תחילת זוגיות: שינויים והתאמות

היי, כתבתי לך פה קודם. קודם הגדרתי בעיה ספציפית ועכשיו אני רוצה להראות את התמונה הכוללת על מנת שתוכל לתת לי תשובה יותר מדויקת. תזכורת: אני בת 21 , יש לי חבר בן 22. אנחנו שלושה חודשים יחד.אנסה לתמצת:בחודש הראשון היה לנו נורא כי ביחד, היה חיבור, היינו מאוהבים, הייתה הרגשה ש"זה זה". בחודש השני הדברים גם נשאו כשהיו,בתחילת החודש השלישי קרה שינוי. פתאום הוא התחיל להגיד שהקשר מלחיץ אותו, חונק אותו, שקשה לו שאנחנו מדברים כל יום בטלפון. למרות שמעולם לא ביקשתי שנעשה זאת. זה פשוט קרה מאליו כי זה הרגיש נכון ומתאים. הבנתי אותו ואם זאת נפגעתי וקצת התרחקתי.ומאז לא דברנו על הנושא.לאחר כמה שבועות יצאנו יחד - אני, הוא, חברים שלו וחברות שלי. לאחר המפגש נלחצתי מאחר והתרחקנו מאז השיחה שאני לוחצת המפגש עם החברים שלו הלחיץ אותי. הרגשתי שהעולמות שלנו מתחברים, שאין פה דרך חזור. שיש דיסוננס- מצד אחד התחייבות, מצד שני אין לי בסיס יציב להתחייב אליו כי הוא לא רוצה לדבריו משהו לוחץ מדי.לאחר היציאה המשותפת הזו נהייתי קצת מרוחקת גם כן . זה גרם לנו לריב הרבה ובעקבות כך נפרדתי ממנו לחמישה ימים.לאחר מכן כשרציתי שנחזור הוא אמר לי שהיה בטוח לפי הסימנים של הריחוק שלי שאני נפרדת ממנו לתמיד (סיפר כבר לחברים ולמשפחה) ולכן זה גרם לו להתרחק ממני. זה גרם לו לחשוב שהוא רוצה יזיזה, קשר קליל יותר כי כשהוא איתי הוא נהיה כבד. וגם אני מרגישה כך. אחרי שדיברנו על הדברים שוב הבנו כי לא זאת הבעיה, אני חשובה לו והוא לא מחפש יזיזות. אלא שההגדרה המחייבת הזאת של "זוג" הכבידה עליו ועלינו. קיבלנו החלטה להיות יותר קלילים. להבין שאנו יחד כי כיף לנו יחד ולא כי אנחנו חייבים.אתמול נפגשנו ודיברנו על כך שהוא רוצה ממני יותר סקס ואני רוצה ממנו יותר רגש. יותר לשתף ולו השיתוף פחות חשוב. למרות שזה לא היה כך תמיד. בכל אופן, היה לי פשוט נורא. לא נהנתי, הוא כל הזמן העביר עליי ביקורת "את ילדותית, מתנהגת בטיפשות" הרגשתי תחת זכוכית מגדלת, שהוא לא מרוצה ממני ושום דבר שאני עושה לא מספיק. בנוסף הרגשתי שלא אכפת לו ממני. הוא הראה פחות אכפתיות והתלהבות מדברים שאמרתי, ברמה דרסטית מפעם והיה מרוחק ובוחן ודורש.היום פתחתי איתו את הנושא הזה. הוא אמר שהוא גם הרגיש כך, שהוא ביקורתי כלפיי ושכנראה זה בגלל שהתרחקנו מאז הפרידה. ובנוסף הודה שלאחרונה "אני מעצבנת אותו" כל דבר שלא הפריע לו פעם בי אלא אפילו אהב עכשיו מעצבן אותו, שאני יותר מדי רגשית לדוגמא, שאני מגיבה על כל דבר ועוד כל מיני. אני לעומת זאת גם הודתי שלאחרונה כל דבר שהוא עושה מעצבן אותי ומכעיס אותי. הוא אמר שהוא לא רצה להעלות את הנושא לדיון כי הוא החליט לא לדבר על דברים רעים כי זה עושה לו רע וכי קיווה שזו פשוט תקופה פחות נחמדה שתעבור. אבל הרגשתי מועקה כל כך גדולה בלב שלא יכולתי פשוט להתאמץ להיות קלילה ולא לדבר על מה שמפריע לי.עכשיו כשאני חושבת עליו זה גורם לי למטען כבד על הלב ולא לשמחה והתרגשות כמו פעם.לאחר שפתחנו את הנושא זה הקל על שנינו.הגענו להחלטה שאנחנו רוצים את אותה זוגיות- להיות יחד, לשתף ברגש וחוויות וגם בסקס ואינטימיות מינית ועם זאת לתת אחד לשני את החופש ולא לחנוק, כי אנחנו צעירים ורוצים להנות מכל העולמות ולא להרגיש כבולים.אבל עם זאת אנחנו לא יודעים מה לעשות. איך יהיה לנו כיף "כמו פעם" ? או לא כמו פעם, אבל פשוט כיף וטוב. אמרנו שננסה לקבל אחד את השנייה כפי שאנחנו, להשתדל לא להעביר ביקורת ולבחון. אנחנו לא רוצים להיפרד. אנחנו מקווים שאנחנו מתאימים ויודעים שיכול להיות לנו טוב. איך אפשר להגיע לזה? אני לא רוצה עוד מפגשים מעיקים איתו. אשמח לעזרה. תודה רבה מראש.

אולי תפסיקי להציק לד"ר עם ה"זוגיות" הלא בשלה שלך בגיל 21. הוא ענה לך כבר מספר פעמים, תתבגרי ותשאלי שאלות כשבאמת תהיה לך זוגיות רצינית ששווה התייחסות, את מתישה.

חשוב לה שיענה לה. הזוגיות שלה חשובה לה. אם ד"ר חסון לא ירגיש שזה מתאים הוא לא יענה

יובל יקרה,
אתם משנים ומשתנים תוך כדי תנועה. הפנייה הקודמת שלך היא שש שאלות למטה, והנה, התעקשת, פתחת את הנושא בפניו, ואתם מתקרבים לשיווי משקל שמתאים לכם יותר. זה טוב. אבל אתם עוד בתחילת הדרך, וסביר שיהיו לכם עוד שינויים. את מה שעשיתם עכשיו, תצטרכו לעשות עוד פעמים רבות בעתיד, ואם הרצון המשותף שלכם ימשיך, וכך גם הפתיחות זה עם זה, ותהיה חפיפה בין הצרכים שלכם, זה יעבוד. קראי גם את המאמר שלי,לשרוד את תחילת הזוגיות - גשר צר מאד.בהצלחה!