תמיכה נפשית לאחר לידה: טיפים לזוגיות

אני בחודש תשיעי להריון ולכן גם אני וגם בעלי מנסים להספיק כמה שיותר בתיזות שלנו. בנוסף, אנחנו עובדים די הרבה (במיוחד בעלי).סדר היום שלנו נראה כך: בעלי קם בסביבות 5 בבוקר ואני - קצת אחריו. לכן יוצא שיש לנו 5 דקות בבוקר של ערנות משותפת. אח"כ אנחנו הולכים לעבודה. אני חוזרת בסביבות 5 והוא-8-9. ברגע שכל אחד מאיתנו חוזר הביתה, הוא מתחיל ללמוד. למעשה, יש לנו 5-10 דקות ביחד, כשבעלי אוכל בין העבודה ללימודים. אחרי זה אנחנו חוזרים ללמוד. בזמן האחרון, בגלל שלבעלי יש יותר לחץ בלימודים, הוא נשאר ער עד 12-1 בלילה ואני הולכת לישון. אז כך שאפילו לפני השינה אין לנו כמה דקות ביחד.למעשה, אין לנו זמן להיות ביחד ומאד קשה לי עם זה. אני לא יודעת מה יהיה אחרי הלידה. גם אם בעלי יעבוד פחות, הוא ילמד יותר או שירצה לבלות עם הילד. כך שאני לא יודעת האם משהו ישתפר בעתיד.כשאני מזכירה את זה, בעלי מציע לעזוב את הלימודים. נשאר לו רק לסיים את התיזה, ובכל מקרה אני לא רוצה לעצור את ההתקדמות שלו.אמרתי לבעלי שאני רוצה שנבלה שעה ביום בלי הלימודים, אבל הבנתי שזה אומר שהוא יילך לישון שעה מאוחר יותר. לכן זה לא פתרון.מאד קשה לי עם המצב ואני מפחדת שאחרי הלידה זה רק יחמיר. גם כך לא מושך אותי להיות אמא וזה מדאיג אותי (ואם אני מדברת על הרגשות שלי, אני מרגישה שאני מבזבזת את הזמן של בעלי, אותו הוא חייב להשקיע כיום בלימודים). מה יהיה אחרי הלידה, כשאני אשאר בבית עם הילד (אותו הוא רצה מאד ואני-לא ממש) ואחכה לבעלי. והוא, כשיחזור הביתה, לא יוכל להקדיש לי זמן (ואני יודעת שהוא כן רוצה וכן מסכים שהמצב כיום לא תקין).אני לא יודעת האם ניתן לשפר את המצב. אבל יש אולי דרך לשפר את ההרגשה שלי.

אנה יקרה,
אני מקווה שלאחר הלידה תרצי יותר להיות אמא, כי להורמונים האמהיים שיזרמו בך יש סיכוי טוב להשפיע על התחושות שלך, ולשנות אצלך סדרי עדיפות. אבל העומס הרגשי שלך יהיה גדול, ונכון שתצטרכי את התמיכה הנפשית שלו. אפשר לשפר את ה"מצב" בעזרת סיוע מעשי, כמו לקחת מטפלת. קצת זמן פנוי ואויר לנשום, יכולים להיות חיוניים אם המצב קשה. ולפעמים, אם הצפי הכלכלי הוא טוב, לאחר שבן זוגך יסיים את הלימודים שלו, יכול להיות שכדאי אפילו לקחת הלוואה לא גדולה לממן את זה – כשהמטרה היא הבריאות הנפשית שלך. לא צריך להרגיש חלשה בעניין הזה, או לא הוגנת, כי זהו צורך חיוני. אם לא ממשים אותו, הנזקים לזוגיות שלכם אחר-כך יכולים להיות חמורים יותר.מצב הלימודים שלו הוא מצב זמני, שאחריו, כפי שאני מבין, תבוא אצלו בעיקר עבודה. אני לא יודע אם הצפי של שעות עבודה ועומס גדול כפי שהוא בעת הלימודים, אבל יכול להיות שתצטרכו למתן מעט את הקצב (אולי גם של לימודים) למען הזוגיות. כלומר, יכול להיות שלמען זוגיות טובה יותר, מוטב להאט את קצב ההתקדמות (לא להפסיק, להאט), לפי היכולות שלכם. ושוב – אל תרגישי אשמה בכך שחלק מזה מגיע מתוך צרכים שלך. אחרי הכל גם את אמורה לספק לו את הצרכים שלו, שהם שקט נפשי, תמיכה נפשית, עידוד, רוך, אהבה, מין וילדים. מגיע גם לך לקבל את חלקך בזוגיות. נסו לדבר על זה בפתיחות, ולראות אם אפשר להגיע לפתרונות שיתאימו לשניכם טוב יותר, במסגרת האילוצים הללו.

אני בטוחה שתהיה לי המון עזרה אחרי הלידה: אמא של בעלי אמורה לטפל בילד. בזמן חופשת הלידה אני מתכוונת לסיים את לימודי התואר השני שלי, כך שחמותי תעזור עוד לפני שאני חוזרת לעבודה.לצערי, במקרה הטוב בעלי יסיים את הלימודים בעוד שנה, כך שזה לא משהו זמני. אתה לא הבנת: כבר עכשיו הוא עובד במשרה מלאה. יוצא לו לעבוד בערך 11 שעות כל יום. את התואר השני הוא משלים בערבים (או, יותר נכון, בלילות).לגבי האטת הקצב-היא בלתי אפשרית, מכיוון שאי אפשר לבוא למנחה ולהגיד: "אני רוצה להשקיע בזוגיות על חשבון הלימודים". בנוסף, בגלל שעות העבודה הרבות, גם ככה בפועל אין הרבה שעות ללימודים.זאת בדיוק הבעיה: הקצב הורג את שנינו ואת הזוגיות שלנו, אבל לא ניתן להקטין אותו.אמרת לדבר על הפתרונות. הפתרון היחיד שבעלי רואה כאופציה זה הפסקת הלימודים שלו. הוא השקיע כבר 4 שנים בתואר ואני לא מוכנה שיעזוב.ממש אין לנו בעיה של פתיחות, אם כי אין לנו זמן לדבר. בכל מקרה, בעלי מודע למצב ומרגיש בדיוק כמוני.ועדיין, אין פתרון ברקע ושינו מאד מודאגים מהמצב.

אנה יקרה,
את צודקת בכך שרצוי מאד שהוא יסיים את הלימודים שלו (ושנה זה כן משהו זמני, אבל משהו זמני ארוך). את צודקת גם בכך שרצוי שתסיימי את את התואר שלך. את כנראה גם צודקת בכך שיהיה לכם מאד קשה, ושהקצב הורג את הזוגיות שלכם. וזה קצת כמו השופט שבאו לפניו שניים שישפוט ביניהם: טען האחד את טיעוניו, והשופט אמר לו: כן, אתה צודק. טען השני את טיעוניו, והשופט אמר לו: כן... נכון, אתה צודק. קפצו שניהם ואמרו: רגע, איך יכול להיות ששנינו צודקים? אמר להם השופט: נכון, אתם צודקים.כשיש הרבה טיעונים צודקים, אנה, צריך להחליט מה צודק יותר. אתם רוצים לאכול את העוגה ולשמור אותה שלימה, וזה לא כל כך הולך, וכנראה בצדק.