תלות בקשר: בטחון עצמי והתקדמות

חסרת שקט יקרה,
שימי לב: כדי לפתוח שאלה חדשה, יש להגיע לראש העמודה (המסגרת) הימנית, ושם להקיש על "הוספת הודעה". כדי לענות לי להודעה שלי, את צריכה להגיע לראש המסגרת השמאלית, וללחוץ שם על "הוספת תגובה".הגדרת נכון את התחושות שלך, כאשה מוכה שמגנה על בעלה. הקושי ביחסים עם גבר שהוא קנאי באופן אובססיבי, הוא בעיקר ההקצנה של התחושות שאליהן את מגיעה. מצד אחד זה רע לך, כי הוא ממרר לך את החיים, מבודד אותך מהעולם, מתיש אותך ומבטל אותך, ומצד שני הוא רוצה אותך כמו שאף אחד לא רצה אותך. ולידיעה הזו כשלעצמה, יש כוח משיכה אדיר. לפי התאור שלך, נגררת אחרי החלק הזה, למרות כל הפגמים, ולמרות ואולי בגלל שהוא סייע לך להוריד בהכרת ערך עצמך. כי ככל שאת מעריכה פחות את עצמך, כך יותר קל לך להיסחף אחר מי שרוצה אותך בעוצמות כאלה, כי מי עוד ירצה אותך כך?אמרת שאת בטיפול, או שהיית בטיפול. את צריכה להבין שמגיע לך הרבה יותר ממה שהחבר הקודם שלך יכול לתת לך. הסתייעי בטיפול לצורך המטרה הזו. נסי להגדיר זאת כמטרה חשובה, ועם המטפל שלך לא מסייע לך ללכת בדרך הזו, חפשי מי שיבין שזה מה שאת זקוקה לו.ולשאלתך הספציפית יותר: לא תארת לי כאן כל מצב שבגללו צריך שלא לתת בך אמון.

שלום
שוב ד"ר אורן חסוןברצוני להודות לך על התשובה.בהחלט מילים מעוררות מחשבה.שמחתי לשמוע שאני לא מעוררת חוסר אמון.ובכלל נראה לי שאחרי כ"כ הרבה התעסקות בהבנת המניעים וכל התהליךאני שוקלת ממש ברצינות ללכת ללמוד פסיכולוגיה :-)רציתי לשאול,מה לעשות עם אותן רגשות שנשארו,אני עדין מאוד אוהבת את החבר שלי לשעבר(אלוהים יודע למה) וחיה בראש כאילו אנחנו עדין נחזור,שואפת לזה לפחות,מרב כל הקנאות הזאת שלו שהייתה נראה לי שאני נשאבתי אחרי הפרידה לאובססיה כלפיו.וזה משפיע עלי לרעה,עברתי חודשים של בכי וחוסר שינה ותפקוד בעבודה,התחלתי לקחת ציפרלקס וקלונקס כדי להוריד את חרדת הקיום שהתעוררה בי.המצב משתפר אבל אני לא חוזרת לעצמי ב100 אחוז.מאז הפרידה ירדתי איזה 8 קילו ואני נטולת תיאבון (ואני מאוד אוהבת לאכול)האנרגיות ירודות,בעיקר מתמקדת בעשיית דברים מרגיעים: שחיה, יוגה , הליכות.......וגיליתי שזה עוזר ליאבל נראה לי שמה שהכי חסר לי עכשו העובדה שהתנתקתי מכל החברים שלי והחברות ואני מרגישה די לבד. חשבתי על לחדש קשרים אבל זה לא לענין אחרי כ"כ הרבה זמן.יש לי חברה שתיים כרגע ואת אמא שלי כחברתי הטובה ביותר אשר מודעת להכל עד לפרטים הקטנים ואיתי כל שלב של הדרךחצי שנה אחרי,ואני עדין תקועה בכאב ובשנאה העצמית,מה עושים להשתחרר מזה?אני יושבת שעות עם הפסיכולוגית שלי ומנתחת את כל המטען שלי הלוך ושובואני מרגישה קצת תקועהאני גם מרגישה שזה מתעמעמם רק כשאר מגיע בחור חדש שמלהיב אותי ונותן לי הרגשה טובה עם עצמי ואני נמשכת אליו ,זה משתפר.....אבל זה לדעתי לא צריך להיות ככהואם הוא יחליט שלא מתאים לו או יקרה משהו ביננו בשלב מוקדם או מאוחר,האיזון והיכולת להיות עם עצמי לבד ולאהוב את הלבד הזה אמורה להיות ליוהיא אבדה ליאני לא מדוכאת,אבל אין לי את האנרגיות שהיו,מקצועית אני די תקועה ולא מוצאת את הכוחות למצוא משהו יותר טוב,אני נרשמת לכל מיני חוגים שמעניינים אותי בתקווה שמשם זה ישתפר............אולי נכיר שם גם אנשים חדשים.........בקיצור.....ההרגשה הכללית היא שקצת אבדתי את עצמי בחודשים האחרונים ובקשרכמו שכתבת.ואני מחפשת להיזכר במה הייתי קודם וכאילו זה נמחק לימה גם שאני לא מאופסת אז אני לא מצליחה לחזור לשםמה עושים?מתהלכת בחוסר שקט......בחרדות................תודה

חסרת שקט יקרה,
נראה לי שאת נמצאת במצב ביניים, ואת צריכה עוד דחיפה כדי לעבור אותו. ואסביר לך מדוע זה נראה כך:עוד לא ויתרת על החבר הבלתי אפשרי והכובל שלך, זה נכון. אבל העובדה שכאשר יש לך מישהו מוצלח התחושה שלך משתפרת, סימן שהאיזון אצלך בין להחליט שהוא לא טוב לך, לבין לרצות אותו, הוא די עדין. כמו מאזניים כאלה, שכאשר את לבדך, המשקל של להיות איתו מכריע, למרות הפחדים והקשיים, וכאשר יש לך תמיכה ועידוד נוספים, כלומר, עוד מישהו שעושה לך טוב, את מרגישה שעדיף לך לשכוח אותו. מה שחסר לך אם כך, זה לא רק אהוב שתרצי אותו ושירצה אותך, ושיכבד אותך, אלא גם עוד קצת בטחון עצמי והשלמה עצמית שתשלים לך את התובנות שלך שגם לבד עדיף מאשר להיות איתו. המטפלת שלך אמורה לסייע לך לעשות את זה, אבל אל תסמכי עליה. כי יותר משהיא אמורה לסייע לך להרגיש טוב עם עצמך, את אמורה לסייע לה לכוון אותך אל היכולת שלך לבטוח בעצמך. נסי לדבר איתה על זה ולראות מה היא אומרת.

:-)אני שמחה מאוד לקרוא את התגובה שלך.חיכיתי לה הרבההמילים פשוט מדויקות להפליא.זה בדיוק איך שאני מרגישהוזה נכון שחסר לי הבטחון העצמי עליו דברת.אני מאמינה שכאשר אוכל לאמץ בטחון כזה ולבנות אותו מחדש עבור עצמי אהיה פחות מושפעת מהסביבה.כרגע אני יותר מרגישה כ"חומר ביד היוצר"......אולי זאת נאיביותאולי זה חזרה למקום מוכר ולא טוב......בכל אופן עזרתי לי מאוד ואני בהחלט אקח את המילים להתחזקות ולשיפור תהליך הטיפול שליתודה רבהחסרת שקט אך אופטימית

חסרת שקט יקרה,
אני חושב שהסיבה שאת מרגישה כחומר ביד היוצר, כדברייך, היא בדיוק זו שתארתי קודם – האיזון העדין שבו את נמצאת כרגע. בשל האיזון העדין הזה, כל רגש וכל תגובה כלפייך, שנותנת לך חיזוק חיובי או שלילי, משפיעים עליך בקלות, לפעמים לטוב ולפעמים לרע, ולכן את ניתנת בקלות להשפעה. זה יוצר תחושה נאיבית, כי נאיביות באה לעתים קרובות בשל חוסר נסיון, וגם אז כל דבר קטן משפיע על ההערכה העצמית. אם תדעי להרגיע את עצמך ולהבין את ההשפעות החיצוניות עליך, אני בטוח שתדעי גם לקחת את זה למקומות טובים. בהצלחה!

ושוב שלוםאני לוקחת את דבריך לתשומת הלב.ברור לי שהם נכונים.לאורך הקשר שתארתי,לצערי התרחקתי מכל החברים שלי כמעט.האם יכול להיות שנוצר חוסר בטחון וחוסר איזון שתוצאה מריחוק זה.?האם יכול להיות שבגלל שאני לא חשופה כמעט לבקורת חברתית הפכתי לכזאת רגישה?מה עושים לדעתך כדי לשבור את המעגל הזה?אני יודעת שזה אומר בין היתר לאמץ חברים חדשים מה שלא פשוט לי כי אני לא חשופה חברתית יותר מדי כרגע אבל משתדלת.אני לא רוצה להיות כזאת רגישה,אני שונאת שאני כזאת,אחת ההשפעות של הציפרלקס והקלונקס שנוצרה היא שפתחתי אדישות והרגש מעומעם,אני פחות אימפולסיבית ויותר פסיבית ,פחות אמוציונאלית ונוטה לבכות פחות ולהגיב בצורה הרבה יותר מתונה ומדודהוזה סוג של שליטה שלא היה לי הרבה זמן.היו לי לילות שהייתי בוכה בלי סוף,לא הייתי ישנה לרגע והייתי קמה סהרורית לעבודה יום אחרי יום,מתקשה לתפקד. כרגע החיים יותר בשליטה ויותר זורמים לי בקלותאבל יחד עם זאת,חסרים לי מאוד החברים, יש לי 2 חברות לא מאוד קרובותואת אמא שלי ואבא שלי שהם מאוד קרובים אלי ותומכים.(אני בת 27)מאיפה מגיעים לאיזון?התחלתי לחזור לעצמי ולקחת חלק בחוגים שאני אוהבת וזאת הרגשה נהדרת לגלות את עצמי מחדש ולעשות נטו מה שטוב לי.אבל,חסרה לי ההרגשה של חברים.ונראה לי שהחוסר של זה מדכדך אותי קצתאני לא מעוניינת להמשיך לקחת את התרופות וברגע שאני מרגישה יותר טוב אני מנסה להפסיק איתן.....אבל בפעם הראשונה שעשיתי זאת....חלה הרעה משמעותית במצב רוח שוב.(אני נוטלת אותן 3 שבועות לא רצוף)אשמח לשמוע תגובתך

חסרת שקט יקרה,
ראי, כאשר את מתנתקת מחברים, את מאבדת בהדרגה את המיומנות החברתית, ועם זה גם את הבטחון. את עושה את הצעד הנכון בכך שאת מתחילה בפעילות של חוגים שאת אוהבת, הן מבחינת הבטחון העצמי ושביעות הרצון שלך מעצמך, ולו רק משום שאת מרשה לעצמך ליהנות, והן מבחינת היותך שוב בחברה (כאמור, חזרה למיומנויות החברתיות). אני לא יכול להועיל לך בעניין התרופות – כאן את יכולה להעזר בפורום "פסיכיאטריה". אבל את כן יכולה להמשיך ולהעזר במטפלת שלך, כדי להמשיך ולהתחזק.