תלות בקשר: איך החבר שלך יצר אותה?

ד"'ר שלוםאני בת 36 נפרדתי מחבר לפני חודש וחצי לאחר 9חודשים של קשר שדובר על מגורים משותפים וחתונה.הקשר התחיל נפלא אבל לאחר מס' חודשים צצו בעיות שונות, אני כל הזמן רציתי להרים ידיים והוא שיכנע שיש כאן משהו מיוחד ואפשר לתקן וגם לחץ שאלך לטיפול אישי - דבר שגרם לי להתמרד (תחושה של התנשאות מצידו-למה אני צריכה לתקן והוא לא)וכך למרות שהיו גם רגעים נפלאים ודובר על מיסוד הקשר, היו הרבה מריבות והגעתי למצב של התנתקות מהסביבה שלי ועצב רב. הוא הציע שנלך ליעוץ זוגי ואני פסלתי על הסף טענתי שאין כבר מה להציל. הקש ששבר את גב הגמל היה התנהגות אוססיבית מצידו והודעתי שנפרדים עם המון כעס.בשבועות הראשונים היה המון בכי, כעס והייתי שלמה עם הפרידה.לאחר חודש נכנסתי למשבר מין יאוש כללי ופניתי אליו ודיברנו והרגשתי שהוא מחזק אותי. הוא כמובן אמר שקשה יהיה לי למצוא קשר חדש בגלל הגיל שלי.אני מבינה שהפכתי היות תלויה בו בצורה מפחידה ופונה אליו כשרע לי ובאיזה מקום הוא מנצל את החולשה שלי ומנסה ולהחזיר אותי אליו. היום אני גם מבינה שעדיין יש לי רגשות חזקים כלפיו. אבל הראש אומר שאסור לי להתקרב ולחזור אליו כי זה לא קשר בריא בשבילי.איך לעזאזל מפסיקים את התלות הזו?תודה מראש

בת36 יקרה,
מתוך האופן שבו הצגת את הדברים, עושה לי רושם שתגלי את התשובה בעצמך, אם תצליחי לענות במלואה לשאלה הבאה:נסי לפרט כאן, אחת לאחת, את כל הדרכים שבהן היום, וגם קודם, בכל משך הקשר שלכם, יצר החבר שלך את התלות שלך בו?ושימי לב לניסוח השאלה: לא איךאת יצרתאת התלות שלך בו, אלא באיזה אופןהוא יצראת התלות שלך בו.

איך הוא יצר? אין לי מושג אם הוא עושה את זה מתוך מודעותאבל הוא תפס את החולשות שלי והוא מנצל אותן בצורה מתוחכמת

בת36 יקרה,
קיוותי שהשאלה שלי תכניס אותך למעגל חשיבה יסודי יותר, להבין איך הוא יוצר את התלות שלך בו. אבל אקח כדוגמא את המכתב הראשון שלך:כתבת שהוא טוען שאת צריכה ללכת לטיפול אישי. משמע, הוא אומר, משהו בך לא בסדר, כלומר, אני מוכן לקבל אותך למרות זה, אבל לא בטוח שגם אחרים יהיו מוכנים לזה.עוד הוא אומר לך שקשה יהיה לך למצוא קשר חדש, בגלל הגיל שלך. כלומר, הוא אומר לך, את לא מציאה גדולה. אבל הנה, למרות זה, אני מוכן לקבל אותך.בקצרה, כאשר הוא מוריד לך את הבטחון שלך ביכולות שלך, החברתיות והאחרות, ומסביר לך שאת לא משהו, ובצד זה הוא אומר לך שהוא רוצה אותך, הוא מנסה לשכנע אותך שאין לך באמת אופציות אחרות. הוא הדבר היחיד שנשאר לך, ואולי הדבר הטוב ביותר שתוכלי להשיג. אם את מרגישה את התלות הזו בו, סימן שהוא הצליח.אני לא אומר שקודם היית בהכרח מלאת בטחון עצמי, אבל הטקטיקה הזו, של הורדת הבטחון העצמי של הצד השני שוחקת עוד יותר, והיא טקטיקה נפוצה של אנשים המנסים להשתלט על בני זוגם, ולוודא שלא יעזבו אותם (כי ממילא לא יהיה מי שיקבל אותם). מכאן ברור לך שכדי להפסיק את התלות הזו, את צריכה להחזיר לעצמך את הבטחון בעצמך, ואולי גם להבין שגם הוא לא משהו. ותאמיני לי שהגיל שלך אינו מכשלה. יש אולי פחות גברים מוצלחים פנויים בגיל הזה מאשר בגיל 25, אבל מצד שני, לא מעט גברים בגילאים הללו מתפנים מחדש.

אני כרגע עושה המון עבודה עם עצמי ומנתחת מה קרה פה? גם דפוסי התנהגות שלי שמכשילים אותי. ואני מבינה שהוא באמת הוריד לי לגמרי את הבטחון בעצמי והכניס אותי לפחדים נוראיים שאשאר לבד. אבל מצד שני הבנתי שהוא חי בפחד נוראי להשאר לבד כי מספר פעמים במשך הקשר אמרתי שאם ימשיך ללחוץ עלי ללכת לטיפול ולא ילמד לקבל אותי כמו שאני לא תהיה ברירה ונפרד ואז הלחץ הפך כל הזמן ליותר חזק.כמו כן הוא פירש את הטלפונים שלי לאחר הפרידה שהיו באמת בקשה לתמיכה ועזרהכרצון לחזור אליו.הראש אומר שאסור לי להתקשר אליו וצריך להתנתק ולהחזיר לעצמי את האמונה בעצמי...אבל ברגעים הקשים אני מרגישה שאני נשברתמה יכול לעזור על מנת במת להתנתק?תודה על עזרתך

בת36 יקרה,
להמשיך ולעבוד על עצמך, כדי להפנים את מה שרק כתבת לי, שחוסר הבטחון שלו הוא זה שכפה עליו ליצור בך חוסר בטחון, מתוך החרדות שלו שתעזבי אותו. להפסיק לטלפן אליו, כשאת מבינה שהוא מפרש את מה שאת אומרת לו לא נכון, וכשהוא ממשיך בטקטיקה שלו של ההנמכה שלך, ולחפש כל סיוע וחיזוק חברתי שאפשר: חברים, חברות, בגדים יפים, קורס לאיפור, סדנאות מעניינות שבהן אפשר לפגוש אנשים ולהתיידד, טיולים מאורגנים מעניינים, משפחה אם היא תומכת, חדר כושר, בקיצור, כל מה שיכול לתרום להרגשת שייכות, לעניין חברתי, ולשיפור ועיצוב התחושה הפיזית שלך. אם כל אלה לא יועילו לך, לכי לטיפול פסיכולוגי, אבל אני חושש להציע זאת ולו רק משום שכשתדעי שזה מה שאת רוצה לעשות, את עלולה לוותר מוקדם מדי על יתר הדברים.