יציאה מקשר: טיפים לבחורה צעירה

אני בת 20 ונפרדתי מחבר לפני שבוע, היינו ביחד 4 שנים (מאז שהייתי בת 16) ומאז אני לא מוצאת את עצמי בכל רגע שמשאירים אותי לבד אני מתפרצת בבכי ורוצה להתקשר אליו, אבל אני יודעת שזה לא טוב בישבילי כי הוא לא עשה אותי מאושרת, הוא אדם קר וחסר רגישות והוא אף פעם לא היה איתי ברגעים הקשים, הוא היה מסוגל להרדם לידי כשאני בוכה, או לריב איתי ביום שסבא שלי מת, אין לי עתיד איתו וגם אין לי נסיון אחר עם גברים חוץ ממנו. אני רוצה להתקדם, גם כי אני לא מכירה שןם דבר אחר וגם כי לא טוב לי איתו. הוא די אדיש לפרידה (פשוט לא מתקשר) ואני ממש לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי להעביר את התקופה הקריטית הזאת ולהתגבר. אני לא סובלת את עצמי, איך שאני לבד, אפילו אם זה לשניה אני פורצת בבכי היסטרי ומה שעובר לי בראש זה שאני לא אראה יותר, לא אריח, לא אגע וזה קשה לי לעכל שהוא יעלם מחיי, הוא הדבר הכי קרוב שיש לי. אני מרגישה שאני מכורה אליו כמו לסם, הוא עושה לי רע אבל אני בקריז בלעדיומה עלי לעשות?

בת 20 יקרה,
הקושי שלך הוא שמאז הפכת לאשה, הכרת רק גבר אחד, ובאופן מאד אינטימי ומעמיק. לכן, הוא כל מה שאת יודעת, ולכן הוא הדבר היחיד שחסר לך. לכן גם את מרגישה "מכורה", כי את כמהה לקשר, ובראשך כרגע יש אסוציאציה חזקה מאד בין "קשר" ל"החבר שלי". אני חושד שכתוצאה מכך יש לך גם אסוציאציה חזקה בין "אושר" לבין "החבר שלי", אפילו אם לא היית מאושרת איתו, כי עדיין, כך אני מתרשם, קיימת אצלך האסוציאציה, ובאופן חזק אפילו יותר, בין "אושר" לבין "בן זוג". אם החבר לשעבר לא טוב לך, את צריכה ללמוד לנתק את הקשר הזה, וזה כלל לא קל. כלומר, אני בטוח שבגיל 25 תסתכלי אחורה ותגידי: "כמה שהייתי תמימה, וכמה אני שמחה שיצאתי מזה", אבל הבעיה כרגע היא שאת רוצה לדעת עכשיו איך לצאת מזה, וכמה שיותר מהר. וכאן הקושי.כמו שאת מבינה, הדרך היחידה שלך לצאת מזה היא לחפש תחליפים. כלומר, לשבור את האסוציאציה שלך שבין "קשר" לבין "החבר שלי". שזה אומר, להתחיל להחשף לבחורים אחרים, גם אם לא יווצר קשר מיידי. וזה יכול להיות תוך כדי לימודים, תוך כדי בילויים במקומות כמו מועדונים וריקודים ועוד. וחשוב עוד יותר, לשבור את הקשר שבין "אושר" לבין "בן זוג". כלומר, חפשי לך עיסוקים שבאמת מעניינים אותך, ויעסיקו את המחשבות שלך באופן אינטנסיבי. ממילא בגילך את צריכה "לבנות את עצמך" ולחפש לעצמך תחום מקצועי שיעניין אותך. קחי זאת כמשימה ראשונה במעלה, נסי להפנים שהאושר שלך תלוי קודם כל ביכולת שלך להרגיש טוב ביחס לעצמך ולהצליח, והתחילי לעבוד על זה. כלומר, להכנס לשלב התכנון, ואחר-כך לביצוע.בנוסף לכל אלה, מומלץ להחליף סם בסם, ובעצם, בדמוי סם. כלומר, לפעילות גופנית יש סממנים דומים מאד ופעולות דומות מאד על המוח, לאלו של פעילות סמים, אלא שזה הרבה יותר בריא. זה אפילו יכול למכר, במידה רבה, ובודאי יכול לשחרר אותך ממחשבות דכאוניות. אני ממליץ לך להתחיל בפעילות גופנית אינטסיבית, כמו הליכה מאומצת 3-4 פעמים בשבוע (ואני מדבר על מאומצת), ואם את מסוגלת לזה, אפילו ריצה (ואם יש לך אפשרות – לכי לחדר כושר). יכול להיות שבשבוע הראשון תצטרכי לכפות על עצמך את הפעילות, כנגד רצונך, אבל לאחר השבוע השני, תרגישי עד כמה זה טוב לך, לא רק לגוף, אלא גם לנפש. זו פעילות מחסנת.אלטרנטיבה היא להעזר בפסיכיאטר ובטיפול תרופתי, אבל במקומך הייתי הולך לשם רק אם באמת את לא מסוגלת לקחת את עצמך בידיים. אני קצת מהסס אפילו לתת לך את האופציה הזו, כי היא יכולה לתת לך תרוץ לא לעשות דברים אחרים. אני באמת ממליץ לך לקחת את עצמך בידיים ולהתחיל לשחרר את עצמך בכוחות עצמך. זה אפשרי.