פרק ב': שיווי משקל וצרכים

אני בת51.בקשר כמעט שנה עם גבר בן63גם גרוש .קשר יפה עם הרבה רגש אהבה.תמיד לצדי בשעה קשה. חשוב לו להיות בזוגיות. אוהב לעזור. גם עושה.קשה לי רק שאנחנו לא הרבה ביחד.אושישי כמה שעות אושבת חצי יום.נדיר בלילה. הים הלך למיסבה של חבר.מסיבה של רק גברים.גם לאירועים משפחתיים הולך לבד.הוא חילוני.אבל כל האחים שלו דתיים.אז לא מתאים. לי אין משפחה וחברות ללכת בשישי בלילה.אני הרבה לבד. זר עם קוצים...היום אמר וגם קודם שמרגיש שלא משקיע מספיק.שאני צריכה אחד שקט וסולידי. ושהמצב לא ניתן לתקן.לפני שבוע לא יצא עם חברים כיהוא מחויב אמר להם. אני רוצה להמשיך.אבל הלחץ של הזמן מצידו והלבד שיותר מהביחד דוקרים ומכשילים. מה יעזור לי להצליח להנות מהזר וגם מהקוצים?

סול יקרה,
אתם נמצאים בשיווי משקל בין הצרכים השונים, שקרוב יותר לשיווי משקל בין הצרכים שלו מאשר לשיווי משקל שבין הצרכים שלך, לו היו הדברים תלויים בך. זה לא פשוט, כאשר אנשים מגיעים לפרק ב' עם הסטוריה, ולא כתבת דבר על היחסים עם הילדים שלו (אם יש לו). את מספרת על האילוצים שלו, ואני לא יכול לומר לך לומר לו שהוא צריך לוותר עליהם, כי אני לא מכיר אותו ואת מבנהו הנפשי כדי לומר לו מה נכון לו לעשות. אני גם בטוח שהוא מבין שאת לא מרוצה מהמצב הנוכחי כי הסברת. האם הסברת מספיק "חזק"? האם הוא מבין עד כמה זה חשוב לך? - אני לא יודע.נסי לקרוא את המאמר שלי על יעוץ זוגי לזוגות פרק ב', ואולי תקבלי רעיונות נוספים לפתרון. אמנם הגדרת הבעיות אינה בדיוק כזו שלכם, כי "המטענים החורגים" שהוא סוחב שונים קצת מאלו שכתבתי עליהם, אבל הבעיות הן עדיין אותן בעיות.

המאמר עזר לי להבין כיהסטוריה משחקת תפקיד ביחסינו.היא עמוקה וחזקה!!!! ישביננו אמון משיכה.הכי חשוב כבוד ואהבה. אתמול חגגתי יומולדת.קיבלתי ממנו עוגה"עשויה מהמון אהבה". הוא גבר של אשה אחת.מפרגן .הרצון שלי חשוב לו בהכל. יש לו ילדים גדולים.יש להם כעס אליו בגלל הגירושים.הוא אוהב אותם.מתרגש מאוד מהנכדים.גם לבנות שלי מתייחס יפה-יפה.הוא מבין שאני רוצה יותר זמן ביחד.כמה חזק אפשר עוד לומר? הוא גר במושב .שם קשרים חברתיים חזקים מאוד.גם5ילדים ו12נכדים דורשים זמן.הוא מבקר אותם לבד.אחים שלו דתיים ולא מקבלים יחסים בלי חתונה.אז עוד קוץ . אתה קורה לזה"הסטוריה".האם אפשר לצאת נגדה?יש סיכוי בכלל? אני כן רוצה יותר מבלי לפסול את מה שיש .הוא מרא מחויבות.,יקר לי וחשוב.מה אתה אומר לי?

סול יקרה,
אנשים יוצרים איזונים בין צרכים שונים (זמן, יכולת כלכלית ואחרת, צרכים ויכולות רגשיים ועוד). הוא יוצר את שלו, את יוצרת את שלך. התוצאה היא שבמישור של הצורך זה בזה, נוצר פער בין הצורך שלך לצורך שלו. בשל הצרכים במימדים האחרים, לא משום שאינם רוצים זה את זה באותה מידה. כך שאם "תצאי נגד" הצרכים האחרים שלו, יתכן שהוא ירגיש שהזוגיות אתך אינה נותנת לו את השלווה שאותה הוא מחפש. יתכן שהוא יבין שאת צריכה יותר ויגדיל את הזמן שלו בזוגיות שלכם, כמובן על חשבון צרכים אחרים, כי הזמן והמשאבים מוגבלים, כולל משאבים נפשיים. את צריכה לנסות, אבל לדעת גם איך להשאיר אוירה טובה ונעימה ביניכם, כלומר, לדעת כמה ללחוץ ומתי להפסיק.

המון -המון תודה לך !כל מילה ז ה ב!!חיזקתה אותי הרבה! מרגישה בטוחה יותר בקשר.זה עוזר לי לשחרר את החבל.גם לקבל.אבל לא תמיד זה עובד.לפני הקבלה אני שומעת את ילדה הקטנה בוכה בלב או בקול.תמיד זה קורה לי לפני קבלת המצב "עד כאן.נפרדים" הוא סבלני יותר עכשיו.זמין ומשתדל.פתוח משתף. חשוב לו מה אני רוצה ואוהבת. האם נורמלי לשמוע את הילדה שבוכה מ"הלא מספיק"?אך משתיקים אותה?זה אפשרי? כי גם הוא שומע.פעם היה לו קשה עם זה.כבר פחות.למה זה קורה לי?,

סול יקרה,
את לא לבד בעניין הזה. זה קורה לכולם, ולא כולם מצליחים להתגבר על חוסר הביטחון הזה שאומר: אמא, אני פוחד/ת!תני לעצמך להרגיש את זה, ותני לעצמך פתרונות לפחדים שתוכלי להאמין בהם. אם יש לך תשובות נכונות ואמיתיות, ולא תפחדי לומר לעצמך גם שאת פוחדת ושאת מוכנה להמשיך לפחד אבל גם שתדעי להתגבר על הפחדים, זה ייחלש בהדרגה, גם אם לא יעבור לעולם. וכמעט לאף אחד זה לא "עובר", אלא רק נחלש.

אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו!אומרת לך תודה מכל הלב!!לבד לא הייתי מגיע למה שכתבתה לי.פשוט ומדהים. תבורך!