תחרות על הבת: מה עושים?

שלום
ד"ר,אני בת 34 ובעלי בן 39.נולדה לנו בת לפני כתשעה חודשים ומאז נראה כי בעלי השתנה.בדר"כ הבנתי כי הגבר מרגיש בחוץ כי יש תינוק וכל התשומת לב הולכת אליו, במקרה זה נראה כי זה הפוך וכל התשומת לב של בעלי הולכת לתינוקת.אני כרגע מובטלת בכדי להישאר בבית עם התינוקת , בגיל שנה אני מתכוונת לחזור לעבוד.נראה כי בעלי מתייחס אליי כמובן מאליו. אני דיי סובלת מהמצב.בסקס אין בעיה אבל נראה שזה הזמן היחיד שלנו ביחד.כשאמרתי לו את הדברים הללו אז הוא טען שאין מספיק זמן וגם רוב המחשבות שלי נובעות מזה שאני יושבת בבית.בעלי הוא אב מקסים והיה גם בעל נהדר לפני שילדתי.מה עליי לעשות כדי לגרום לו להתייחס אליי יותר..?אם המצב לא ישתנה מצידו מה עליי לעשות?תודה מראש

לילך יקרה,
אמנם תכננת להישאר שנה עם התינוקת. אבל החלטה מראש אינה מחייבת. חשבי על זה בכל פעם מחדש, כדי לראות אם זה מה שאת רוצה. התקופה הזו בבית יכולה להיות מאד כובלת, ולתת תחושת 'אין מוצא' מהכבלים ומהבית. ולפעמים דווקא יציאה מהבית יכולה לחבר אותך טוב יותר לבת שלך, כי את 'כועסת' עליה פחות, ולא מאשימה אותה בכבלים שלך. וכשאת מרוצה יותר, את גם יכולה לאהוב יותר. – אני מודע לזה שתשעה חודשים כבר חלפו, אבל אם זה מה שקרה לך, מוטב להבין זאת, גם אם בדיעבד.אני לא בטוח מה קורה ביניכם, אבל יכול להיות שאתם מנסים להתחרות על הבת, כדי להשיג עמדות כוח ביניכם, ואולי אפילו כדי לפגוע זה בזו במקומות שכואב. אם היה לך קשה מדי להיות הרבה זמן בבית, והוא מציג עצמו כמי שזה מה שחשוב לו, הבת שלך, הוא מציג אותך כמי שהבת חשובה לה פחות ממנו, והוא מציב עצמו כנציג הצדק והיושר והטוב עלי אדמות. אני לא בטוח שזה ה'משחק' שהוא משחק, באופן שכנראה אינו לגמרי מודע, אבל זה בהחלט יכול להיות. לכן, אם לא תילחצי מהקשר שלו עם הבת, ועם ההשקעה בה, תקבלי אותה בברכה כעזרה, וכסיוע המכוונים כלפייך ולא כלפי הילדה, ותשתתפי איתו בחלק גדול מהשעשועים שלו איתה, תהפכו להיות שניכם 'שחקנים' באותו צד של המגרש, ולא יריבים. חשבי על זה היטב, ואיך לעשות זאת נכון. אשמח לקבל תגובה על המחשבות שלך בעניין.

שלום
שוב,זה נכון שזה לא קל להיות בבית ולאבד את המימוש העצמי שלי אבל אני יודעת שזה עומד להיגמר ואני יחזור לעבוד. לגבי הכעס אני לא כ"כ בטוחה כי לא האמנתי שאהבה כזו יכולה להיות, כמו עם בתי, עד שהיא נולדה, במיוחד שהיא ילדה נעימה וחייכנית, מה שהופך את זה לעוד יותר מיוחד.לגבי זה, שהוא איתה אני מאוד מעריכה את זה ונמצאת עם שניהם כמעט תמיד חוץ מהזמן שאני עושה עבודות בבית. הזמן שמפריע לי, הוא לא זה, שהוא איתה אלא שאנחנו יחד לבד. נראה כי כמות התשומת לב שלו מוגבלת ונגמרת בזמן שהיא הולכת לישון. בעלי היה תמיד בעל מחבק מנשק ואוהב אינטימיות ונראה שהכל נעלם.זה שהוא מעמיד לי איזה שהיא מראה לא חשבתי על זה. אני צריכה לבדוק את העניין.בתודה שוב מראש.

לילך יקרה,
או קיי... נדמה לי שאת מביטה נכון על מה שצריך, אם כי קחי בחשבון תמיד גם את האפשרויות שעליהן כתבתי. בכל אופן, אם הוא מתרחק ממך ונמנע ממך לאחר שהילדה ישנה, ולא בגלל סיבות של תשישות יתר, אז אולי יש באמת בעיה. נסי לפתור אותה קודם, ואולי גם לבחון אותה, בדרכים אחרות. הילדה כבר לא קטנה. השאירו אותה עם מישהו (סבתא/סבא/דוד/דודה או בייבי-סיטר), והתחילו לצאת שניכם ביחד. להתחדש. לצאת מהחיתולים ומההנקות ומהאמבטיות, ולהכיר זה את זו מחדש.