תלות בהורים: מה לעשות?

לד"ר חסון,הייתי מאוד רוצה לשמוע מה דעתך בנושא הסבוך הבא:נתחיל מזה שעם הורי אף פעם לא היה קשר חם, אולי בילדות המוקדמת, היתה גם שנה שכעסתי עליהם ולא דיברתי איתה ולכולנו היה מאוד קשה. בנוסף אמי סובלת מדכאון ואולי אף סכיזופרניה, היא מטופלת כיום אבל הכול אצלה בא בתקופות, בנוסף היא מאוד ביקורתית וקשה לי להיות לידה מבלי להתחיל לריב. בנוסף אבי, מכל המצב נעשה עצבני וסובל מלחץ דם גבוה. שניהם פנסיונרים. מצד אחד הם מאוד התרככו עם השנים, מצד שני עדיין יש הרבה דברים שאנחנו שונים וקשה להם לקבל דעות אחרות. בנוסף, תמיד היה לי קשה לארח אצלהם חברות שלי כי הם היו מתחילים להתערב, ואני מפחדת שגם אם אגור בבית נפרד משלהם ומשהי תבוא אלי, הם יבואו ויתנהגו משונה ו"יבריחו" את החברה.אני כבר בת שלושים פלוס, נשואה עם שני ילדים. יש לי נכות ברגליים וגם עייפות רבה. כך שבהחלט קשה לי לטפל לבד בילדים, אבל אני מצליחה לעבור את השבוע. אני גם מרגישה בודדה כי קשה לי ליצור קשרים בסביבה שבה אנו גרים.הורי גרים במרחק של כשעה וחצי נסיעה, ולכן אנו נעזרים בהם רק בסופשבוע. בסופשבוע אנחנו והבנות מאוד נהנים אצלם, ואני בעיקר נחה וממלאה מצברים שמתרוקנים מהר מאוד עם תחילת השבוע.אנו מתלבטים האם לעבור לגור לידם, שזה אומר עזרה רבה מאוד, בעיקר מאבי. מצד שני אני חוששת למצב הפסיכולוגי של הבנות, שלי ושל בעלי, ומכל הלחץ שהם יעשו לנו. בנוסף זה ישוב מבודד, אומנם עם הרבה מאוד ילדים, אבל מה יקרה אם הבנות לא תקלטנה? הרי במקום כזה אין הרבה אפשרויות..מפחדת שאם לי לא היה שם טוב, גם להן לא יהיה טוב...אבל כשאני גדלתי שם כמעט ולא היו ילדים בני גילי.מה היית ממליץ לנו לעשות כיחידה משפחתית? כי אין ספק שאני אוכל יותר לנוח, אבל הכי חשוב לי שלבנות יהיה טוב.הבעל מוכן למעבר גם מבחינת עבודה הוא יוכל להסתדר שם, מצד שני הוא מוכן לשהאר גם היכן שאנו גרים כיום. הוא טוען שזו החלטה שלי כי מה שבעייתי בעיקר זה היחסים ביני לבין הורי..

שכחתי לציין שהבנות, אחת בת שנתיים והשנייה חמש.

יעל יקרה,
מנקודת המבט האגואיסטית שלך, הרי שזה מצד אחד זה להוריד לחץ, שהוא בעיקר לחץ פיזי עלייך, ומצד שני, זה להוסיף עליך לחץ נפשי, כי לא קל לך עם ההורים שלך. ואת כנראה לא כל כך קלה וגמישה לקבל אחרים שדעתם שונה, ובעיקר את הורייך (וכמה שזה טיפוסי ליחסי ילדים-הורים). כך שההחלטה היא בעיקר שלך, אם כי נכון שיש גם חוסר ודאות בנוגע לקליטה של הילדות שלכם. כך שאם תחליטו לעבור, תצטרכי לתחום גבולות ברורים באשר לכמה אתם ביחד, וכמה לא. ללא גבולות ברורים כאלה, תגיעו שוב לחיכוכים רבים, וזה כנראה לא יעבוד. אז חשבי בעיקר על הגבולות: א. מה הגבולות ההכרחיים כדי שתצליחו לחיות באותו יישוב קטן ביחד? ב. האם תצליחי לשים אותם, כאשר אתם גרים קרוב וכאשר את נזקקת להם, ובמידה מסויימת גם תלויה בהם?את כל הדברים הללו תצטרכי לשקול, ואת היא זו שמכירה את עצמך ואת הורייך הכי טוב, ולכן את היא זו שתצטרך לדעת, הכי טוב שאפשר, אם זה מתאים לך.

לד"ר חסון,תודה רבה על תשובתך. ענית לי בדיוק על השאלה כשכתבת ששאלת השאלות זה האם להגיב את התלות .רציתי לשאול, למה כתבת לי ש"מנקודת מבט אגואיסטית שלך"? לא כ"כ הבנתי מה אגואיסטי? הרי הורי היו מוכנים כבר אתמול שנעבור אליהם, מאז שהתחתנו הם ניסו שנעבור לישוב שלהם וכל פעם דחינו את זה.

יעל יקרה,
כתבתי "נקודת מבט אגואיסטית שלך", כי שקלתי את הרווחים וההפסדים שלך בלבד, במעבר הזה. להורים שלך יש הצרכים האגואיסטיים שלהם, שזה להרגיש נדרשים, אולי גם קצת לשלוט, ואולי גם שיהיה להם עם מי להשוויץ בפני השכנים, ואולי אפילו הצורך לעזור לבת שלהם, כי כך הם חונכו. העניין הוא שלא תמיד הם יודעים לעשות את זה נכון, כי אחרת לא היית פונה אלי.