תלות הורים בקשר זוגי

אהלן, אני בן 22 החברה בת 21,היא באמת האהבה הראשונה שלי למרות שהייתי בקשרים קודמים לא הרגשתי כמו שאני מרגיש אליה. ביקור של 40 שניות אצל אמא שלה פסל אותי על המקום בקיצוניות יתרה, ריבים בלתי פוסקים בין האמא לבת, התנגדות מוגזמת.נפרדנו לכשבוע ואז היא נכנעה וחזרנו שוב, אבל האמא לא יודעת כרגע.אני מאוד לוחץ עליה לספר כי בכל זאת אני לא יעודד לשקר לאמא כי אז האשמה תהיה עליי ובנוסף זה מגביל אותה לבוא אליי לשבתות או סתם להפגש כל פעם.היא נתנה לי הרגשה של ביטחון ואמרה שהיא תעשה הכל כדי לעמוד מולה,אבל שוב לאחרונה היא מדברת איתי ולא יודעת מתי היא תספר לה ואם בכלל, אנחנו כמעט חצי שנה ביחד. פרידה ממנו תשבור אותי.אני כל פעם צריך להזכיר לה לדבר איתה, היא מורחת אותי ואומרת שהיא תספר אבל היא לא עושה את זה..אף הצעתי את עצמי לדבר/להתראות/לכתוב לאמא, ממש ליצור איתה קשר בכל דרך אפשרית. החברה התנגדה בכל לשון של בקשה ואמרה לי לא לעשות את זה כי זה ישפיע עליה. (ממש נראה כאילו היא חוששת ממנה)מה אפשר לעשות בנושא? מה היא תעשה?נ.ב לאבא אין דעה כלל בבית, ואמר לבת שלו שתעשה מה שעושה לה טוב.והאח הגדול גם סבל מאותו נושא בעבר (האמא טענה שהוא לא מתאים לחברה שלו) . אמרה לחברה בפנים..

מיואש יקר,
החברה שלך בת 21, ותלוייה בהורים. יתכן מאד שהאמא עם בעיות, אבל כל עוד החברה שלך תלויה בה, האמא עלולה להיות מכשול. העניין הוא שזה משהו שאתה צריך להכיר בו. אם אתה אוהב אותה, אתה צריך לדעת להתחשב בצרכים שלה, גם אם הם נוגדים את הצרכים שלך. זה לא מבטיח את עתיד הקשר שלכם, לצערי, כי אתם בקשר שנמצא תחת לחץ ובקשיים מבחוץ. אתם צריכים לעבור הרבה מכשולים כדי להצליח בו, ולהצליח לחכות עד ששניכם תהיו עצמאיים מספיק, כלכלית, כדי להשתחרר מהצורך לקבל את האישור של האמא שלה. וחלק מהמכשולים הללו, הוא היכולת לקבל זה את זה, על החולשות שלכם בעמידה בלחצים, ובהתמודדות עם חוסר ביטחון בעתיד.ואם וכאשר תהיה אפשרות לדבר עם האמא או להיפגש איתה עשה זאת. אבל ברור שככל שהחברה שלך תהיה עצמאית יותר ותלויה בה פחות, כך הפגישה איתה תהיה קלה יותר, לפחות לך ולחברתך - כי אז היא תקבע פחות.

ראשית תודה רבה לך אורן,שנית, מאוד רציתי לראות את האמא או אפילו סתם לדבר איתה, אבל הבת שלה (החברה שלי) מתחננת בכל לשון של בקשה שאני לא יעשה את זה כי זה רק יהפוך את זה ליותר גרוע.בנוסף, אתמול היא סיפרה לאמא שלה שנית שחזרנו,ואמא שלה התעצבנה מאוד ואמרה לה שתעשה מה שהיא רוצה והיא תראה שבסוף היא תצטער על זה.אני חוזר ואומר, האמא ראתה אותי 40 שניות, ככל הנראה פסלה אותי על חיצוניות.היא אפילו לא רוצה להכיר אותי..ושוב אני והחברה במשבר, קשה לה המצב הזה בבית, אנחנו כבר 4 חודש ביחד.מאתמול היא בקושי מדברת איתי, ואומרת לי שאין מה לעשות עוד.. זה נגמר בזה שהיא אמרה לה שחזרנו וזהו.. ויכול להיות שלעולם היא לא תקבל אותי והמצב הנוכחי ישאר לתמיד..

מיואש יקר,
זה הקושי שנובע מעצם היותכם צעירים, ומעצם היותכם תלויים בכל כך הרבה פרמטרים, עדיין, בהורים. וכמובן שהיא נקרעת בין מה שהיא מרגישה כלפיך לבין מה שאמה אומרת לה ובתקיפות. ויתכן מאד שמה שאמא שלה אומרת לה גם מחלחל פנימה כי בהכרות שלה את אמה ואת עצמה, ועל פי תפיסתה שלה את עצמה ואת אמה, אמה צודקת בדרך כלל, או תתכן גם העובדה הפשוטה יותר שהיא לא רוצה להמרות את פיה וללכת נגד רצונה, כדי שלא לשלם את המחיר הזה.אתה במלכוד, ואני לא יכול לומר לך אם הסבלנות תשתלם, אבל ללא סבלנות בטוח שלא תצליח. אבל אתה צריך לקחת בחשבון שלפחות בשלב הזה של חייה, התלות באמא היא חלק ממה שהיא. כך שבתור חבילה כוללת שכזו, יתכן שאין התאמה ביניכם. אני יודע שזה מתסכל מאד, אני יודע גם שזה פוגע מאד, אבל העצה היחידה שאני יכול לתת לך היא להיות סבלני, אם אתה מאד רוצה, ולהיות מוכן לכך שלקשר ביניכם יהיו הרבה מעלות ומורדות, והרבה מורדות. ואולי, אם לא תלחץ עליה לאורך זמן, ובכך שאתה לא לוחץ גם תגלה סבלנות רבה והתחשבות שלך בה ובלחצים שלה, אולי היא תשתכנע להתמודד מתישהו עם ההתנגדות של אמה. אבל זה יכול לקחת יותר מחודשֶים, ואולי גם שנה-שנתיים, ולא בטוח שזה יצליח בסוף.

אני לא אמור לעודד אותה להתעמת עם האמא שלה?כי עד עכשיו רק אמרתי לה שתפסיק להקשיב לה, ושהיא לא תכתיב לה את החיים.. כי זאת לא אמא רגילה, מצטער על הביטוי.. אבל ממש לא מתנהגים ככה באופן נורמלי, ועוד מבלי לראות/להכיר אותי..

מיואש יקר,
מה פתאום אתה חושב שיש לך הזכות לעודד אותה להתעמת עם אמא שלה? ציפיתי שתראה עד כמה היא במצוקה. היא הרי רק בת 21, חיה אצל אמא שלה ותלויה בה להמשך חייה בשנים הקרובות. סביר מאד שהלימודים שלה, תנאי החיים שלה וההשכלה שלה תלויים בהורים, כך שהתביעה שלך ממנה להתעמת עם אמה, מה שמביאה אותה, כדבריך, ל"ריבים בלתי פוסקים בין הבת לאמא", היא מאד אגואיסטית ובלתי מתחשבת.נכון שאם היא תהיה בת צייתנית, היא תפסיק את הקשר איתך, וברור לי שעל זה אתה נלחם. אבל אתה רואה שהמלחמות הללו אתך מצד אחד ואיתה מצד שני רק עושות לה רע, ולא משפרות את הקשר ביניכם. בהכרח, אתה גם מצטייר בעיניה כמי שלא מבין את הלחצים שבהם היא נמצאת, מה שלא מוסיף לך נקודות לאורך הדרך. זה מרגיש לך אולי טוב בטווח הקרוב, כי בינתיים אתה "שולט בעניינים" לכאורה, והלחץ שלך נושא פרי לפחות במובן שהיא נמצאת איתך, היא אולי גם מקבלת את הרושם שאתה מאד רוצה אותה ומוכן להילחם עליה, אבל זה עושה לה שלושה דברים אחרים לא פשוטים שבטווח הארוך יעשו לה לא טוב: האחד, שהיא מבינה מהתהליך שהיא לא "חזקה כמוך" ומוכנה להילחם פחות, וזה לא מוסיף להערכה העצמית שלה (למרות, אגב, שדווקא ברור לגמרי מדוע היא נלחמת פחות ממך, כי היא זו שתשלם את המחיר על המלחמה הזו, מחיר הרבה יותר גבוה מהמחיר שאתה משלם כשאתה נלחם מולה), השני - שהיא מבינה שאתה לא מבין אותה וגם לא עד כמה קשה לה מה שאתה דורש ממנה, והשלישי - המחיר שהעימותים הללו מול אמא שלה יגבו ממנה בהמשך, בין אם תישארו ביחד ובין אם לאו. אם אתה אוהב אותה, אתה אמור לא רק לרצות להיות איתה, אלא גם לגרום לה לטוב. ובין רע לרע (לעזוב אותך או לנתק באופן כזה או אחר את הקשר עם הוריה, כי לריב כל הזמן זה בלתי אפשרי, לא אתך ולא עם האמא), להקל עליה ככל האפשר, גם אם זה יהיה על חשבון הקשר ביניכם או על חשבון איכותו. ונדמה לי שאתה עסוק יותר בקיום הקשר מאשר בשקט הנפשי והאושר של חברתך. אתה רואה את האושר שאולי יהיה אתך בעתיד, ושוכח שהחיים מורכבים יותר, ושהאושר שלה כרוך גם ביחסים טובים עם הוריה, הן בהווה והן בעתיד.וקרא שוב את תשובתי הקודמת, כי באופן ברור היית עסוק בעצמך, מה שהקשה עליך לקרוא אותו לעומק. ומשהיית אתה מפורש יותר בתגובתך, כך גם הייתי אני עכשיו.