תלות בבן זוג: מה נורמלי ומתי בעיה

היי,אני בת 29 ולאורך כל מערכות היחסים שהיו לי בחיי אני מרגישה תלות בבן הזוג, בהתחלה אני קלילה והכל טוב ויפה, עד שנוצר קשר רגשי עמוק יותר ואז מגיע שלב שבו אם בן הזוג למשל פחות כותב או מצלצל אז אני ישר נכנסת לתוך מקום של חרדה שמא הוא כבר פחות בעניין שלי, זה מתבטא בעיקר בצורת החשיבה שלי, זה לא שאני מציקה לבן הזוג ומצלצלת ומטרידה , ממש לא, אני פשוט ישר נכנסת ללחץ וחרדה וזה לא משנה כמה זמן אני בזוגיות ועד כמה בן הזוג טורח להסביר לי שהוא פשוט עמוס ושזה לא מגיע מתוך חוסר עניין. הדבר מתסכל אותי, זה פוגע בכושר התפקודי שלי במהלך היומיום כי אני עסוקה תמיד במחשבות על בן הזוג, דפוס שחוזר על עצמו והיום בחיי הבוגרים אני מרגישה את השלכות התלות. רציתי מאוד לקרוא ספרים בנושא רק שאין לי מושג מהיכן להתחיל, האם הינך מכיר ספר מומלץ? וכן רציתי לברר אודות דרכי טיפול קיימים והאם הם אף יעילים ..תודה רבה!

היי קארין גם אני כזאת בדיוק כפי שאת מתארת. אני קטנה ממך בשנה.אני חושבת שזה גם קשור למעגל החברתי.. כי אני למשל אין לי חברות וכשיש לי בן זוג אני רק איתו וזה לא טוב הענין הזה- כי מתעסקים רק בזה. כי עכשיו שאנחנו פרודים אין לי אף אחד ואני לוקחת את הפרידה נורא קשה ומוצאת את עצמי בוכה גם הרבה כי אני למעשה לבד עכשיו בלי אף אחד. אבל אף פעם לא הייתי טיפוס מרובה חברים סביבי. תמיד הייתי ככה עד היום. אם היה לי הרבה אנשים סביבי אולי לא היינו מתעסקות בזה, אבל אני לא בטוחה כי עבורי בן זוג זה אפשר להגיד - במקום הראשון- מעל הכל.אני תמיד חושבת שאם הוא קצת מתרחק זה כי הוא כבר לא רוצה אותי ורבים ונפרדים.דר חסון אני אשמח באמת אם תוכל להתייחס למה שרשמתי גם פה על העניין הזה, בפוסט של קארין. האם זה מצריך טיפול?

היי דנה,כן, אני מבינה , אין יותר מבינה ממני. אצלי המעגל החברתי די נרחב, אבל למרות הכל בן הזוג תמיד בעדיפות עליונה ותמיד מייחסת חשיבות רבה לזוגיות ונותנת את נשמתי כשאני אוהבת . ולא משנה כמה אני עסוקה בעבודה תמיד חושבת שאם הצד השני קצת מרפה ממני אז זה מעיד על רצון שלו להתרחק ..בעיה

קארין יקרה,
תלות בבן הזוג הוא טבעי ונורמלי. אחרי הכל, האושר המגיע מן אהבה, שהוא אחד מסוגי האושר המשמעותיים ביותר, מותנה במה שעושה ומרגיש הצד השני. אהבה היא תלות, והצורך באושר המגיע מקשר זוגי הוא יוצר תלות. למען האמת, גם אושר ושמחת חיים המגיעים מקיום משפחה וחיי חברה יוצרים תלות באחרים, אבל שם התלות הזו מתחלקת בין אנשים רבים, ולכן מורגשת פחות כתלות.אבל כמו רגשות אחרים, גם מה שטבעי ונורמלי, יכול לפגוע כאשר הוא נמצא במינון מוקצן. חשש ומתח לפני מתן הרצאה או הצגת נושא לפני אנשים, הוא טבעי ונורמלי, כי הוא מחזיק אותם במתח, הדם מוזרם למוח, והנכונות לדבר, ולפעמים אולי להיות חדים יותר, גבוהה יותר. אבל כאשר הוא מוקצן, הוא מפריע לדיבור. לעיתים אנשים שיש להם פחד קהל מובנה מזהים את הסימנים הראשונים, אותם סימנים טבעיים של המתח, ומרוב חרדה שמא הוא יורגש, מפרשים אותם כחרדה, נכנסים ללחץ ומפסיקים לתפקד.האם התלות שלך בבן הזוג, שכן, מן הסתם ובאופן טבעי היא מתעצמת ככל שאתם זמן רב יותר ביחד, לפחות בהתחלה, כי אכפת לך יותר ממנו, ואת מתאהבת, ואז את מרגישה שהאושר שלך תלוי יותר במה שהוא יגיד, יחשוב וירצה. במצב שכזה, קשה יותר לדמיין מצב שבו יהיה לך אושר גם בלעדיו. זו התלות. היא מחזקת את הקשר, כי היא שומרת עליו מפני נתק כשקשה, וזו משמעות האהבה, אבל זה מפחיד יותר. ואז, אם את נכנסת לחרדה (חשש שכבר נמצא מעבר לתיפקוד), את מחפשת סימנים כדי לדעת אם בן זוגך ממשיך לאהוב אותך או שהוא מתרחק. וכשאת מחפשת סימנים, לפעמים החרדה מסייעת למצוא סימנים שאינם, כי זה טיבה.יתכן שתמצאי ספרים בדיוק על הנושא הזה. אני לא זוכר כרגע כאלה. אבל אם תביני שהפיתרון הוא התגברות על חרדות, ותדעי לזהות את הסימנים כחרדות, יהיה לך קל יותר. תוכלי לחפש ספרים העוסקים בחרדות, או בהעצמה, שבין היתר יעזרו לך גם להבין שהאושר והביטחון האישי תלויים במידה רבה בך. ושאם תפלי יום אחד במשהו, כמעט בכל תחום שהוא, תוכלי להשתקם אחר-כך, ובתנאי שתביני שיש דרכים רבות לאושר ולסיפוק, והן תלויות בך.או, אם תתקשי בזה, לכי לטיפולCBT(טיפול קוגניטיבי התנהגותי) - הקישי על הלינק לפרטים.

דנה יקרה,
את צודקת בקשר למעגל החברתי. קראי בבקשה את תשובתי לקארין, ותראי התייחסות לקשרים חברתיים וגם למעגלים אחרים של תמיכה ואושר. זה יותר קל כשהם שם, כי אז התלות קטנה יותר.האם ללכת לטיפול או לא? - זה תלוי ביכולת שלך להתמודד עם זה לאורך זמן. אם תראי שאת מתקשה, ואם תראי שאת נקלעת או מכניסה את עצמך לתדמית שלילית של אחת שכל העניין שלה בחיים ומימד ההצלחה שלה הוא דרך קיומו של בן זוג ראוי, אז אולי כדאי שלא תישארי שם זמן רב מדי. אין ספק שהצורך בבן או בת זוג הוא צורך מאד מאד משמעותי, אבל אפשר להיות מאושר, או לפחות מסופק בחיים, גם בלי. תלוי מה את מספרת לעצמך, ובכלל זה גם מה את מספרת לעצמך שאחרים מספרים עליך, כשאת בלי בן זוג, או עם בן זוג שלא מתאים לחברה שלך.

תודה רבה לך 3>