התמודדות עם קינאה בזוגיות

שלום,
אני בת 22 ונמצאת כבר 9 חודשים בקשר הזוגי הרציני הראשון שלי.אני מאוד אוהבת את בן זוגי אך לצערי אני מאוד חסרת ביטחון לגבי עצמי, קנאית ורכושנית במידה מסוימת, אני מתקשה לסמוך על בן הזוג שלי למרות שהוא כנה איתי ולא באמת נותן לי סיבה לחשוד בו בבגידה. אני נותנת לחוסר הביטחון והקנאה לשלוט בי ואני מפחדת להרוס את הקשר שיש לי עם בן זוגי. איך אני יכולה להיות פחות קנאית?

מימי יקרה,
זו שאלה מאד לא פשוטה. קינאה היא תכונה טבעית, שיש מי שהיא דומיננטית אצלו יותר ויש מי שפחות. ברור שקינאה במידה, מעצם היותה אצל כולם, קיימת כי יש לה יתרון כלשהו, למרות שהיא נותנת תחושה לא טובה למי שמקנא. קל לראות שהסיבה האבולוציונית היא שהקינאה לבן זוג מסייעת לשמור עליו טוב יותר, הן כי היא שומרת על הערנות, והן כי היא אומרת לבן הזוג שיש מי ששם לב, וגם שיש מי שהקשר הזה חשוב לו. הקושי מתעורר כאשר החרדות גדולות יותר, ובמצב פתולוגי קשה למקנא לחיות חיים נורמליים, בשל החרדות והקשב הכפוי לנושא אחד, שמפריע לתשומת הלב לעניינים חשובים אחרים. במידה דומה, מצב כזה מקשה גם על הצד השני, בשל העימות התכוף, הלחץ התמידי והצורך התמידי להרגיע, או לנסות לעצור את החרדות, וזה מעייף ומרחיק. ובין קינאה מינימלית לבין קינאה פתולוגית קשה, קיימים כל מצבי הביניים.איך מתגברים על זה? - כמו בכל טיפול בחרדה. כאשר המצב אינו קריטי, אז בהתמדה ועם הרבה רצון ומאמץ עצמי להרגיע, ועם למידה הדרגתית והחלטה להסתכל על הדברים החיוביים ולהתעלם מהחרדה. בן זוג שמסוגל להכיל יכול מצד אחד לסייע בהבאת הרוגע, אבל מצד שני גם לאפשר הגברה של הלחץ. חשוב לכן להיות קשובים לבן הזוג ולצרכים שלו. וכמו כל טיפול בחרדה, כאשר המצב קשה יותר ומפריע, וכשהוא מסכן את הזוגיות - ללכת לטיפול, וללמוד להתמודד עם הקינאה באמצעים שהם די דומים לאלה שמטפלים בהם בחרדות אחרות.