הריון, חרדות ואמהות: תמיכה וגישור

שלום.
אני בן 31 ואשתי בת 30 נשואים כבר 4 וחצי שני ו8 שנים של זוגיות. אף פעם לא דיברנו ברצינות להביא ילד לעולם לפני הנישואים, אחרי החתונה, ניסיתי לפתח שיחה בקשר לנושא, אבל זה במהרה הגיעה לפיצוץ. היא הייתה סטודנטית באותה תקופה וטענה שאין מה לדבר על הנושא רק אחרי הלימודים. במשך תקופת הלימודיםניסיתי להעלות את הנושא ותמיד זה נגמר בויכוח סוער, גם כשאמרתי שאפשר רק להתחיל לנסות.
היום לאחר שסיימה את לימודיה אני חושב שאנחנו די בשלים להביא ילד לעולם, עדיין נתקל באדישות ממנה לגבי הנושא. חשוב לי לציין שהיא הסכימה להוריד את הגלולות, אבל עדיין לא מרגיש מסופק כי זה לא בא ממנה, אלא רק ניסיון לרצות אותי.כשאני מתחיל לדבר על הנושא היא פשוט לא מראה התלהבות יתרה וזה ממש מבאס אותי, כי מבחינתה אין לה בעייה למשוך את זה ללא סיבה מוצדקת. אני מרגיש חסר אונים ולא באמת יודע מה לעשות. קצת מודאג מהגיל.
אשמח לכמה עצות בנושא, תודה.

שרון יקר,
יתכן גם שהיא היתה מוכנה למשוך את העניין הזה לנצח. אחרי הכל, יש בהריון, בלידה ובאחריות לילד הרבה מאד דברים מפחידים. ואי שם במאזן שבין התקווה לחרדה, אנחנו מחליטים. לפי הבנתי, ההחלטה שלכם כרגע היא לוותר על אמצעי מניעה, שזה אומר שהאפשרות להכנס להריון קיימת. אני מבין שמטריד אותך שהיא לא רוצה ילד כפי שאתה רוצה, ואולי לא בכלל. אבל מכיוון שלא כתבת למה בדיוק זה מטריד אותך, אני יכול לנסות לשער שאתה חושב שאולי זה ישפיע על האימהות שלה. קשה לדעת אם זה באמת יהיה כך. אולי לא. גם לא כתבת את הסיבות שלה למה לא, ואני מניח שהיא אמרה לך יותר מכפי שכתבת לי. האם זה עניין של קריירה ועצמאות כלכלית קודם? חרדות מההריון והלידה? מהאחריות על ילד? תפיסת עולם שאומרת שהעולם רע ולא צריך להביא ילדים אל עולם שכזה? - אני לא יודע. יתכן שגם היא מודעת רק לחלק מהסיבות.היא שונה בתפיסתה וברצונה ממה שאתה חושב שנשים צריכות להיות. מצד שני, היא כן מוכנה להיות אמא, למען מטרות מסויימות, כמו למשל שלום בית ולמענך, כי אתה רוצה. כך שהמניעים של לא להיות אמא הם אולי משמעותיים, אבל רק עד מידה מסויימת. תצטרך כנראה לעזור לה להרגיש טוב עם זה, וככל שאתה תהיה שמח יותר בה, ותומך, כך ייקל עליה להתגבר על העכבות שלה.