תמיכה בבת אחרי פרידה

אני אמא לבת יחידה בת 23, סטודנטית מוכשרת מאד, הנמצאת ביומיים האחרונים במשבר פרידה לאחר כ-3 שנים.מדובר בזוגיות ראשונה ובאהבה ראשונה (שלה) עם בן זוגה שהוא בן גילה.והוא שהחליט לסיים את הקשר מאחר ש"לא ראה עתיד משותף".כבר היתה להם "הפסקה יזומה" של כמה חודשים, ועברנו לילות לבנים בעקבותיה, אנו ההורים חווים את משבר הלב השבור יחד עם בתנו, ואנחנו מנסים לתמוך בה ולסייע ככל שנדרש.אך היא אינה משתפת פעולה וכל מעייניה לבחור שניתק את הקשר.היא מתנה תנאים לאורך כל בקשותינו, כמו אכילה ושתיה, קבלת טיפול מתאים וכל דרך להוציא אותה מהמצב בו היא נתונה- התנאי היחידי שלה: שהבחור ילווה אותה בתקופה הקשה הזו ולדעתה, זה הפתרון שיעזור לה לצאת מהמצוקה הנוראית בה היא נמצאת.מה עושים מי יכול להמליץ לי על טיפול פסיכולוגי מתאים?תודה.

פרט חשוב מאד: היא לא אוכלת כבר 24 שעות וע"י כך היא מנסה להעניש את עצמה ובעצם מענישה את כל הסביבה.אנחנו מאד מודאגים- מה עושים?

אמא יקרה,
בתך לא "אובססיבית", אלא מתאבלת. כואב לה, העתיד שראתה בעיניה מתפוגג, וקשה לה עם זה. במקום להאבק איתה בעניין האוכל, עזבו אותו. אם היא שותה, היתר יגיע עם הזמן. לעיתים קרובות אנשים במשבר או באבל, מאבדים תאבון. אם לא תעשו מזה סיפור, היא לא תתנה תנאים. האבל טרי, ולא יקרה לה כלום אם לא תאכל 24 שעות, או גם 48 שעות, אם היא שותה.הסיבה שבגללה היא רוצה שהבחור ילווה אותה בתקופה זו, בין אם היא מודעת ובין אם לאו, היא התקווה שאם הם ביחד, אולי הוא יחזור. אם הוא לא רוצה, הוא לא ייכנס לתהליך הזה. הרי זה אינו תלוי בכם. הוא בן אדם עצמאי, ואם הוא נחרץ בדעתו, אז סביר שמעורבות שלו היא גם לא נכונה. אבל תנו לה עוד כמה ימים, ואם היא רוצה טיפול, עזרו לה למצוא טיפול, ובעיקר, חבקו אותה מצד אחד, ותנו לה מרחב, מצד שני, על פי הצורך שלה. ואם היא דורשת טיפול רק אם האקס יהיה בסביבה, הבהירו שזה לא בידכם. לא פשוט להיות הורה לילד סובל, אבל לפעמים להציב גבולות ברורים למה שאינו סביר, הוא דבר חשוב. ולדעת לעשות זאת מבלי להיגרר לויכוחים ארוכים, ומבלי לכעוס כאשר היא תעיק עליכם בזה. אחרי הכל, אם היא רוצה לעבור את התקופה הזו כשהוא לצידה, שתיקח אחריות ותדבר איתו בעצמה, ואם זה לא יילך אז זה לא יילך. נסו להתמודד עם הצער שלה ולתת לו גיבוי ומקום, אבל לא להפעלה שלכם באפן לא רציונאלי. כרגע, אני חושב שיכול להיות שהיא לוקחת אתכם למגרש אחר משאתם חושבים שאתם נמצאים בו. כרגע, היא הופכת לכם מול העיניים לילדה הקטנה שיש לה גחמות וצרכים שהיא מתעקשת עליהם, ורוצה את ההוכחות מכם שאכפת לכם ושאתם אוהבים אותה. יתכן שעל זה כל המאבק ביניכם. אמצו אותה, חבקו אותה, ושימו גבולות היכן שצריך כדי לתת לה להתבגר שוב בהדרגה. הפעם זה לא ייקח 23 שנה שוב, אלא פחות.

ד"ר חסון היקר,
כל מילה שתיארת בהגדרת המצב שלה (קרי: תקופת ההתאבלות) אכן נכונה ומומשה הלכה למעשה ע"י בתנו.העניין נמשך 4 ימים לא קלים, בדומה לגמילה, אך להבדיל אלפי הבדלות! הבחורה הוציאה את כל יגונה בבכי תמרורים קורע לב, ומחוסר ברירה אף שוחחה עם האקס שהבהיר לה שהמערכת ביניהם הסתיימה.אמת כואבת וצורבת... אבל, מרגע סיום השיחה שנמשכה לתוך הלילה, הילדה יצאה מהחדר והודיעה שהיא ממשיכה הלאה ומעוניינת להמשיך בחיים נורמלים ולפתוח דף חדש.בנוסף היא ביקשה ממני ליצור קשר עם מטפלת פסיכולוגית מתאימה כדי להיפגש עימה לשיחה או שתיים באופן מקצועי, ובכך למעשה תוכל להתגבר ולהתמודד עם שברון הלב שנגרם לה. ואכן תיאמתי לה אמש פגישה ממנה יצאה מעודדת מאד.למזלנו הטוב, נכון להיום, היא חזרה לשיגרה, כלומר לעבודה וללימודים, ולאחר שיחה מקצועית אחת נראה לנו שהמצב משתפר למרות כל הכאב שעדיין היא חווה ונושאת בליבה.זה יימשך עוד פרק זמן ולכן אנו תומכים בה מורלית ומשמשים לה גב איתן בכל עת.הרבה תודה על תשובתך הממצה, ואנו מקווים שבעייתנו תשמש דוגמא להורים שחווים מקרים דומים.חג שמח

אמא יקרה,
אני שמח שזה עבד. לפעמים הורים נלחצים מוקדם מדי, כי ה"דרמה" והעוצמות הרגשיות חזקים מאד, אבל אני חושב שיש לה יותר כוח ממה שהערכתם. ובהחלט ייתכן שהדרמה והחרדות שלך קשורים ליחסים שבינך לבינה, ולא רק לאבל שלה.אם תצטרך עוד פגישה או עוד כמה פגישות, אל תרגישו מאויימים מזה. האבל ומדי פעם הייאוש והמחשבות על האקס שלה שהכזיב עלולים לשוב מדי פעם, בכל פעם שקשר שהיא תנסה יכזיב גם הוא. טבעי שזה כך, וטיפול יעזור לה לייצב את המחשבות ולצמצם את הייאוש, אם תצטרך לכך.