יחסים בין הורים וזוגיות: גבולות ופשרות

שלום רב
בתי בת 17 יוצאת עם בחור נהדר בן 21 ,יש אהבה גדולה בינהם ויש לו הרמוניה נהדרת גם עם המשפחה שלנו, הכל עד היום התנהל על יחס אוהב וחיבה הדדית ביננו לבינו אך היתה לי בעיה אחת איתו שהוא נהג לבוא לישון בחדרה באופן קבוע מדי לילה, זה כבמובן התחיל בהדרגה ונגרר לקביעות, במשך חצי שנה לא דיברתי אבל בעניי זה נראה לא מקובל, היא התנהגה כאילו היא כבר אישה נשואה שמחכה לבעלה,ראיתי שינויים בהתנהגותה באופן ברור,אני יודעת שהוא הראשון שלה מבחינה מינית, ובעקבות שיחה ביני לבינה אמרתי לה שאני מהיום לא מוכנה לדרך ההתנהגותית ואני מבקשת שהבחור למרות שאני מחבבת אותו ומכבדת אותו מאוד ילך בלילה לישון בבית, היא לא עשתה זאת ואז ברמז שנתתי הוא הבין, נפגע והלך ואינו רוצה לבוא יותר, החיבה שלו הפכה לשנאה כלפיי, נכור והתנתקות ממני, כך אני מרגישה, אני כבר מבולבלת, בסך הכל רציתי לשמור על מוסר חינוכי ועל עקרונות של חנוך, למרות שאני יודעת שהם מדברים מהרגש ואני מהשכל. הבת פיתחה שנאה כלפיי וגם הוא. הם רואים בזה התערבות באהבתם ואני בכלל לא רציתי לעשות את זה, היא לא מדברת איתה אלא רק מטיחה בי האשמות שאני רק עושה לה רע וכו" אני מאוד מאוד פגועה וכואבת, נתתי להם את כל מה שיכולתי והענקתי להם יום יום את אהבתי, אני לא יודעת איך לתקן את המצב....בבקשה עזרו לי... אם כואבת..........נעמי

נעמי יקרה,
אין לי ספק שהכוונה שלך טובה. יכול להיות אפילו שאת צודקת, ושהיחסים ביניהם הפכו להיות רוטינה שתפסה יותר מדי מזמנה של הבת שלך, שצריכה אולי גם להשלים בגרות ולימודים בזמן הזה. אלא שעשית כנראה מספר טעויות. האחת היתה שלא הצבת מלכתחילה גבולות, וגבולות שיתאימו גם לבת שלך. השניה היא שלאחר שהדברים נכנסו לשיגרה, ניסית לחתוך את כל ההרגל שלו לישון איתה. גבולות זה בסדר, וצריך לדעת לשים גבולות, אבל לקחת את זה רחוק מדי. האופן שבו עשית את זה יצר אצלם רושם שאת מאיימת על עצם קיום הזוגיות שלהם, או על מרכיב חשוב מאד של האושר העכשיווי שלהם. מלכתחילה, אם הנוהג של לישון איתה מקובל עלייך מבחינה מוסרית, הגבול צריך להקבע לפי הצרכים של הבת שלך, ולפי הצרכים שלך.כלומר, אם לבת שלך יש מטלות נוספות,הצבת הגבולות לבת שלך צריכה להיות תוך דיון ענייני על המטלותהללו, ולצורך יצירת פשרה בין המטלות הללו לבין הרצון שלה להיות עם החבר שלה. אם לך מפריע שגבר זר נכנס הביתה ואוכל על חשבונכם ומרגיש שם בבית, את יכולה להגיד לה שזה מפריע לך, וליצור פשרה בין הצורך שלך בתחושת בית שלך, לבין הצורך שלה בלהיות איתו. העניין הוא שהדיון ביניכם, לפי מה שאת מתארת, לא היה ענייני אלא הצהרה חד-צדדית, ואת זה שניהם קיבלו כאילו את נגדם ונגד הזוגיות שלהם.את מדברת על מוסר חינוכי ועל עקרונות של חינוך, אבל האמת היא שאלו אינם ברורים לי. אם את מתכוונת לעצם העובדה שהם ישנים ביחד כזוג שאינו נשוי, זה היה צריך להפריע לך מלכתחילה, ושם היית צריכה לשים את הגבול. אם היית יכולה לחיות עם זה בשלום בתחילת התהליך, הרי זו כנראה לא היתה הבעיה המרכזית. היא רק דבר שאולי החריף, לפחות כתרוץ, בגלל קשיים אחרים שהיו לך עם ההרגל הזה.היום, לאחר שהדברים נעשו, את צריכה להתחיל לסובב את הגלגל לאחור. ואת זה יש לעשות בשיחה גלויה יותר, כאשר תצטרכי להמנע מלהסתיר את המניעים והכוונות שלך. אם את אינך גלויה בעניין הזה, קל לצד השני לזהות זאת תוך כדי ויכוח, ואז החשד במניעים האמיתיים עולה. יכול להיות שזה חלק ממה שקרה. את כותבת שהוא בחור נהדר, ואת כנראה מתכוונת לזה. שבי עם עצמך וחשבי היטב מה מפריע לך בקשר שלהם ומה טוב לך בקשר הזה. קחי בחשבון שהבחירה בבחור היא של הבת שלך, ואת זה תעזבי. את הבחירה שלה קחי כמצב נתון. ואם היא מוצאת חן בעינייך, אל תהססי לומר לה את דעתך, כלומר, שהוא נראה לך מאד. לא זה העניין, אלא הצרכים, שלה ושלך. עשי לך חשבון של הצרכים, ואז שבי איתה, אמרי לה שנלחצת בגלל הדברים האלה, ושדברים שאמרת אולי יצאו מפרופורציה, ושאת לא נגדו כלל. אמרי לה שאת רוצה לשבת איתה כדי להגיע למשהו מוסכם, שישפר את היחסים שלך איתה, ואם אפשר גם עם החבר שלה, וכן כזה שגם הצרכים, שלך ושלה, יילקחו בחשבון ויוכלו להיות ממומשים.אני די משוכנע שבהתחלה היא תתקשה לתת בך אמון. תצטרכי לעשות זאת עם הרבה טקט, ולהתאזר בסבלנות, כדי לרכוש את אמונה.

ראשית תודה על התשובה, אני חייבת לפרט קצת יותר ברור את השתלשלות הדברים: אומנם לא דיברתי לבחור ישירות על הענין אבל לבתי הערתי עוד בהתחלה על הענין בצורה ענינית אבל היא בצורה שמעוררת רחמים ביקשה להמשיך את המצב הנתון, ואני זרמתי בנסיון להבין את רגשותיה אבל בתוכי לא קיבלתי את זה, ואתה צודק שישנם סיבות נוספות אחת מהם שיש עוד בנות בבית ואחת מהן גם נערה בת 15 והיא נאלצה לעזוב את החדר ולעבור לסלון, שנית גם עבורה זו דוגמא לעתיד, אז דאגתי מזה, חוץ מזה שאני ובעלי שומרי מצוות וזה לא נעים לדעת שמעבר לדלתות הכל קורה. מביך מאוד...אני רואה את זה חוסר מוסריות מצידם, יתרה מזאת עיצבן אותי הענין שבעניו זה מובן מאליו והכל מתנהל בחופשיות, אתה צריך להבין שמה שתפס פה הכי חזק זה הכבוד ההדדי שהיה ביני לבינו, הוא התחבר אליי מאוד ולא הייתי מסוגלת לפגוע בו.(יש בנושא הזה מורכבות שקשורה לסוגייה אחרת, כי זיהיתי אצלו חוסר תקשורת עם אימו )ואולי בגלל האמון הגדול שהוא נתן בי הוא מרגיש הכי פגוע...אין לי מושג...בכל אופן לא השארתי את זה פתוח ודיברתי איתו בטלפון ובפרוש אמרתי לו שזה לא אישית אליו, אלא זה בגלל שעקרונית זה לא מקובל אצלי...הוא ענה לי שהוא לא כועס עליי ובזה הסתיימה שיחתנו ומכאן והלאה אתה כבר יודע שהוא מסרב להיכנס אלינו.....אני לא מצליחה להבין את גישתו החדשה....אשמח להבין ממך קצת יותר..........אני כבר דיברתי איתו בטלפון . האם זה נכון שוב לשוחח? להזמין אותו לשיחה?........בבקשה אם תואיל לענות לי בכדי לכוון אותי במצב סבוך זה.........תודה מראש...נעמי

נעמי יקרה,
הנה, הפעם הרחבת והסברת את המניעים והקשיים. יכול להיות שהגישה של החבר נשתנתה בשל הכעסים של בתך, ובשל מה שעבר אליו ממנה. לכן המפתח אליו נמצא אצלה, ואת צריכה להתמקד בשיחות גלויות איתה, וביצירת האמון ההדדי ביניכן שנפרץ. מה שמעניין הוא שבכל מה שכתבת, לא כתבת דבר על מה אומר על זה בן זוגך, ומה הוא עושה או לא עושה. האם הוא פועל כתף אחת איתך, או שהוא אמביוולנטי, מה שיכול להקל על הבת שלך לפרוץ גבולות.עושה רושם שעשיתם בתהליך הזה מתחילתו צרור של טעויות. אם לא חשבת שזה מה שצריך לעשות, אזי הכניעה שלך לתחנונים של הבת שלך היא אחת מאותן טעויות. בזה, הסרת גבולות ויצרת תקדימים. אחר-כך קשה לטעון את הטיעון המוסרי, לאחר שהוא נשבר מלכתחילה, ושלכאורה הדבר היה מקובל עליך (גם אם אמרת אחרת, כי העובדה היתה שקיבלת את זה). גם דחיקתה של הבת בת ה- 15 מחדרה, שהוא חוסר ההתחשבות בולט בצרכים שלה, היתה אמירה בולטת על סדרי עדיפויות. הקושי שלך בדיבור איתה יהיה משום שאת לוקחת ממנה מה שכבר היה "שלה", ולכן היא תרגיש ממורמרת. אני לא יודע מה טיב היחסים ביניכם, ועם איזה מטען היא מגיעה, ולכן קשה לדעת מה יקרה. הדרך לנהל שיחה איתה צריכה להיות במקום ובזמן שיוצרים אפשרות להקשבה. לדעתי, יכול להיות שמה שאת צריכה לעשות זה להגיד לה בתנאים שהיא מוכנה להקשיב את מה שאת צריכה להגיד, כולל הצבת סדרי עדיפויות, ולהגיד את זה בשקט, ואחר-כך לסיים את השיחה. לא להרים קול, ולא לפגוע בה. את לא צריכה להכנס לויכוחים ארוכים. היא אולי תתמרמר שאת לא נגררת איתה לויכוח כזה, שבו היא מצליחה להכניע אותך כי את נשברת קודם (ולא בגלל שאת משתכנעת), אבל לטווח הארוך זה יכול להקל את היכולת שלה להקשיב לך. אם תתקשי, יכול להיות שתצטרכי איזה שהוא גישור ביניכן.

שלום רב
ד"ר חסוןאני מאוד מודה לך על הייעוץ שקיבלתי ממך, היתה ביננו שיחה פתוחה וכל אחד מאיתנו אמר את מה שעל ליבו, וכמובן שנפיק לקחים לעתיד.שוב תודה