תמיכה בזוגיות: התמודדות עם קשיים

ד"ר חסון שלום,
התייעצתי איתך בעבר ואמרת דברים חכמים וטובים.התייעצויות קודמות היו בנוגע לבנזוגי אשר למרות שאנו יחד וטוב לנו, מאד פחד ממיסוד הקשר, לא האמין בחתונה והרגיש שזה משהו שאינו מתאים לו לאופי. יעצת לי להמשיך לחזק אותו ולהאמין בו ולגרום לו להאמין בזוגיות.אכן כך עשינו, ועל אף עוד כמה משברים בדרך, הדברים הסתדרו, טסנו לחו"ל שם התחתנו והיה לנו טיול מהמם וממש מושלם. לאחר החתונה דיברנו על ילדים וסיכמנו שזה זמן מתאים להתחיל, אולם עוד לפני שממש הספקנו "לנסות" נכנסתי מיד להריון (המהירות הפתיעה גם אותי ורק עכשיו מתחילה להתרגל לרעיון).עכשיו אני בתחילת הריוני, ובזמן האחרון הוא שוב קם כל בוקר בפרצוף מבואס, אומר שהוא מת מפחד מהילד וממה שזה יעשה לחיים שלו, לדברים שהוא אוהב לעשות. הוא מפחד מהאבהות, מאד קשה לו עם הנתיב שהוא בחר, הוא נמצא בקונפליקט ולא מצליח לצאת מזה.הצעותי לפנות לעזרה פסיכולוגית לא ממש עוזרות. הוא אומר שהוא לא רואה טעם (לא שהוא ניסה), שיחות עם חברים רק מבאסות אותו יותר כי כל מה שאומרים לו שזה רק נהיה יותר גרוע אחרי זה. הקיצר - מבוי סתום של חששות ופחדים.בניגוד לעבר שקיבלתי על עצמי להיות החזקה והמחזקת (על אף שלא תמיד היה לי קל), קשה לי עם הבאסה הזו עכשיו. אני גם ככה הורמונלית, סובלת מבחילות ועייפה נורא, ככה שאין לי ממש אנרגיה להיות החזקה והמחזקת כל הזמן. מעצבן אותי שלמרות שאני בהריון אני צריכה "לתמוך" בו כל הזמן ופעם אחת לא מקבלת את התמיכה בחזרה.מצד שני קשה לי לראות אותו ככה, הדבר עושה גם לי מצבי רוח (שממילא בימים אלה הינם משתנים), ומעל הכל מרחף הפחד שמה יהיה אם בסוף הוא יעזוב בגלל זה. אני בטוחה שהמחשבות עוברות גם במוחו.איך אתה מציע לי להתמודד עם הסיטואציה בצורה אופטימלית?

דנה יקרה,
חבל שלא נתת קישור לשיחות הקודמות, אם כי אני מניח שהן היו די מזמן.ניסית נכון לכוון אותו לטיפול, אבל כאשר יש מראש התנגדות לעצם הטיפול או לתוצאה שלו, אז הוא לא יילך. יתכן מאד, לכן, שאולי הוא כן יסכים לטיפול זוגי, כי אז לא רק הוא על הכוונת. ומטרת הטיפול תהיה זוגית: מצבי הרוח והקושי של שניכם. תוך כדי כך, אפשר יהיה לדבר גם על הקשיים שלו, גם אם הטיפול יהיה ממוקד בו פחות.מעבר לזה, את עושה את הדברים הנכונים, למרות הקושי הגדול. את תומכת בו, ורק מתאכזבת שאין לך תמיכה בחזרה. הסיבה היא שכנראה הקושי שלו, הנפשי, גדול יותר. זה לא הוגן, בוודאי שזה לא הוגן, כי את היא זו שעוברת תהליכים פיזיולוגיים, הורמונליים ונפשיים, אבל כפי שאת מבינה, זה המצב. חרדות שלך מובנות, אבל לא מועילות. ככל שתצליחי להיות שלמה יותר ומקבלת יותר את התהליך, יהיה לו קל יותר איתך. כי אחד הפחדים שלו הוא כנראה שגם את תשתני. כך ששלמות ושקט נפשי שלך, ואורך רוח יכולים לעזור לו. מצד שני, הדגמה של אושר רב מדי עם ההריון אולי תציק לו, בשל הפער ביניכם שאולי יהיה אז בולט יותר, בין האושר שלך לחרדות שלו. אני מבין שזו התמודדות קשה בשבילך, אבל זו הדרך שבה את יכולה להשפיע עליו.