תלות בהורים: איך להתמודד?

שלום,
אני בת 22, ואני יוצאת עם בחור כבר תקופה ארוכה (4 שנים)..אני באה מבית דתי, ולא נהוג אצלי בבית להביא חבר לישון, או להראות סימני זוגיות (כמו להתנשק בסלון להתחבר בבוטות וכאלה..)חבר שלי מסורתי. אנחנו התגברנו על הפער, אבל ההורים שלי לא,זה מתבטא בכך שהם לא מסכימים לנו להיות בחדר ולסגור את הדלת כדי לקבל פרטיות, וזה הגיע למצב שהם לא מסכימים שהוא יבוא לישון אצלי בבית.גם ההתייחסות אליו לא אוהדת, והוא ממש לא מרגיש רצוי אצלי. מה שגם נכון, כי ההורים שלי הבהירו לי שהם היו מעדיפים שאני אצא עם מישהו אחר..חבר שלי הוא בחור חכם, בן גילי, לומד עכשיו לתואר ראשון, בחור שבאמת כל אמא יכולה לבקש בשביל הבת שלה.כל מאמא חוץ משלי!הבעיה העקרית הייתה ברושם הראשוני (הוא הגיע אלי בפעם הראשונה, כי הוא 'נתקע' בת"א והוא לא היה יכול לחזור הביתה..), הוא מאוד ביישן, והיאנטרקציה הראשונית לא זרמה ביניהם..מאז, לפני 4 שנים, ההורים שלי לא אוהבים אותו..החוסר חיבה (בלשון המעטה) שההוים שלי מפגינים כלפיו מעיבה על הקשר ביננו, וגורמת לנו להמון ריבים..הגענו לשלב שאנחנו כבר לא יכולים יותר.לשכור דירה זה לא ביכולתנו, ואנחנו כבר לא יודעים מה לעשות..אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים להמשיך במצב הזה..נשמח לעצה..תודה!

שירן יקרה,
כל עוד את תלויה בהורים שלך, יהיה לך קשה מאד להתנתק מההשפעות שלהם. אני יודע שזו אמירה פסימית, אבל לפעמים באמת העיתוי חשוב. ולו רק כי אם אתם רוצים להיות ביחד, הרצון המנוגד של הורייך דורש יותר מאמץ מצד שניכם, וקושי ואולי גם צורך להתגבר על מתח ולחצים גבוהים יותר.אני לא יודע מה בדיוק הסיבות של הוריך, וארבע שנים זה יותר מאשר רק רושם ראשוני. אבל השאלה האחרת היא מדוע הוריך לא סומכים על כושר השיפוט שלך? עושה רושם שהם ביקורתיים, אולי יותר מאשר עליו, על היכולת שלך לדעת מה טוב לך. כנראה מתוך דאגה, אבל אולי זה הדבר שאת צריכה לעבוד איתם עליו - על כך שאת כשירה לעשות החלטות עצמאיות משלך.ואולי בצד כל אלה יש בהם צער על כך שאת לא ממשיכה את המסורת האמונית והדתית שלהם, ועם זה באמת שאין לך הרבה מה לעשות. אולי בכך, דרך היחס אליו, הם מביעים את המחאה שלהם על דרך החיים שלך, ואז זה שוב, בעיקר משהו שקשור ליחסים שבינך לבינם, והחבר שלך הוא רק כלי משחק לצורך האמירות שלהם כלפיך. שלמרבה הצער, אולי גם למדו עם הזמן להאמין למה שהם אמרו עליו, וגם זה יכול להיות.

זה מזזכיר לי בדיוק אותי ואת בעלי.הכרנו בגיל 19 יצאנו 4 שנים והתחתנו.המשפחה שלו עשתה לי בדיוק מה ששלך עושה לבן זוגך. תוסיפי לזה את האחיות שלו ואת כולםםם, הרעילו אותו נגדי, וגם כשהתחתנו הם עיקמו את האף ועשו לנו צרות גם אחרי החתונה.זה הגיע למצב שאני היום מטופלת אצל שירותי היעוץ של האוניברסיטה כדי להתמודד עם החוסר קבלה שלהם ובעיקר הדחיה שלהם. זה עשה ועדיין עושה נזק.את צריכה להיות חזקה ולהעמיד אותם במקום, אין מה לעשות אחרת הם ימשיכו לדרוך עליו בכל הזדמנות וזה רק ילך ויחמיר.