להגן על עצמך: התרחקות ככוח

שלום
ד"ר,אני שאלתי אותך מקודם לגביי היחסי מין שלי ושל חבר שלי, שהוא רוצה לספר לחברים שלו.. בכל מקרה- אתה מאוד עזרת לי.. רציתי להגיד לך תודה.. ואני מרגישה ממש טוב לדעת שאפשר לדבר עם מישהו.. תודה תודה תודה..יש לי בעיה שאני אף פעם לא ממש התמקדתי בה, אבל היא מפריעה לי והיא באה לידי ביטוי בהרבה מקרים במערכת יחסים שלי..אוקיי, אז קודם כל אציג את הבעיה שלי- אני ילדה שמאוד "נכנעת" במקרים מסויימים, שותקת... אני אסביר את עצמי..במערכת יחסים (שהיא הייתה רצינית) הקודמת שהייתה לי (ואציין, אני רק בת 16 וחצי), החבר שלי היה קצת נוקשה.. כלומר- היו כמה פעמים שהוא השתמש באלימות פיזית (לא הכה אותי... אבל.. פעם דחף כיסא, פעם דחף אותי על העץ במיטה, תמיד החזיק לי את היד כשרציתי ללכת או משהו).. הוא היה נורא קנאי, הוא לא רצה שאדבר עם אנשים מסויימים, לא רצה שאקרא אפילו "מאמי" סתם לבנים, דברים כאלה..בקיצור- זו לא הייתה מערכת יחסים קלה... הוא איים לרצוח אותי, את אמא שלי, אמר כל הזמן שהוא יתאבד (לקראת סוף הקשר כבר), אמר שהוא יתאבד מולי, ידקור אותי.. אבל אני יודעת שהוא לא היה עושה שום דבר מזה.. אבל עדיין...ובנוסף- בגד בי.. אגיע לעיקר- הרבה פעמים אני פשוט ספגתי ובכיתי...יש לי בעיה- שבמקום להתעצבן ובמקום להוציא עצבים או משהו, אני פשוט נפגעת..אני לא מתעצבנת- אלא נפגעת.. וסולחת...בקשר הנוכחי שיש לי קורים הרבה מצבים בהם אני נפגעת ובהרבה מהמקרים הוא מתעצבן, כי הוא אומר שאני לא צריכה להיפגע.. שכאלו אלו שטויות וזה לא משהו שצריך להיפגע ממנו.. שאני צריכה לדבר איתו במקום להיפגע..ויש מצבים שקורים דברים שהם מעצבנים או דברים שלא אמורים לקרות, אז אני נפגעת או מתעצבנת קצת... ואז אני עוזבת את זה.. כי הוא לא אוהב לדבר למשל יותר מידי על משהו..יש כמה דברים שמפריעים לי, אבל אני לא יכולה לדבר איתו על זה, כי הוא לא אוהב לדבר על זה... למשל- המון פעמים אני באה לספר לו משהו שהוא לא כזה חשובב, אבל שאני רוצה לספר לו.. והוא אומר משהו בסגנון של "טוב, דיי דיי..." ואז אני פשוט שותקת... כי אני לא יכולה להכריח אותו לשמוע.. ואני גם לא יכולה להגיד לו "אבל אני רוצה שנדבר על זה כי זה מפריע לי".. כי שוב- הוא יגיד "טוב, בסדר.. דיי.." ואם אמשיך בכל מקרה- הוא יתעצבן.. ואז הכל יחזור חלילה- אני אפגע ואשתוק..אני מאוד מפחדת- כי אני רואה יותר ויותר שאני דיי חלשת אופי במערכות יחסים.. בקטע שאני לא עומדת על שלי מספיק..אני לא יודעת מה המשמעות של כל הדברים האלו, לא יודעת מה אני אמורה לעשות...אני מפחדת מהמערכות היחסים הבאות שיהיו לי (חח אם במידה ולא יהיה נס או משהו ואני לא אתחתן עם זה שאני איתו עכשיו.. חחח למרות שרק בת 16- אבל.. אין לדעת!!)..בקיצור- אני לא יודעת מה כל זה אומר.. ומפחדת שאולי זה יוביל אותי לדברים שלא אהיה חזקה מספיק כדי להתמודד איתם.. כמו עם חבר שלי לשעבר- שהוביל אותי שהוא יאיים עליי ברצח, בהתאבדות, בהאשמה שהרסתי לו את החיים.. למרות שלא עשיתי לו כלום....... (ולמרות שהוא לא היה עושה שום דבר.. אבל שוב- אין לדעת)..מצטערת שזה יצא ארוך... ממש מצטערת..בתודה ענקית מראש, ובהערכה רבה מאוד מאוד מאוד לעבודה שלך!!!!

אחת יקרה,
את לא חייבת לשנות באופן מהותי את ההתנהגות שלך, כדי להרגיש טוב עם עצמך. לא כל אחד צריך להתעצבן ולהתפרץ כדי להשיג הערכה במקום שבו הוא נפגע. אם את נפגעת, את לא חייבת להתעצבן, אבל את גם לא חייבת לסלוח. אם את חושבת שמגיע לך יותר, תלמדי להתעמת מספיק כדי להגיד לא. כי מגיע לך יותר. והלימוד הזה, להתרחק ממקום שאינו טוב לך, הוא שגם יחזק אותך. ולפעמים תראי שבאופן מפתיע, כשאת אומרת שזה לא מוצא חן בעינייך ושלום, פתאום ירדפו אחרייך. גם התרחקות ממקום לא טוב, נותנת עוצמה. בודאי בטחון עצמי שאת יכולה לשמור על עצמך.ואל תקחי אשמה במקום שאת יודעת שאינך אשמה. אם רגשי האשם שלך, גם כשאת חושבת שאת לא אשמה, הם נקודת תורפה, למדי את עצמך להתגבר עליהם על-ידי ניתוק. כי לא מגיע לך להרגיש רע, כאשר לא מגיע לך, נכון?