הורות לבד: שחררי את הלחץ

ד"ר שלום.אני בת 34 , הכרתי מישהו ואחרי כחודשיים שעוד יצנו, גיליתי שאני בהיריון. בהתחלה הוא קיבל די טוב את הידיע. הזמן עבר ומיום ליום הוא נהיה שבר כלי. לאחר כחודש, הוא סיפר לי שישנה מישהי גם בהריון ממנו.הוא סיפר לי שזאת מישהי שיצא איתה לפניי.הזמן עבר והוא היה איתה וגם איתי.התרחקנו הברה.כמעט ולא מתראים.קשה לי כי אני לא יודעת אם הבחורה השנייה באמת בהירון או לא.אני יודעת בוודאות שהיא קיימת. אבל כל העניין על היריון נראה לי די חשוד היות ואין לו מושג על שום בדיקה שאני עוברת.כאילו פעם הראשונה שהוא שומע עליהן.אולי הכול אמת ופשוט היא לא מערבת אותו בבדיקות שהיא עוברת...הכי כואב זה שהוא לא מתעניין בי כמעט. אני תמיד מערבת אותו בכל הבדיקות וגם יזמתי המון שנפגש ונאכל ביחד. אבל נראה שזה לא מזיז לו.דבר ברור לי,אני רוצה את הילד הזה איתו או בלעדיו. פשוט לא מבינה את ההתנהגות שלו.חסרת רגישות.האם זה נכון שכל כך מפריעה לי עצם העובדה שאני לא יודעת בברור אם היא בהריון או לא..שאולי הוא משקר...למה בכלל אני חושבת ככה... אולי כל מה שהוא מספר נכון...כמה אני מבולבלת..

קושקושונה יקרה,
ההחלטה שלך היתה להביא את הילד לעולם, בין אם אביו מעוניין בזה, ובין אם לאו. אלא שאת מנסה לערב אותו בעשייה הזו קצת בכוח, ולכן הוא מתנגד. הוא מכיר אותך די מעט, וכבר הכנסת אותו לחיי משפחה. יכול להיות שאת לא היית הבחירה הראשונה שלו כאם לילדיו, או לפחות "החלטת" בשבילו עוד לפני שניתנה לו הזדמנות לדעת שהוא רוצה אותך כבן זוגו להורות, ולחיים משותפים. אני לא יכול לדעת אם יש או אין אמת בדבריו ביחס לעובר אחר שלו שגדל במקביל. אבל אם את באמת מוכנה לעשות את זה בלעדיו, שחררי את הלחץ, ותני לו להצטרף אל העגלה אם ירצה, בקצב שלו. אחרת, אני חושש שהוא יתרחק ממך עוד יותר. מעבר לכך, בדקי את המעמד החוקי של הבחור בחיי התינוק שייוולד. יכול להיות שתזדקקי למידע הזה, לא כדי לכפות עליו להתנהג כאבא, מה שלא תוכלי לעשות, אלא כדי שתדעי איך להיטיב עם הילד בדרכים חומריות ו/או חוקיות, כאשר יווצר צורך.את כל אלה כתבתי, קוקושונה, לא כדי שתרגישי טוב יותר, אלא כדי לסייע לך לפעול נכון יותר, למען שלושתכם.

ד"ר חסוןאתה מקסים!תודה על המילים ועל העצה. נודע לי שבאמת יש בחורה שניה בהיריון. הבחור יוצא איתה, איתי ועם עוד אחת גם... למה לא? עשיתי שיחה והסברתי יפה מה אני רוצה ומה אני לא רוצה. שיחררתי אותו,ביקשתי שילך לסדר את החיים שלו. אני לא רוצה בכוח ואתה צודק. לא עשיתי את זה מתוך כוונה להכריח מישהו. הוא רוצה להיות אבא של הילד שלנו.אני פשוט לא מסכימה לתנאים הזוגיות הקיימים... דה? וזה הבהרתי מאוד ברור. בנוסף הוא רוצה לפגוש ביני לבין הבחורה השנייה בהיריון ואני לא מוכנה, לא מעוניינת לפגוש אותה. האם אתה חושב שזה נכון לפגוש אותה? ואם כן למה?אודה שוב על התייחסותך,קושקושונה...

קושקושונה יקרה,
אין סיבה שתצטרפי לפגישה עם הבחורה השניה, ובודאי לא כאשר את פגועה כל כך. אם תעשי את זה, זה ירגיש לך כאילו את נכנסת לשותפות בהרמון שלו. עם זאת, קחי בחשבון שאם הוא ימלא את תפקידו כאב, יהיו זמנים שבהם בנך/בתך יבלה זמן עם בנה/בתה של האשה האחרת. זה לא אומר שאת צריכה להיות חברה שלה, וגם לא שאת צריכה להכניס אותה לחוג המשפחה המורחב של הבחור. עשי זאת במינון שיתאים לך, ובמינון שהבחור יכול למלא את תפקידו כאב, ובמינון שיתאים לצאצא המשותף שלכם. חשוב שתגיעו לשיווי משקל של יחסים ללא משקעים רבים (ולכן, השתדלי להמעיט בעניינים שייצרו מחלוקות או משקעים רגשיים), ובאופן שלא יפריע לך להמשיך בחייך.

ד"ר חסון, שוב תודה, איך אוכל להודות לך על המלים?אתה מחזק אותי בזה שאני לא צריכה לפגוש את האישה השנייה. לא ידעתי למה אני מגיבה ב"אנטי". טוב לי עכשיו שאני מבינה לפחות מאיפה בא ה"לא" שלי.יש לי עוד שאלה בקשר לאותו סיפור: הזמן עובר וב"ה אני אלד את הבן שלנו בשלום. כל החודשים האלה, שהוא איננו,שלא מתקשר לשאול שום דבר.שאני לא מעניינת אותו ... (אני יודעת שזאת הייתה החלטתי)... אז כשהילד יוולד.. ואז הוא יבוא לבקר וירצה להיות עם הבן שלו, איך אני אסלח לו? איך אני אמחק את כל האדישות שלו? איך עושים? (אני לא כל כך יודעת איך סולחים)... האם כל החיים אני אחיה עם שנאה,או כעס בלתי פוסקים כלפיו?אולי אני שואלת שאלות מיותרות או לא לעניין? אבל באמת אני חושבת כל הזמן איך אני אתנהג עם מישהו שמשך לפחות חצי היריון התנהג בכזאת חוסר רגישות כאילו בן אדם זר לחלוטין ... מחשבות אלו פשוט לא מרפות ממני.גמר חתימה טובה,קושקושונה

ד"ר חסון... למה אתה לא עונה?