יחסים מתישים: מה לעשות?

שלום,
האמת שאני לא יודע מדוע אני רושם, כי אני מרגיש שאין בזה טעם, אולי עוד טיפה להאחז במה שהיה.שנינו בני 28, יצאנו במשך כ4 וחצי חודשים, ונפרדנו לפני 3 חודשים.הקשר היה מאוד בינארי, או שממש כיף ואני מתרגש ואני מאוהב, או שאני עצבני על התנהלויות משונות בקשר, כדוגמא היא לא הייתה מוכנה לדבר איתי בטלפון, רק בהודעות, בטענה שהקירות אצלה בבית דקים וכולם שומעים הכל, דבר שהפריע לי כי יצא מצב שנפגשנו אחת לשבוע, ובמהלכו רק מתכתבים, ואפילו שהיה לי משבר בעבודה הייתי צריך לספר לה בעשרות התכתבויות.בנוסף היא מאוד בלבלה אותי, מצד אחד שפעם קראתי לה בת זוג היא אמרה שהיא לא רואה אותנו ככה, מצד שני כעסה עלי כשאני לא מנסה להבין אותה בנושאים ״כבדים״, או לתמוך, למרות שמאוד תמכתי, והקשבתי ונתתי עצות, וממש אכפת לי, באמצע יום עבודה הייתי מתכתב איתה שעות להבין, פעם שסיפרה לי חוויה קשה מהילדות יצאה לי נשיקה מתפרצת, והיא כעסה והדפה אותי, כי חשבה שאני מנסה לסתום לה את הפה, היא תמיד מצאה משהו שלילי במה שאני עושה, והייתי צריך להסביר אחר כך מכל הלב שבאמת ההפך הוא הנכון, אבל לה נקבע משהו בראש וזהו.דוגמא נוספת, בעקבות איזה מקרה שולי שלא ציינתי ועלה, היא טענה ״אם יש משהו שמפריע לי למה אני לא מדבר״, ואני באמת לא מתרגש מכל דבר, נותן לרגע לחלוף, אבל אז כשהיה מקרה שבאמת הפריע לי ורציתי להבין אותה (שוב הכל התכתבויות ולכן הרבה פעמים הטון לא מובן) היא אמרה ״למה אתה עושה סיפור״, ולצערי הפרידה קרתה לאחר המקרה הזה.כל השיחה האחרונה היא התייפחה מדוע דווקא עכשיו, כשהקשר טוב, וכל מיני כאלו, עד שהגיעה עם עצמה להחלטה שהיא רוצה להפרד ושהקשר לא ישים, כלומר אני לא מבין האם זה שדיברתי וכביכול ״עשיתי סיפור״ היא החליטה להפרד וזהו לא שמעתי ממנה מאז? האם אדם לוקח החלטה להפרד מאדם שדיבר איתו כל יום כל היום ברגע?דוגמא נוספת ואחרונה, כשלושה שבועות לפני הפרידה היא נעלמה לכמה ימים, וכשקבענו להפגש היא עיכבה את הפגישה (היא תמיד הייתה מאחרת לי, לרב בקטנה אבל פעמיים חיכיתי כ-40 דק׳ ברכב) ולבסוף לאחר שעתיים של אולי ביטלה, כתבתי לה משהו בסגנון ״מה אני אגיד לך, מבאס אבל מקווה שתרגישי טוב (היא הייתה חולה כ-7 שבועות, חום שמתחיל בערבים ולכן קרו מקרים רבים של מפגש ואז כמה ימים של התכתבויות, והיא לא הייתה מוכנה לבוא אליי הביתה). היא ממש התעצבנה, אמרה לי שאני לא בסדר שקראתי לה מבאסת ולא תמכתי, והסברתי לה שכמובן שלא אמרה שהיא, שמה שמבאס זה שלא יצא לראות אותה, ואני לא אתנצל על זה שאני רוצה להיות איתה, אבל אותה זה לא שכנע, אמרה שהבחירת מילים שלי לא נכונה, וממש נתקעה על דברים שהיו לה בראש ולא המציאות.אציין שהיא לא עבדה בתקופה שיצאנו, ואני כן, אבל עדיין כשהיינו נפגשים היא תמיד ניסתה לגרור את זה לשעות הקטנות של הלילה, ולמרות שאמרתי לה שאני עייף וקם מוקדם היא אמרה ״אפשר להשלים שעות שינה בסופ״ש״.לא יודע, יש פה הרבה מכלול של לא טוב, של חוסר הבנה, של חוסר כימיה, ועדיין הרגעים הטובים איתה היו מדהימים, היא משכה אותי מאוד וקורה מצב שאני זוכר את העצבים שהיו לי, אבל מאשים את עצמי, וכועס שהייתי צריך לוותר, למרות שוויתרתי המון.אני כועס כי היא יצרה מצב שאני לא מבין אותה, כאילו היא רוצה אותי, ואני פעם אחר פעם לא מבין אותה, למרות מכלול הדוגמאות, ומה שציינתי כאן זה רק מעט מאוד.אני מאוד מתגעגע אליה, אבל יודע שזה נגמר לתמיד.מדוע אני לא מבין שהקשר הזה לא טוב לי? ויותר מזה, למה אני לא משחרר אחרי כ״כ הרבה זמן שחלף?תודה.

עידן יקר,
אפשר להבין ממכתבך שהיה לך קשר עם מישהי מוצלחת מאד, אבל פגיעה מאד, ואולי גם אגוצנטרית מאד. לכן גם היתה נתונה למצבי רוח שלא הבנת, ולכעסים ולתגובות מוקצנות, שהיה לך קשה מאד להתגונן מולם או למנוע אותם, כי לא ידעת מה יפגע בה ומתי. וזה לא מפליא, כי ההתנהגות שלה והשינויים במצבי הרוח חורגים ממה שאתה רגיל אליהם. לפעמים מעשה שלך יכול לגרור כעס והתפרצות זעם, ופעמים אחרות אותה תגובה תהיה אם תעשה את ההיפך. אפשר להתמודד עם יחסים שכאלה לזמן קצר, קשה מאד להתמודד איתם לאורך זמן. אולי כדאי שתקרא גם מה שכתבתי פעם למישהי על"לא בן זוג" מוצלח, ותעשה את ההתאמות למודל שלך. זה מאכזב, אבל אני לא בטוח שאתה צריך להאשים את עצמך. יתכן שיש קצת פתיל קצר, אני לא יודע, ואולי דווקא המון סבלנות, עד שלא החזקת מעמד יותר, אבל כך או כך, לפי תאורך היית במערכת יחסים מתישה מאד.

כמו שאתה רואה, הזמן עבר, 5 וחצי חודשים, והיא עדיין במחשבותיי.לעיתים פחות, לעיתים יותר, אבל זה לא עובר לגמריי, למרות שיצאתי עם אחרות בינתיים, אך דבר לא נתפס.סוף שבוע שעבר אזרתי אומץ ויצרתי איתה קשר, החלטתי החלטה שלא להפגע אם היא לא תענה, או תהיה קרירה. עשיתי זאת כי אני רוצה להמשיך הלאה, אולי הזמן שעבר גרם גם לה לחשוב, ואולי היא בכלל בקשר אחר וטוב לה, אבל לדעת שניסיתי שוב ובפעם האחרונה.אז התחלתי שיחה, סיפרתי לה שמצאתי עבודה חדשה, והיא ממש התלהבה, שכן ידעה מה חוויתי בקודמת, ולאחר כמה הודעות סיפרה לי שהיא עדיין חולה במחלה שהייתה לה אז, ושהיא בין בתי חולים, וגוללה את הסיפור ממקום משתף, לא מסכן.זה הגיע אליי כרעם ביום בהיר שהיא עוד חולה מאז, ולא יודעים מה יש לה, סיפרה שיש שתי אפשרויות שבודקים, אחת שאוהבים ואחת שלא אוהבים בכלל. ממקום אוהב, מכל הלב, הרגשתי שאני רוצה להיות שם עבורה, כבן אדם, כנראה שאני פשוט אוהב אותה.היא שיתפה והגבתי, הודעות ארוכות מאוד כל כמה שעות. באיזו שהוא שלב גם כתבתי דברים אחרים, ניסיתי לגשש ולזרום איתה, אך היא לא התייחסה או שהתייחסה בקרירות, כאילו ההתקרבות מצידי נדחית.לאחר עוד התעניינות, ולאחר שסיפרה שהייתה בעוד סשן בית חולים הצעתי לה לצאת להתאורר, והיא אמרה שהיא לא חושבת שזה רעיון טוב.ברגע זה אמרתי שאין טעם, אם בזמן שעבר היא לא התגעגעה, חשבה אחרת, כעת התנהגה בקרירות ולבסוף דחתה, אז היא לא מעוניינת, והחלטתי לפנות אליה ממקום אחר, ואך ורק בשבילה, כידיד, ושאני כאן עבורה, מכל הלב.לא אשקר בעומקיי ליבי במהלך הזה קיוויתי שלפחות אתקרב אליה קצת, אולי תחשוב אחרת תוך כדי הקרבה, אבל עדיין אם לא תרצה יותר, אני מוכן להיות עבורה עד אשר היא תחלים לגמריי.היא הסבירה שהיא לא מאמינה בידידות לאחר קשר אינטימי, ושהיא לא חושבת שתוכל להרגיש חופשייה לידי, שלא אקבל מסרים מוטעים, ושהיא אוהבת דברים פשוטים וברורים (שזה דיי שונה מההתנהגות שלה בסיבוב הראשון כשהייתה נורא מתישה ומבלבלת)אז אמרתי לה שהכי חשוב לי שהיא תבריא, ושגם אם לא אשמע ממנה יותר, אני מחכה להודעה אחת- הבראתי, ושהלוואי והיום הזה יגיע בקרוב. היא הגיבה בתודה סמיילי וזהו כך נגמר. לא אשקר, עוברות לי מחשבות, אולי הייתי צריך להלחם יותר, ולהסביר יותר, אך זה היה נראה לי סופר לא קשור, בגלל מה שהיא עוברת, ובגלל ההתנהלות שלה כפי שכבר ציינתי קודם.ביננו, קיוויתי שהיא תראה בי משהו תומך, מישהו ששם עבורה, כי זה מה שאני, אני פשוט מתגעגע אליה, ומרגיש אגואיסטי שבכלל יש לי טיפה כאב על זה שנדחתי, כשהיא עוברת את מה שהיא עוברת....מעל הכל, הלוואי והיא תבריא במהרה.מרגיש לי שהקשר ביננו הושפע מכ״כ הרבה תזמונים, המחלה, המעבר להורים שהיא לא מסתדרת איתם, ולא כי איננו מתאימים, ועם כל זה, פתאום חוזרים לי אירועים שהיו בעבר, ואני פתאום מבין את הצד שלה, וכועס על ההתנהגות שלי, והלוואי והייתי יכול להבין יותר אז.וזאת למרות שסיפרתי את הסיפור הזה להמון אנשים, כולל אלו ששיתפתי תוך כדי הקשר, וכולם הגיבו בצורה דומה למה שאתה רשמת לי, רובם מאוד שמחו שהקשר הזה תם, ושהייתי אפילו מתחשב מדיי.מקווה שתבריא ותחייה את חייה, ואני את שלי, ללא רגש רומנטי כלפיה.