תמיכה בגבר: טיפים ליחסים

שלום
לך,בעלי ואני נשואים טריים, בני 30. בעלי סיים 2 תארים והוא מתקשה למצוא עבודה בתחומו. (למד תחום שהיצע המשרות הוא מצומצם ביותר) ולכן, בלית ברירה הוא נאלץ לעבוד בעבודה פיסית בשכר קרוב למינימום. הוא היה מובטל תקופה ארוכה בבית ובסופו של דבר הבין שחייב לקחת אחריות ולצאת לעבוד גם אם זה בשכר נמוך ולא בתחום שלו כדי לתרום לפרנסת המשפחה שלנו (אני עודדתי את יציאתו מהבית אבל נתתי לו יד חופשית לעשות זאת בזמן שהוא מרגיש בנוח). הוא מאוד מתוסכל וממורמר מהמצב וזה ניכר בהתנהגות שלו- גם בהתנהגות שלו כלפיי (לפעמים הוא לא משתף אותי בדברים, טום הדיבור שלו עצבני וכו') אני יודעת שזה כתוצאה מהמצב ולכן אני לא נעלבת ואני מאוד סבלנית. אני לעומתו עובדת בתחומי ומרוויחה משכורת נאה, כך שיוצא שבסה"כ הכללי ההכנסה הכוללת של שנינו ביחד היא מכובדת ביותר. אני יודעת שהוא שמח שאני מרוויחה משכורת גבוהה ושזה תורם לשנינו בסופו של דבר, אני יודעת שהוא מפרגן לי, משוויץ באשתו וגאה בי מאוד.יש לי 2 בעיות עם המצב הנוכחי:1. אני רוצה מאוד שיהיה לו טוב, אני רוצה לתמוך בו ואני לא יודעת איך אני יכולה לשמח אותו או לשנות את הגישה שלו למרות המצב ולגרום לו להרגיש פחות "לוזר". אנ מנסה כל הזמן להדגיש בפניו את הדברים החיוביים - שיש לנו זה את זה, שאנחנו אוהבים וכו' אבל זה לא עוזר.2. אני חוששת שהגישה השלילית הזו פוגעת בסיכויים שלו בראיונות עבודה שהוא הולך אליהם בתחומו .האם יש דרך לעזור לו? האם יש משהו שביכולתי להקל עליו?

נוגה יקרה,
את נשמעת אחלה אשה, תומכת, מודעת לקשיים שלו, ועושה את כל הדברים הנכונים. הוא, מבחינתו, והרבה בגלל נורמות חברתיות, יתכן שמרגיש אולי גם "לא ראוי" כאשר הוא לא מתפרנס כראוי (כי תחושה כזו היא תחושה אופיינית, גם אם את, בחוכמה רבה ובמודעות, מנסה לשדר לו את ההפך). הוא אולי גם חושש שלא תרצי אותו, או שלא תכבדי אותו, גם אם את אומרת את ההפך.ועוד מבחינתו, הוא עם תואר שני, הוא אמור להיות בסטאטוס "נחשב" הרבה יותר שגם אומר, מבחינתו, עבודה שתכבד את יכולותיו האינטלקטואלית ותנצל אותן, וגם עבודה ש"תכבד" אותו כלכלית, בהתאם להשכלתו. כאן המקור לתסכול ולהתמרמרות שלו ולתחושת אי הצדק שלו, והמקור לגישה שלו. סביר, עם זאת, שהיתה לגישה הזו גם קרקע פורייה של תחושות שהיו לו קודם, ורק מתעצמות עכשיו לנוכח המציאות.ובכל זאת, יתכן שיש דבר אחד שבו את שוגה. בדקי את עצמך. אני חושב שנכון יותר לא להדגיש באופן מילולי את מה שטוב אצלכם. הרי הוא בחור אינטליגנטי. הוא מבין היטב מה את עושה – מנסה לעודד את רוחו, כלומר "למרות שהוא לוזר", כביכול. הפסיקי לעשות זאת. שמחי בך, ושמחי בו, מבלי לדבר על זה יותר מדי, כלומר, מבלילהיראות"מחנכת". כי זה לא כל כך עובד עם גברים מבוגרים ואינטליגנטים. חזקי אותו כשירצה את חיזוק לפי המינון שהוא צריך. היי טובה אליו, חמה, ומאושרת בו – שיבין את מה שאת רוצה שיבין מתוך זה. לא הכל צריך להיות מפורש. ותני לו לקחת, עם הזמן, את האחריות, כדי לחפש לעצמו משהו יותר טוב.עם זאת, יכול להיות שהוא ישקע בתוך עצמו מבלי לראות מוצא. כדאי, לכן, אולי להציע לו לחפש אדם מקצועי או מכון בתחום היישום המקצועי שיסייע לו לחקור את האפשרויות המקצועיות, להניע אותו, ולמצוא משהו מתאים. לא את – אלא אנשים מקצועיים שיש להם נגישות למקצועות אקדמיים, ולתת לזה זמן. קחי בחשבון שיכול להיות שכאשר יילך למשהו כזה, זה יהיה תהליך מחודש שייקח זמן, כי התקוות שלו "לחזור למקצוע" שוב עלולות להמריא לשמים, והוא יצטרך לרדת לארץ מחדש, אבל זה יהיה לרדת למקום טוב יותר מעכשיו.

תודה לך על התשובה המפורטת .בעלי איש מקסים ומדהים- לא יכולתי לבקש איש טוב ממנו עבורי.הוא שיתף אותי בעבר שהוא חושש שאולי לא אכבד אותו בעתיד בגלל שאני מרוויחה משכורת גבוהה משלו (גם כנראה ממה שהוא ירוויח בעתיד במידה וימצא עבודה בתחומו) והוא יודע שמבחינתי אני מתייחסת להכנסה הכוללת של שנינו ביחד בלי הפרדות, כקופה אחת משפחתית. הוא שיתף אותי שבתפיסה שלו הגבר אחראי עיקרי על פרנסת המשפחה ולכן הוא מרגיש שהוא לא ממלא את תפקידו כגבר וכבעל עבורי . הוא מאוד תומך בקריירה שלי ובקידום שלה והוא גאה בי על ההישגים שלי בתחום המקצועי.אני מבינה מתגובתך שאני צריכה יותר להפגין תמיכה וחום במעשים, ופחות לעודד אותו במילים שמדגישות את "חצי הכוס המלאה". אני גם, במקביל לכתיבה אליך, התחלתי קצת לבדוק את האופציות של ייעוץ מקצועי עבורו (עוד לא הצעתי לו את הרעיון, רק הסתכלתי בעצמי בשיטוטים באינטרנט). האם יש דרך נכונה יותר להציע לו את הייעוץ המקצועי?דבר נוסף, האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי שידע ושיהיה לו את הביטחון שלמרות תפיסתו בהיבט הכלכלי, הוא כן ממלא את תפקידו כגבר וכבעלי? אולי להדגיש בפניו (לא באופן מפורש בהמשך לתגובתך) נושאים אחרים שבהם הוא כן עושה זאת?..ושוב, המון תודה על התייחסותך ועזרתך.

נוגה יקרה,
כן. חשובה האמנות של הסאבטקסט, כי הטקסט המפורש יכול לפעמים להזיק דווקא. ונכון, השמחה שלך במה שהוא נותן לך, היא דבר חשוב מאד בהבנה שלו שהוא כן ממלא תפקיד ראוי וחשוב כבן זוג שלך. ודי שתגידי לו מספיק פעמים שאת אוהבת אותו, מבלי לומר בהכרח או במפורש למה, כדי שיידע זאת וירגיש טוב עם עצמו. ולומר תודה, פשוטה, ללא גינונים, כשהוא עושה משהו בשבילך, ואם זה משהו קצת יוצא דופן, אז עם נשיקה וחיבוק. במילים אחרות: אל תחנכי, אבל כשטוב לך, היי מספיק חופשית כדי להפגין כלפי חוץ את מה שאת מרגישה, ועל פי המינונים שאת מרגישה אותם.לגבי היעוץ המקצועי, היי דיפלומטית. היי קורקטית ומסייעת, אבל לא לוחצת ולא מניפולטיבית. לכן, אולי כדאי בפשטות לומר לו שאולי הדבר הזה הוא רעיון טוב, ושחיפשת את המידע (לא להגזים בכמות המידע, שלא ירגיש שעבדת על זה הרבה, כי זה לא יעשה לו טוב), והנה הוא (עם מספר מצומצם של אתרים שבחרת). והניחי את זה, מבלי לבדוק ולבלוש אחריו. אולי לשאול שוב משהו כמו שבועיים אחרי... ושוב, מבלי לחפור. וגם אם לא עשה דבר, להניח לו. שיהיה לו משהו לחשוב עליו, יותר מאשר להתנגד לו.

אוקי, הבנתי את כוונתך.תודה רבה על העצות המועילות, ועל הסבלנות שהקדשת עבורן :-)