תמרה: מה ענית לי?

לילה טוב, שיתפתי פה בעבר ואני חייבת לשתף אותך.
יודעת שאני נמצאת במקום רע ואולי יש לזה שם.
אני פרק שני בחיים שלי עם בן זוג טוב לב, אדיב ומיוחד. חווה ממנו אהבה חום ורגישות.
שנינו בפרק השני של חיינו. כשהתחילה המלחמה פתאום צף לו כל מה שהפריע לו שהתנהגתי וניהיה פיצוץ רגשי וגם ריחוק ופרידה.
כל יום עדיין מסתמסים , כל אחד מוכיח את טענותיו ופגיעותיו ולא מגיעים לשום דבר.
אני עומדת ליד החלון והילדים שלי מסתכלים עליי על הבוקר מעשנת ומעשנת, אני מסתכלת אם הוא מחובר סווטאספ שעות על שעות כמו אובססיה כי נפרדנו אך לא באמת נותק הקשר .עד שנפגשנו דיברנו ואמרנו שניתן צאנס.
אחריי עייפות הנפשית הזו יש לי אהבה ענקית אך עייפה מותשת קשה לי בלב פתאום הפך להיות הזיכרון של התחושות של הסיגריות הימים ללא מנוחה נפשית, ושדיברנו על פרידה בכלל כל הגוף שלי רעד ורעד ולא ישנתי בלילה בכלל.
מה אני עוברת?
הקושי שלי נובע מזה שהיתה בנינו אהבה גדולה ויש משבר ופתאום לא מכירה תאיש. ( כי פגוע)

תמרה יקרה,
כפי שכתבת, התכתבנו בעבר, ועשית זאת בכינויים שונים. לכן, אני מוכרח לעצור רגע, ולבקש ממך לומר לי: מה התשובות שעניתי לך? אשמח לדעת שאת קוראת את מה שאני כותב לך, ומנסה להפנים, אחרת, הרי, בשביל מה אני כותב. אבל ביחד עם זה מאד חשוב לי לדעת מה מתוך הדברים שכתבתי לך את לוקחת? מה מתוכם קשה לך לקחת, לקבל או לבצע? - מבלי לדעת את הדברים האלה, יש סיכוי שאני רק אחזור על עצמי שוב ושוב, ונכון יותר הוא שאתאים את עצמי לצרכים שלך.

שלום
וסליחה שלקח זמן.
רשמת לי על התמודדות עם הכאב והפגיעה ולהתמודד עם הרגש הזה.
מה שאני כן לוקחת לעצמי מהכל הוא קודם כל ללמוד להיות רגועה, שהרגש לא ינהל את עולמי.
לצערי האדון רוצה לאט לאט להתקרב ואני באויר מרגיש לי לא יחד אלא הוא לעצמו.
מבינה שהפגיעות שלי ממנו ששבר את הכלים ועברתי חודשיים של סיוט , הבנתי שנורא קשה לי לסלוח על זה ולהרפות את הכעס והכאב, מבחינתי אזכור לו זאת כל חיי ובטח שאין לי ביטחון להמשיך.
מאמינה שמשבר זה יחד ולא חודשיים גיהנום.
תודה
מאמינה שארצה להתחיל טיפול כדי להתחזק ולהבין את עצמי עבורי קודם כל.

תמרה יקרה,
חשוב שרשמת לעצמך להתמודד עם הכאב ועם הפגיעה. אפילו לקחת על עצמך "ללמוד שהרגש לא ינהל את עולמך". מצד שני, את כותבת "הבנתי שנורא קשה לסלוח על זה ולהרפות את הכעס והכאב, מבחינתי אזכור לו זאת כל חיי". שני הדברים לא ממש מתיישבים ביחד.אין לפני את ההתכתבויות הקודמות שלנו, אבל אם אני זוכר נכון – גם הוא נפגע מאד מדברים שאת עשית. אם הזיכרון שלי נכון, וזה אכן מה שקרה, אז יש כאן ציפיות מנוגדות, ואולי לא הוגנות – שהוא יתגבר על הפגיעה שאת פגעת בו, אבל שלך מותר לזכור לו את הפגיעה שהוא פגע בך "כל חייך". יתכן שאני זוכר לא נכון, ואז פשוט תשכחי את מה שכתבתי כאן, אבל אם זה נכון, אני חושב שזו עבודה ששניכם צריכים לעשות, וטיפול ביחד או בנפרד, זה דבר חשוב – בעיקר כי אני חושב שלא לגמרי ויתרת עליו. אולי גם כדאי שתראי את מה שכתבתי עלהאפשרויות הטיפוליות.