תסכול בזוגיות: מה עושים?

ד"ר שלום רב.קודם כל רציתי לומר כי זו פעם ראשונה שאני בפורום הזה,ואני מודה שמצאתי אותו..ולהלן סיפורי: אני בת 25 וקצת, נשואה טרייה, עוד לא חודש אפילו...נישאנו לאחר קשר של 3 וחצי שינם יחדיו ומגורים משוצפים של 3 שנים.אנו שנינו סטודנטים ונתונים ל"חסדי" היומיום הלחוצים.הקשר שלנו מדהים-הוא באמת החצי השני שלי והחבר הכי טוב שלי והמאהב הכי טוב שהיה לי - בקיצור - כל הדברים הטובים שבחורה רוצה שיהיו לה בקשר- אני מוצאת בבעלי היקר.אבל- אנחנו הפכים גמורים אחד של השני.אני מסודרת,הוא מבולגן (מה שלעיתים קרובות מוציא אותי מדעתי ומוביל לוויכוחים שחוזרים על עצמם וחסרי תועלת),אני רגישה,הוא פחות..אני ממש נעלבת מכל שטות והוא אומר שאין לי ממה.הוא גם חושב שבכלל בזמן האחרון אני חסרת בטיחות - מה שלאחר מחשבה התגלה לי כנכון...מעולם לא הייתי חסרת בטיחות,אבל באמת בזמן האחרון-משום סיבה נראית לעין - אני כזו.אני מואת את עצמי מתעצבנת על דברים לא חשובים שנאמרו כלאחר יד בלי שום כוונה לפגוע.אבל אני לא יכולה יותר עם הריבים.דבר נוסף הוא שיש לי ירידה בחשק המיני כבר הרבה זמן.אולי קשור לעובדה שבעלי השמין מאוד בשנתיים האחרונות וזה די קשה לי, אבל אני כבר לא יוזמת.למרות שמעולם לא חשבתי אצמי כבחורה מינית,בזמן האחרון אני בכלל לא מרגישה שזה חסר לי.אבל מתי שאנחנו כן שוכבים - אין יותר טוב מזה.גם לפני החתוטנה הייתי בסרטים על החתונה,אולי זה לא הדבר הנכון וכו' אבל אין לי ספק שהוא הגבר בשבילי.הוא הכל בשבילי ולשמחתי הרבה אני גם משתפת אותו בכל מה שכתבתי כאן והוא מודע להכל,אבל עדין - האם יש לך עצה בשבילי?...תודה ושנה מצויינת שתהיה.

נשואה יקרה,
מתוך מה שכתבת, לא ברור לי אם את רגישה מדי, או שבן זוגך רגיש פחות מדי, או שילוב כלשהו של השניים. בכל מקרה, נראה שאת מתוסכלת מכך שבן זוגך מבלגן לך את העולם שלך, הופך אותו למסודר פחות, ואותך לטורחת יותר ממה שהיית רוצה, ובאופן בלתי צפוי. וגם כאן, לא ברור לי אם זה בגלל שהוא באמת מבולגן, או בגלל שאת היסטרית על נקיון. אני יודע שיש קונפליקטים ותסכולים, אני לא יכול, על סמך מכתבך, להבין מה גורם לכך. זה לא שאני מחפש אשמים, אבל צריך לדעת קצת יותר כדי לחפש פתרונות. הבטחון העצמי שלך שירד, הוא לא רק סימפטום, הוא גם יכול להיות גורם נוסף בתסכול שלך. הדבר הרצוי ביותר היה ששניכם תאספו אומץ, תחליטו שאתם רוצים לקיים את הזוגיות הזו ויהי מה, בשל הדברים הטובים שבה, ומלמדים כל אחד את עצמו להתאפק מלפגוע בצד השני, בין אם במכוון ובין אם שלא במכוון, ולהתאפק מלריב, ובמקום זאת לוותר. להפסיק לעשות חשבונות, ולעשות את מה שאפשר, במסגרת היכולת שלכם, כדי להקל על הצד השני. אם שניכם תראו לכם כמטרה את הרצון שהצד השני ירצה להיות איתכם כי טוב לו, יהיה גם לכם טוב יותר. אני כותב זאת באופן הזה, שהוא חריג בתשובות שלי, כי אני יודע שאת יכולה להראות לו את התשובה. הוא צריך להעלות את הבטחון העצמי שלך, כי כך יהיה לו טוב יותר. את צריכה ללחוץ עליו פחות בדברים שמוציאים אותך מדעתך, כי כשהוא רגוע, גם לך יהיה טוב יותר. ואם אתם לא יודעים לעשות את זה, לכו ליעוץ זוגי שיסייע לכם. חבל לבזבז נישואים שבאו מתוך אהבה וזוגיות שהיא טובה בבסיסה, ולתת ללכת לאיבוד. קל מאד לעשות את זה, וזוגות לפעמים נזכרים מאוחר מדי עד כמה זה חשוב.