תחילת זוגיות: איך לשרוד

ערב טוב ד"ר ושלום.לפני שנתיים הכרתי בחור, עמית לעבודה בן 35 אני בת 24. בהתחלה פלירטטנו ודיברנו המון היינו ידידים, היה הרבה זמן פנוי וזה התאפשר. הוא אמנם גבוהה אך די רופס קצת שמנמן מתלבש בצורה מיושנת - שמבגרת אותו ותמיד יש לו ריח של גומי כלשהו שדחה אותי והפריע לי. הוא גם ללא רכב וחזר לגור עם הוריו.מאז ומתמיד ראיתי בו ידיד, כלי להפגת שיעמום, לריגושים ופלירטוטים לא ראיתי בו בנזוג הולם (לא אמרתי לו כמובן!). מקסימום שראיתי בו היה פרטנר אפשרי למין. אחרי חודש של הכרות הזמין אותי להיפגש אחרי העבודה- לא בדיוק דייט. אחרי זה המשכנו לדבר בעבודה לפלרטט וכו', הוא התקשר לעיתים נורא רחוקות. חשוב לומר הוא טיפוס די חסר ביטחון, בדחן, כמעט הכל אצלו בדיחות או צחוק למרות שיכול להיות רציני. עוד דבר: הוא תמיד "העריץ" אותי אמר כמה אני מוכשרת, נבונה, נראית טוב וזה ממש מצא חן בעיניי. בפגישה השניה שאני יזמתי התחלתי לדבר איתו על מין והרגשתי כמה הוא לחוץ, יש לו פחות נסיון ממני בנושא. בסוף קם והלך והפסקנו לדבר בעבודה למשך כמה שבועות. לאחר מכן הוא התנצל שהגזים בתגובתו. אחרי זמן מה היינו לבד בעבודה ובגלל המתח המיני העצום שנבנה בינינו מההתחלה הרגשתי שכבר אי אפשר, ונישקתי אותו צרפתית. זה היה מלא להט והוא אמר שאני מטריפה אותו. משם איכשהו היחסים התקררו, הוא טיפוס קצת ביישן, לא התקשר ולא נתן לי מחוץ לעבודה את תשומת הלב שרציתי ואז החלפתי עבודה והקשר נותק.לאחר כחצי שנה חזרתי למקום העבודה לבדוק משהו. נתקלתי בו ודיברנו כאילו דבר לא קרה. בסוף ביקש את הטלפון שלי ונתתי לו , לא התקשר רק שלח סמס כעבור חודשיים ולא עניתי לו. אחרי זמן מה ראיתי אותו באוטובוס והתעלמתי ממנו במופגן והוא לא ניסה להתקרב. בתקופה זו עברתי כמה מערכות יחסים שלא עלו יפה ומהאכזבה החלטתי לנסות לחזור אליו כי בודד לי ולפחות הוא מעריץ אותי וזה מחניף לי. התקשרתי לעמית מהעבודה וביקשתי שיברר עם הבחור בדיסקרטיות האם עדיין פנוי. הוא בדק ואמר שלא פנוי אך בקשר לא רציני. התאכזבתי. ביום המחרת פגשתי את הבחור עצמו באוטובוס. התיישבתי לידו דיברנו, הוא נהג קצת בריחוק, לא כתמול שלשום, חסר התלהבות רגילה אך שאל שאלות על פרטים מחיי. שאלתי עם יוצא עם מישהי (הוא לא התעניין האם אני פנויה) וענה שלא, ואז שאלתי למה אמר לעמית מהעבודה שכן יוצא. ענה שזו שאלה שטותית שמגיעה לה תשובה שטותית. אזרתי אומץ ושאלתי האם רוצה להיפגש שוב, צחק במבוכה ובחוסר ביטחון ואמר "ברצינות?" עניתי שכן. אמר שנמשך אליי פיזית ורוצה, אך פוחד. אמרתי שאם לא רוצה לא אכריח אותו וירדתי בתחנה שלי. למחרת מצאתי את הטלפון שלו והתקשרתי כדי לשאול ממה הוא פוחד כי זה הטריד אותי. בפעם הראשונה המספר היה תפוס בשנייה ובשלישית לא ענה. כעסתי ושלחתי סמס "בסה"כ רציתי לשאול ממה אתה פוחד לא ידעתי שגם לטלפון לענות יפחיד אותך. אל תדאג לא אטריד שוב וספק אם אחרות יטרידו אותך. ד"ש להורים שבסלון" והוא ענה בסמס "חברתי משכבר הימים הרגיעי. אני בנתב"ג בבידוק לא יכול לענות לטלפון." לא עניתי. בדיוק כעבור חודש קיבלתי סמס "היי (שמי) מה שלומך? עדיין עובדת ב(מקום עבודתי הנוכחי)?" עניתי "היי מי זה?" כי לא רשום אצלי מספרו ולא זיהיתי. ענה "(שם חיבה לשמו האמיתי אך לא הכי דומה)" ולא קישרתי אז עניתי שלא מכירה אדם כזה מאיפה המספר שלי אצלו שאלתי. ענה שהיה רשום בטלפון שלו, כנראה הכרנו בעבר וכעת לא זוכר מי אני. התקשרתי למספר ולא ענה לי. כתבתי שמוזר, אם לא זוכר מי אני איך יודע איפה אני עובדת ולמה לא עונה לטלפון? ענה בכינוי שלי שהוא בעצם שם עט שלי, שזה לא מוזר, פשוט יצירותיי (שהוא קרא אגב) גרמו לו לשכוח את כל המילים, נותרו רק אותיות לסמסים. הבנתי סופסוף שזה הוא וכתבתי "בלתי ייאמן. אם כבר הגעת עד הלום אזור עוד קצת אומץ והתקשר אליי" לא ענה בסמס ולא התקשר. חשתי מושפלת והאגו שלי נפגע אז כעבור שבוע שלחתי לו סמס, שלא ידעתי שהוא כה חסר ביטחון שלא יהיה לו אומץ לענות לטלפון, שזה לא גברי, שרק רציתי לדבר והוא התנהג כמו אידיוט, שלי היה אומץ לומר לו בפנים אז שאני רוצה לנסות להיפגש שוב, והוא אין לו אומץ לענות לשיחה ושייאלץ לחיות עם זה משך כל חייו. אמרתי שלא חייב לי דבר, אך הרגשתי שאני חייבת להגיב. ביקשתי שימחוק את מספרי כי להתקשר אומץ לא היה לו, ושאני סוגרת את העניין איתו בסמס זה ומבטיחה לא להטריד אותו שוב. על כל ה5 סמסים האלה ענה בפשטות בסמס :) תודה :).לא אצור איתו קשר שוב כמובן כי רק רציתי אותו מזה שאין לי מישהו טוב יותר רק שהאגו שלי נפגע שאפילו אחד כמוהו (לא הכי נאה לא הכי שווה ללא אוטו או בית וכו) השפיל אותי. אני רוצה לשאול למה לדעתך, ד"ר, הוא לא ענה לי, לא התקשר, למה נהג כפי שנהג, ממה כבר פחד? למה כה עיקש בהחלטתו לא לדבר איתי טלפונית? ולמה זה מטריד אותי?הרבה סליחה על האורך, אבל הסיפור הזה מחרפן אותי וממש רוצה להבין.ערב מצויין.

בדויה יקרה,
אני מציע לך לקרוא את המאמר שלי:לשרוד את תחילת הזוגיות - גשר צר מאד. הרבה חששות, אי ודאות וחוסר ביטחון קיימים בתחילת קשר. לא תמיד את יכולה לדעת מה עובר בראשו של הצד השני, ולא פעם את נפגעת, ואת אפילו לא יכולה לדעת אם זה בצדק או שלא בצדק. גם אני לא. כי אני לא יכול לדעת אם מה שהוא עושה הוא פשוט הגנה על עצמו, דווקא מתוך החשש שהוא יהיה זה שייפגע ממך כשהוא מרגיש מאד לא בטוח בכך שאת באמת רוצה בו.