תסכול בזוגיות: הוא עובד, היא סובלת?

שלום,
אני ואשתי נשויים 8 שנים עם שני ילדים (גן חובה ותינוק). אנחנו נמצאים מזה חצי שנה בשליחות באירופה. אישתי נשארת בבית ולוקחת את עינייני הבית ואני עובד אך חוזר בשש לעזור. מאחר ואנו נמצאים בשלב מאוד קריטי בחיי הזוגיות שלנו (דיכאונות, געגואים, חוסר בתמיכה הוריה, חברים) אנחנו מתווכחים המון, ולפעמים מול הילדים.אני כבר מזמן סוכב איתי את ההרגשה שאנחנו זקוקים לעזרה מקצועית, אך היא מתאלמת.מאחר ואין לנו הרבה במשותף והשקפות עולמינו שונים, אני מגיע למשקנה שכדי לי לתכנן את חזרתינו ארצה עוד השנה בשביל לעבוד על תחושתי לרצות לעזוב אותה.מה לעשות? לחזור בשביל להתחיל ייעוץ?, להחזור ולהפרד?אני חרד לילדים.עזרו לי בבקשה

מיסטר יקר,
לא כתבת למי קורה מה, ומי מתוסכל יותר ממה שקורה לכם מחוץ לזוגיות (אני מניח שהיא, כי אתה זה שעובד ומקבל את הגמול החברתי ואת הערכת הסביבה). אם הזוגיות חשובה לך, בהחלט יכול להיות שאפשר להציל אותה. בעיקר אם היא חשובה לך. בהחלט יכול להיות שבת זוגתך מנסה לשדר, גם אם אולי בדרכים הלא נכונות, וגם אם אין לה כלים לומר לך את זה בדרכים הנכונות, שהיא לא בטוחה בתמיכה שלך, ובכך שתמיד תהיה מוכן להיות איתה, בהסתמך על כך שאתה לא רואה מספיק את המצוקה שלה, ולא מתחשב בה. אני לא יודע, אני מנחש. על-פי מה שמאד סביר לפי הסיטואציה. כרגע, אני יותר חרד לילדים בשל המריבות שאתם עושים מולם, מאשר כאשר תיפרדו, אם תצליחו לעשות זאת יפה. אבל בשלב הזה, אם הזוגיות באמת חשובה לך, צריך לדעת להקריב למענה גם אם לא ברור לך אם התהליך יצליח. מה שבטוח הוא שהיא תראה בכך סימן לכך שאתה מתאמץ, ושזה חשוב לך.ואם אתה כבר עכשיו נחרץ בדעתך לעזוב, כדאי לעשות זאת באופן מכובד, רציונלי ככל האפשר, ותיווך של פסיכולוג שהוא גם מנוסה בעבודה עם ילדים, יכול לסייע מאד בזה.