טיפול רגשי בזוגיות - מה לעשות?

שלום
דר' חסון,תודה על תשובתך בעניין הכלבה.אני צריכה קצת כיוון בנוגע לקבלת החלטות.אני בת 37, נ'+2 קטנים. אין לי מקצוע. אני מתפרנסת באופן חלקי ממוסיקה. כל הזמן אני עוברת מעבודה לעבודה כי אני משתעממת בקלות ולא מוצאת סיפוק בעבודות שהן בד"כ מזכירותיות. למדתי הנהלת חשבונות, אך ללא ניסיון קשה למצוא עבודה. בעלי עצמאי במוסיקה וכל הזמן מתלונן בפניי שאני "ראש קטן", שאני לא מנצלת את הכישרון שלי מספיק. יש לי הרבה בעיות איתו: הוא חולה OCD, סובל מחרדות, כעסים ועצבים. אני חיה איתו כבר 7 שנים. יש לציין שבתשעת החודשים האחרונים חל אצלו שינוי לטובה בעוצמת התגובות שלו, וזאת בעקבות טיפול חדש שהוא עבר במכון OCD.כשהוא במצב "נורמלי" הוא מקסים: אוהב מאד, חם, איכפתי, עוזר הרבה עם הילדים, ובכלל הוא אבא נהדר. יש לנו המון במשותף, כיף לנו לדבר אחד עם השניה, אבל מ א ד קשה לי לחיות עם התפרצויות הזעם שלו, הקללות, ההשפלות, זריקת חפצים באוויר (לעיתים רחוקות), הקיצוניות שלו. אני יודעת שזה לא מצב תקין/בריא, ומצד שני, כל פעם מחדש כשהוא מתנצל וחוזר להיות המקסים ביותר, זה מצליח להשפיע עלי. כל פעם אני אומרת לעצמי שאני חייבת כבר לשים לזה סוף ושאני רוצה לחיות בלעדיו חיים שפויים ושלווים, ומצד שני כשהכל רגוע ונחמד, אני מרגישה שיש לי עוד ועוד כוחות להמשיך ו/או לקוות שיהיה בסדר, למרות שאני יודעת שרוב הסיכוי שהוא לא ישתנה, הרי מדובר כאן בחולי!יש לציין שאימי חולה נפשית, סובלת מהמון בעיות נפשיות, ואבא שלי חי איתה 24 שנים וסבל! (וכמובן אני סבלתי נורא!). אני מרגישה שאני חוזרת על אותה טעות של אבא שלי. יש לציין ששנינו אנשים מאד רגועים וסובלניים, אבל בסופו של דבר, להיות עם אדם חולה משפיע עליך אם תרצה או לא תרצה. (הפכתי להיות עצבנית בשנתיים האחרונות בעיקר - לאחר לידת בני השני).אני מרגישה שיש לי הרבה עניינים לפתור. בחרתי בבן זוג בעייתי, וכאמור, אין לי יציבות תעסוקתית, ומצד שני התברכתי בשני ילדים מקסימים, אבא טוב, אח טוב, והרבה חברות טובות.לאור כל זה, האם אתה חושב שכדאי לי לפנות למרפאה לבריאות הנפש?..אין לי כסף לייעוץ פרטי. אודה לך מאד אם תוכל לענות על שאלתי, וגם להגיד לי מה אתה חושב על כל מה שסיפרתי.תודה רבה!יעל

יעל יקרה,
את לא יכולה להפסיד מפנייה למרפאה לבריאות הנפש. תוכלי לשאול שם על מסגרות לטיפול ולעבודה, שתהיינה אולי פרטניות, אולי כסדנה, ואולי כזוג.את אומרת שהוא מטופל, ומטופל טוב יותר מבעבר. אני מבין שאת זקוקה להרבה סבלנות כדי לעבור את תקופות ההתפרצות שלו, אבל ככל שהטיפול משפיע יותר, אלו מצומצמות יותר.אני לא יכול לומר לך אם נכון או לא נכון להיפרד ממנו. הרבה תלוי בכוח שלך, ובשאלה עד כמה רע כשרע וטוב כשטוב.