לתרגל ציפצוף על החברה

שלום.
.אני בחורה צעירה והכרתי מישהו לפני תקופה..טוב לנו ביחד ואנחנו מסתדרים מצויין.. העניין הוא שיש לו בעיות דיבור קלות..והאמת? זה לא מפריע לי..הבעיה היותר גדולה היא "איך הסביבה תגיב"אבל למה אני צריכה לחיות לפי הסביבה? הוא מה חי איתם או איתי?למה הכל צריך להידפק בגלל שחושבים " מה יגידו" ?זה שם אותי בדילמות קשות ומעציב אותי..אני בדעה שכולם שווים ומי שעושה לי טוב שווה אפילו יותר לא משנה מה הבעיות שלו כי אף אחד לא מושלם..אבל איך להסביר את זה לסובבים ? ולמה להתחיל הכל ברגל שמאל...אשמח אם תעזור לי להחליט מה נכון עבורי..

מה אומר עלינו זה שאנחנו "מתביישים" בבן הזוג שלנו ואיכפת לנו איך הוא ייתפס בעיני החברה? זה קרה לי הרבה.

מבולבלת ומפחדת יקר
ות,השאלה היא באמת שאלה כללית, כי זה יכול להיות גמגום, וזה יכול להיות קרחת, וזה יכול להיות גובה או כל דבר אחר שהוא "לא מקובל", שקשור לתדמית ולא לאיכויות זוגיות בעלות משמעות.זו עבודה שאתן צריכות לעשות על עצמכן. לומר לעצמכן "אני לא מפחדת", "אני לא מבולבלת", "לא אכפת לי", ולצלול למים הקרים מבלי להביט שוב לאחור.אני יודע שזה לא קל. אני מציע לכן אולי גם עוד משהו דרסטי, כדי להתנסות ב"צפצוף על הנורמות של החברה", לפחות באופן זמני, כדי שתוכלי לומר לעצמך משהו חשוב. והמשהו הדרסטי הזה הוא ליצור שינוי תדמיתי משמעותי חשוב בעצמך, וללמוד לחיות איתו. זה מחַסֵן. אם תעמדי בזה, ולכן בחזית הקושי התדמיתי (כי זו את באופן ישיר) – תעמדי גם בקושי התדמיתי הקשור לבן הזוג. על מה אני מדבר? למשל, על קרחת (כן!), או לפחות קצוץ לגמרי (עד שיגדל מחדש). או על שינוי סגנון לבוש באופן מהותי למשהו שהוא לא מתאים בפומבי (מיני בכל מחיר, או לבוש בכיסוי ראש בכל מחיר, או איפור מזעזע - אפילו, נגיד, שפתון עז ובולט אם את לא רגילה לזה, יכול להיות מזעזע בעינייך – או ללא איפור אם את רגילה לאיפור). ולהתמודד עם מבטי החברה. וגם להתחזק בתשובה שלך, לעצמך, אל מול המבטים האלה: אני יודע מה טוב ומה נכון, יותר מהם! וכדאי, אגב, לבדוק עם בן הזוג, שזה לא משהו שיזעזע את כל עולמו כדי שתמשיכי למצוא חן בעיניו.

הייתי נחשבת לסוג של "פריקית" מבחינת שיער, לבוש ואידיאולוגיות אבל עם השנים ואחרי הצבא קצת "נכנסתי לפרופורציה" (ככה אני קוראת לזה) ו"התנרמלתי". כבייכול היום כשאני "נורמלית" מבחינה חיצונית אני אמורה להרגיש יותר טוב עם עצמי ופחות להתבייש אם פתאום מתחשק לי ללבוש מיני, אבל בניגוד מוחלט- אני מרגישה רע ולא בטוחה בעצמי ואני מקנאת בתקופה הצעירה יותר שלי שבה באמת צפצפתי על כולם כי האמנתי שזה מה שנכון לעשות.כיום אני רואה צפצוף על מוסכמות חבריות כמשהו שהוא לא כ"כ בוגר וחבל לי כי בעבר הייתי שונה כ"כ ובטוחה כ"כ וחוסר הביטחון שלי פוגע לי בהרבה דברים (כמו בהודעה שכבר כתבתי בפורום בנוגע לחשש של לא למצוא חן בעיני אף אחד יותר לעולם). זה גם תקף לבן הזוג שהיה לי שבזמנו התביישתי כי הוא לא "חתיך" כ"כ בעיני החברה (אבל הוא היה הכי יפה שאפשר בעיניי שלי).

תודה רבה , הלוואי שכולם היו בדעה שלך... אולי היה לנו עולם טוב יותר.

מבולבלת יקרה,
השאלה היא לא זו, כלומר, לא לחפש עולם טוב יותר. העולם הוא מה שיש. השאלה היא איך את מסתדרת איתו. עם העולם, כלומר. ועל זה את צריכה לעבוד...