת לי להרגיש - עצובה, כועסת , נעלבת? "הוא לא יודע לענות. משתמע בעיני כי הוא לא מודע למה עושה לי רע והוא אינו מעוניין ללמוד ולשנות את הרגלו מה שיגרום באופו שוטף למריבות ומה שקורה לצערי בפועל.הנטייה הטיבעית של בעלי בכל סיטואצייה של קושי היא למצוא אשם בגורם חיצוני והגורם החיצוני הקרוב אליו ביותר הוא אני ולכן לא מעט אני חוטפת אשם. נראה כי הוא מתקשה להגיע לשלב הבגרות ולקבל אחריות לדברים שהוא עושה או לדברים שקורים לו.אני מרגישה נטל כבד עלי.גם עקב הטיפולים שהם נפשית ופיזית קשים גם בגלל בעיות החרדה של בעלי וגם בגלל שבכל סיטואציה בו ישנה אישה בהריון או זוג עם ילד פניו של בעלי הופכים מפני יום חול לפני תשעה באב. כולם אומרים שאני חזקה ומתמודדת עם הסיטואתציה של הטיפולים והלחץ הרבה יותר טוב ממנו. אני טוענת "חזקה" זו מילה מופשטת. אני עובדת על להיות חזקה דרך וותרנות והתחשבות בצד השני. ומוותרת על המרכז שלי לא פעם...לא מרשה לעצמי להיות חזקה או להתעצב מהמצב כי אחרת שנינו נתרסק על הריצפה.סטואצייה מורכבת.. אודה לך אם על קצה המזלג , תוכל לייעץ לי מה עושים? לא הייתי רוצה למצוא את עצמי במצב של גירושין שוב...

פורייה יקרה,
את מתארת מצב שבו בן הזוג שלך חושש, כנראה, מהתדמית שלו. לא רק בעינייך. ההתנהגות שאת מתארת, ניטעה בו כנראה עוד לפני שהכיר אותך. אז מתאים לו יותר להאשים את כולם, כדי לשמור על התדמית והצדק, ולכן גם הציפיה שלך ממנו, שיגיד היכן הוא טעה, כנראה מוגזמת. גם אם הוא יודע לעשות את זה, הוא כנראה לא יכול. את הרי יודעת שלא תקבלי תשובה לשאלה מה הוא תרם לבעיה, ואני מסרב בכל תוקף להאמין שאת לא יודעת ללמוד מהנסיון. אם את ממשיכה באותו דגם של שאלות, אני חושד בך שאת עושה זאת ולו רק כדי להראות עד כמה את תקשורתית, ועד כמה שהוא לא. את מעדיפה להטיח עובדה זו בפניו שוב ושוב, מאשר לפתור את הבעיה. זה חלק מהחלק שלך ביצירת הקשיים התקשורתיים ביניכם. לכן, אם את באמת רוצה לפתור את הבעיה, שני את מה שלא עובד, ותקלי עליו, כי כשהוא במצוקה, הוא מסתגר בתוך הקליפה שלו, ומפסיק להקשיב לך.נסי, במקום שאלות מהסוג הזה, לשנות את מה שאת עושה, גם אם זה קשה. כאשר הוא עושה משהו שפוגע בך, אמרי לו, כאשר תהיו לבד, ובמצב בו הוא מוכן להקשיב, שנפגעת מכך שהוא עשה מעשה או שלא עשה מעשה. אל תנסי לקבל אישור שהבין, אלא הניחי לו אחר-כך, ועברי לדבר על דברים אחרים. הוא כבר יבין. תני גם לו את קרדיט החוכמה להבין כשאומרים לו פעם אחת, ותביני שאם תגידי יותר, הוא יפסיק לשמוע וישמור לך טינה.אבל כל זה, פורייה, קשור לקשיי התקשורת היומיומיים. זה יכול להקל עליכם, אבל לא לפתור את הבעייה. לשניכם יש קשיים כרגע, פיזיולוגיים ונפשיים. זה קורה הרבה עם העומס הזה של טיפולי הפרייה. מוטב שתגיעו ליעוץ זוגי, לתמיכה וחיזוק.