תמיכה וסיוע מקצועיים

שלום רב,
אני נשואה מזה שלוש וחצי שנים לגבר הצעיר ממני בשלוש שנים (אני בת 31). אנחנו יחד מ- 2004 וכשהתחלנו לצאת הייתי סטודנטית לחשבונאות, כך שאת שנותינו כזוג לא ניצלנו כיאות כיוון שלמדתי המון.בעלי מגיע ממשפחה לא יציבה. הוריו לא עבדו מעולם, יחד עם זאת- היה להם המון כסף -אביו לא עבד בעבודה לגיטימית... לא לימד אותו כלום על החיים, והוא סוג של סוציופת. לא אכפת לו מאחרים רק מעצמו. וכך בעלי גדל, בבית כזה... כשהתחלנו לצאת, הוריו הפסידו את כל כספם והפכו לעניים של ממש. אני לא וויתרתי ונשארתי עם בעלי כיוון שאהבתי אותו מאד. וכך התחלנו, כשהמצב קשה.עדיין, בעלי שונה מאביו. הוא רגיש ומוכן להשתנות.יש לנו בת מקסימה בת שנתיים וחצי.מזה שנה וחצי אני מרגישה שאני פשוט לא אוהבת אותו. אני מרגישה את פער הגילאים בצורה אגרסיבית, ושאין לחלוטין גירוי אינטלקטואלי. אני מרגישה שאין לי עם בעלי שפה משותפת ושלדבר איתו זה כמו לדבר עם ילד עילג בן 17, כך שאין לי סבלנות להקשיב לו. להוסיף שמן למדורה- היינו בטיול מהעבודה וברוב הסיטואציות שם פשוט רציתי לקבור עצמי מרוב בושה. אני מרגישה שמרוב שהייתי שקועה בלימודים לא הקדשתי יותר מידי זמן לעצמי להבין מה באמת אני מוצאת בו ושהתחתנתי מתוך לחץ. בעלי לעומת זאת פשוט אוהב אותי אהבה ענקית ומאד משתדל אבל אני מרגישה שאני לא יכולה להיות איתו יותר. גם בסקס, אני לא נמשכת אליו ובקושי שוכבת איתו (כל הזמן מתלונן על זה...). בעלי לא יודע שאני מרגישה אליו כך.מה עושים???? בטוחני כי אילו היינו רק שנינו, הייתי עוזבת אותו ממזמן ובחיים לא מתחתנת עם טיפוס כמוהו...כל הכתוב- רק על קצה המזלג...!!!! זקוקה לעזרה בדחיפות!!!תודה,מיטל

MMMיקרה,
אם כך, ואת כנראה צודקת – חפשי עזרה מקצועית, כלומר, טיפול פרטני תומך ומיעץ, או –עזרה מגופים כמו נעמ"ת כדי לדבר עם עובדת סוציאלית וללמוד על האפשרויות שלך. כרגע, את לבד במערכה, ואת צריכה כנראה לא רק להחליט מה לעשות אלא גם איך עושים זאת.