טיפול זוגי: יועץ ציבורי או פרטי?

לד"ר חסון שלום רב,אני בן 32 ואשתי בת 34 נשואים זה שלוש שנים כאשר יצאנו לפני זה כשנתיים, יש לנו תאומים (בנים) בני 1.5 שנים.אני כותב לך לאחר שנקלעתי למבוי סתום ואיני יודע כיצד לנהוג.חיפשתי בפורום מקרים דומים ואף מצאתי אחד שהוא ממש מזכיר את המצב אצלנו (מה-7/8/05 - מקרה של גב' T).בתקופה האחרונה אשתי ואני רבים כמעט מידי ערב עד שהדבר הגיע לידי כך שהיא הציבה בפני עובדה שאו שהיא נשארת ואני עוזב את הבית או להיפך עם כל מה שמשתמע בטיפול בתאומים (טיפול מאוד אינטנסיבי וקשה-פיזי ונפשי).מכיוון שהודאתי בפניה שאיני מסוגל לטפל בתאומים לבדי, ארזתי תיק ויצאתי מהבית.הסיפור נגמר לאחר שלושה ימים שהיא התקשרה ורצתה שנדבר נענתי בחיוב ומייד.שיחתינו רק הראתה לנו שאנחנו רחוקים מאוד בתפיסתינו ומשיחה זו לא יצא הרבה. ביום למחרת נשברתי וחזרתי הביתה למרות מחאתה כשהיא מציבה בפניי (שוב) ללכת לעשות חושבים/ "שעורי בית" ולחשוב מה אני לא בסדר ולא מה היא לא בסדר.לרקע כללי (למרות חוסר האובייקטיביות): אני עובד במקום נוח ומסיים לעבוד בשעה מוקדמת יחסית(17:00) וכשאני מגיע הביתה אני נרתם ישר לעזרה בטיפול הילדים (מקלחות, אוכל משחק וכדו')כמו כן, מכיוון שאישתי קמה בלילות לילדים (כי הם קשורים אליה יותר ממני) אני דואג שתנוח בסופי שבוע כשאני לוקח את הילדים לטיולי בוקר כל יום שבת.אז מה הבעיה אתה בטח שואל...??הבעיה היא שאישתי רוצה שאני אנהג, יחשוב, ויפעל בדרכה שלה ללא כל אפשרות לערער על דבריה או מעשיה וללא כל פשרה מצידה, כי היא לטענתה יותר עם הילדים ולכן אני צריך לנהוג כמוה, לחשוב כמוה וכו' דבר שהוא בלתי אפשרי ויוצר קונפליקטים ביננו כאשר היא מגיבה בצורה מאוד קיצונית ו"נותנת" הם הגט כמעט בתחילת הויכוח/ריב (במלוא מובן המילה).כמו כן רציתי לציין שמכיוון שאשתי באה מרקע של הורים שכל חייהם רבו וצעקו, היא מפחדת להיות כמוהם וע"י כך היא עושה את אותו הדבר (כמה שזה נשמע אבסורדי) מכיוון שהיא נלחצת ומגיבה הן באימפולסביות והן בקיצוניות.נכון להיות בבוקר, לאחר שחזרתי הביתה (לפני כשבוע) והכל היה רגוע במשך שבוע שלם (!) שוב היא "התפוצצה" ושוב רצתה שאעזוב את הבית וכשלא היסכמתי, סיכמה את המצב בכך שנחייה תחת קורת גג אחת אבל כאנשים זרים (כמו הוריה לטענתה).ברצוני לציין כי היום היא מטופלת בכדורים לאיזון לאחר שסבלה מ"דאונים" ומדיכאונות קלים בעבר.פניתי לעזרת היעוץ העירוני בעירי, אך מכיוון שיש תור ארוך אמרו לי שיחזרו אליי בספטמבר (מקווה שזה לא יהיה מאוחר מידי... מקווה לפני שנגיע לרבנות/לבית משפט)אשמח לקבל יעוץ והפניה ממך.בתודה מראשש

ש יקר,
היתרון של השרותים הציבוריים הוא שהם זולים. המגרעת שלהם היא התור הארוך. עם יועץ פרטי, אתה יכול להגיע, בדרך כלל, לפגישה כמעט מיידית, רק שהשרות יקר יותר. במצב מצוקה, ואם אין די כסף לטיפול פרטי מלא, אולי כדאי לקבוע תור במערכת הציבורית לתאריך הקרוב ביותר שאפשר, לטיפול מתמשך, לפי הצורך, ובינתיים להשתמש ביועץ זוגי פרטי, לפחות להנמיך בינתיים את הגחלים. אבל לצורך זה מצא יועץ זוגי שיהיה מוכן לעשות זאת בתנאים האלה, שכן הרבה תלוי בגישה הטיפולית שלו או שלה.ולאחר שאמרתי כל זאת, אמרת שהיא מתפוצצת, אבל לא אמרת מדוע. גם תגובות אימפולסיביות וקיצוניות נובעות מסיבה כלשהי, ואפשר למנוע או להקטין אותן. השאלה אם אתה מוכן לעשות זאת, ובאיזה מחיר.

קודם כל, תודה רבה על תשובתך המהירה.בקשר לשאלתך, היא "מתפוצצת" מכל מיני סיבות, בעיקר שטותיות (לדעתי כמובן) לדוגמא: הפיצוץ/הריב הראשון נגרם כי היא אמרה לי להביא מסרק בכדי לסרק את הילד לאחר המקלחת ולא הבאתי אותו תוך שניה אלא היתמהמתי ועל כן לטענתה אני פסיבי ורדום ולא מתפקד במהירות (כמוה). דוגמא נוספת היא שאחד מהילדים עמד ועשה פיפי על השטיח ורציתי לקחת אותו לנגבו עם מגבון (הוא היה אחרי מקלחת ערום) אבל היא אמרה לי שאני אקח ואשטוף אותו שוב באמבט ופה כבר התחלנו להתווכח כשאני אומר שלא צריך והיא מתעקשת שאני אשטוף אותו והעשה כדבריה ולא אתוכח ליד הילדים.יש עוד המון דוגמאות מטומטמות כמו הנ"ל, גם דברים שלא נוגעים לטיפול השוטף בילדים (כמו לדוגמא: להרים את המגבת מהרצפה בסוף הקלחת ולטלות אותה או לנגב את השיש ממים) אך לאמר לך את האמת, אני די מתבייש לכתוב את הנ"ל, הריי זה כל כך דבילי לריב (ועוד כזה ריב) על דברים מטומטמים שכאלה.בגדול, לדעתה אני פסיבי, רדום, חסר יכולת מחשבה עצמאית.והבעיה שיש כאן, היא הקונפליקט.מכיוון , שמצד אחד היא דורשת שאני העשה מה שהיא אומרת ואחשוב,אפעל ויגיב במהירות ובדרך שלה ומצד שני היא רוצה שאחשוב ואפעל עצמאית. וזה קצת מבלבל. לא ?לאחר הריב בגדול הראשון,לפני כשבועיים, הצלחנו לשבת ולהגיע להסכמות ביננו. שבגדול ההסכמות היו: שמכיוון שאני עושה חלק פחות ממנה בגידול הילדים (לפיה אני עושה 40% והיא 60%),כי היא נמצאת איתם בפועל יותר ממני, אני אצטרך מעתה והלאה לפעול בדרכה, וכשיהיו לי חילוקי דעות על דרכה אני לא יגיב באותו הרגע אלא אני יעשה כדבריה ולאחר מכן שאנחנו נהיה לבד (לא ליד הילדים) אני יוכל להגיד מה לא נראה לי.מכיוון שאני מטבעי יותר וותרן, היסכמתי לדבר (דבר קשה כשלעצמו כי היא בעצם מבקשת שאני אבטל את ה"אני" שלי, והרי לכל אדם יש דעות, דרכי פעולה, זמן תגובה ...משלו) ולמרות זאת הסכמתי. אבל הביצוע, כמו שהבחנת, קצת יותר קשה.אתמול בבוקר לאחר ששוב אמרה לי שלא כדאי לי לחזור הביתה כי היא לא תתן לי להכנס, "פיצוץ" שנגרם מכיוון שנכנסתי להתקלח (10 דקות) בבוקר דבר שהיה לדעתה הדבר השלישי שלא עשיתי בסדר (לדעתה) בשלושה ימים האחרונים ולדעתה לא היפנמתי את השיחה ביננו ואת ההסכמות שהיסכמנו וחזרתי לתפקד ולהיות כמו שהייתי לפני ה"פיצוץ" הראשון.יצא לנו לדבר לאחר מכן בטלפון ולאחר שהבהרתי לה שאני חוזר הביתה כי זה גם הבית שלי והילדים שלי היא מצאה ישר פתרון חליפי ואמרה שנגור באותו הבית אך כשני אנשים זרים ונדבר רק על דברים הכרחיים שקשורים לגידול הילדים ומטלות הבית וכמובן לא נישן באותה המיטה.אתמול חזרתי הביתה לאחר שאספתי את הילדים מהגן (הא הודיעה לי באמצע היום שאין לה כוח לקחת את הילדים ושאצא מוקדם מהעבודה והאסוף את הילדים) והיא לא היתה בבית ואף השאירה מכתב ל"ילדים" (הילדים בני שנה וחצי להזכירך).במכתב זה היא כותבת כמה שהיא אוהבת אותם ולא תפרד או תוותר עליהם לעולם !!! אך עכשיו היא נמצאת בצומת דרכים והיא צריכה זמן לשקול את הדברים ולחשוב באיזה אסטרטגיה לפעול (המילה "אסטרטגיה" ממש הזכירה לי מלחמה).האם אצלה בראש הכל כבר חתום וגמור ? האם היא כבר בעצם הגיעה להחלטה ל"סגור את העסק" ? אני מחכה לראות מה ילד יום.לשאלתך האם ניתן למנוע או להקטין את הסיבות להתפוצצות, לדעתי במצב הנוכחי לא (אלא אם כן היא תעשה סוויטש בראש ותשנה את הגישה ולמד לקחת דברים בפרופורציה).מכיוון שלפי ראות עיניי היא מחפשת את הגבר המושלם שיעשה אפס "שגיאות" / "מעידות" והרי הדבר הוא בלתי אפשרי, הרי לכל אדם יש את הרגעים/הימים שהוא יותר עייף או יותר חלש ולא כולם דומים (זה הרי כל היופי בעולם, לא ?)בקשר למחיר ששאלת, אני וגם היא לא מוכנים לחיות בגהינום של ריבים בכל ערב וב"תחנת רכבת" שפעם אני מחוץ לבית ופעם היא.אשמח לקרוא את תגובתך לנ"ל.ש

ש היקר,
הדוגמאות שנתת נראות כמו סימפטום לאי שביעות רצון שנובעת מהקף רחב יותר של בעיה. היא "מחכה לך בפינה" כי דברים אחרים מציקים לה או הציקו לה בעבר ולא נפתרו. זוהי החבית של אבק השריפה, שבכל פעם גחל קטן אחר מפוצץ אותה. אבל ביקשתי ממך לכתוב את הדברים, כדי לדעת את הגבולות שלך. אתה יודע מה אתה רוצה בזוגיות שלך, אתה רק לא מוכן, היום, לשלם את המחיר. והמחיר הוא בדיוק מה כתבת: "שאני אבטל את ה"אני" שלי".אני לא אומר שאתה צריך לעשות זאת. אני רק אומר שהדברים אפשריים, אם אתה מוכן לשלם את המחיר. את המחיר הזה אתה לא מוכן לשלם, ואולי אפילו בצדק. כי אם תבטל את עצמך, תאבד את ההערכה העצמית שלך, וכנראה שיהיה לך קשה לחיות עם זה. וכאן המקום של יועץ לעזור לך לקבוע את הגבולות הסבירים שתוכל לחיות איתם, עד שתגיע לאיזון שבו תוכל לספק את הצרכים של זוגתך מחד, ואת אלו שלך, מאידך.העצמיות שלך, הכבוד והחופש שלך, הם חלק מזה. התפקיד השני של היועץ הזוגי יהיה לעזור לה להבין איך לבקש ממך לעשות דברים שאתה יכול, ובאופן שתרגיש נדרש ולא תחת כיבוש.אני לא יכול לדעת עד כמה אצלה הכל חתום וגמור. ראיתי נשים שנהגו כך ואולי התכוונו למה שאמרו, אבל רק באותו רגע שזה נאמר. גם לא בטוח שהיא מחפשת את "הגבר המושלם" ובהחלט יכול להיות שהיא חושבת שמצאה אחד טוב, אלא שהיא רוצה לשפר אותו כדי שיתאים לה. אחרת אולי לא היתה עושה את כל המאמץ הזה. והמכתב היה מיועד כמובן לך, גם אם ממוען לילדים, ומטרתו לפגוע במקום שכואב, כדי להזיז בך משהו או להראות שהיא מתכוונת ברצינות כשהיא מאיימת.אין ספק שאתם זקוקים לייעוץ, כדי למתן תגובות שלה, וכדי שתבין איך להיות לה לעזר באופן שתרגיש שאתה לא רק עוזר לה, אלא גם קשוב לה ולצרכים שלה. הדבר אפשרי, רק כדאי להתחיל מיידית, לפני שהפיצוצים יהיו הרסניים עד כדי אי חזרה מהם.

ד"ר אורן,תודה רבה על ההתיחסות והיעוץ.מקווה שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר, לכאן או לכאן (מכיוון שאני מתחיל להתעייף נפשית...).הצלחתי לארגן לנו יעוץ עירוני לפני ספטמבר (פגישה חד פעמית בינתיים) להיום. מקווה שלפחות פגישה זו תעזור ולו במעט להוריד קצת את חום הגחלים.בתודהש