תמר: מה מסתתר מאחורי הכאב?

שלום
אני בת 37 יצאתי שנה וחצי עם גבר בן 40+ גרנו ביחד חיינו כמו זוג נשוילפני 3 חודשים נפרדנו כי היו הרבה חילוקי דעות אני הייתי שם על תקן חיילת כמעט ולא הייתה לי מילה בבית אבל אהבתי אותו ועדיין אוהבת אפילו אסירת תודה לבחור על שלמרות שאנחנו לא יחד הוא עוזר לי המון עם זה מבחינה כספית דואג מאוד לבן שלי מכבה כל בעיה שיש לי אנחנו נפגשים המון הולכים לסרטים בתי קפה ממש כמו זוג אנחנו כל יום מדברים בטלפון לפני כמה ימים הוא סיפר לי שהוא טס בקרוב לתאילנד אני כמובן כמעט התמוטטתי בכיתי המון דווקא עכשיו כשאני בתהליך של לקום על הרגליים להתאפס על עצמי והוא זה שעובד איתי על התהליך הזה אז איך אתה קם ועוזב עכשיו זה ל22 יום אבל לי זה נצח יש לציין שהוא גם רוצה שנביא ילד משותף בקרוב כי אין לו ילדים אני שבורה מצד אחד זה מגיע לו אנחנו לא ביחד אבל מצד שני אני יודעת שהוא יחזור משם אחר לגמרי אולי אפילו עם מישהי מה עושים איך ממזערים פציעות?אשמח לקבל את תשובתך תודה

תמר יקרה,
אני קורא את דברייך הכואבים, ויש בהם כמה דברים שלא לגמרי מתחברים לי. או שהם לא מתחברים גם לך, וכאן אחד הקשיים שלך, או שהם כן, אבל את לא כותבת הכל. לכן אני קודם כל שואל, כדי לבדוק איתך: האם משהו מפריע לך בנסיעה שלו פרט לפרידה ממנו לשלושה שבועות, ולעובדה שתתגעגעי אליו?כי בהמשך כתבת שאת "יודעת שהוא יחזור משם אחר לגמרי, אולי אפילו עם מישהי:" למה את כותבת את זה באופן כזה ודאי? האם יש כאן עוד משהו שאת יודעת ולא סיפרת? הרי כתבת גם שהוא רוצה שתביאו ילד במשותף. אז מדוע את לא מאמינה לו? משהו חסר לי בתמונה. מוכנה לשתף יותר?