ייאוש ונישואים: מה עושים?

שלום רב
!אני נשואה 7 שנים אימא ל2 ילדים מקסימים. במשך השנים יש עליות וירידות בחיי הנישואים שלנו ומשברים גדולים שהגיעו לכמעט גירושים. בעלי הוא לא איש שיחה ולא טיפוס רומנטי ,מתנהג לפעמים כמו ילד וקשה לו לקבל שהוא לא בסדר. הוא חולה בטרשת נפוצה ומוגדר כנכה 100%, מאוד קשור לילדים ואבא ניפלא ודואג. בעלי מאוד עצבני וחייב שהכול ילך לפי מה שהוא רוצה וחושב, וכשהוא רב איתי זה מלווה בקללות וצעקות ליד הילדים דבר שמאוד פוגע בילדים ובי. הוא מזלזל במקום העבודה שלי וכל מה שקשור אלי. בשבת האחרונה התווכחנו והוא זרק את הצלחת והכוס על הרצפה וגרם לילדים שלי להיבהל נורא.אני בהתלבטות קשה אם להמשיך אתו כי עדיין אני אוהבת אותו והילדים קשורים אליו או לסיים את הקשר כדי לא לפגוע ברגשות הילדים שהכי חשובים לי.אודה לעצתך,לילי

לילי יקרה,
זה לא רציני לבקש ממני להחליט בשבילך אם להישאר או לא להישאר בנישואים על סמך פיסקה וחצי של מידע. ההחלטה היא שלך, ואני מבין, מעצם הפניה אלי, שאת כותבת אותה מתוך ייאוש. ובעיקר כאשר נפגעת יותר מהרגיל מהארוע של שבת, שהיה מוקצן עוד יותר ממה שאת רגילה לראות.מתוך מה שכתבת, אני יכול להבין שיש לו אי בהירות באשר לעתידו, באשר לערכו עבורך כגבר, ואולי אפילו באשר לערכו כאב דואג לילדיו. יכול מאד להיות שההתנהגות הלא יציבה שלו מגיעה מתוך חוסר הביטחון הזה. אני מעריך שחשוב שתלכו לייעוץ זוגי, עוד לפני שתחליטי באופן חד צדדי להתייאש. אתם ביחד כי ראית בו דברים טובים, ולפחות חלק מאלה עדיין שם. אפשר להוציא אותם יותר, ולתת להם להישאר שם. זה צריך להיעשות מתוך ביטחון בך ובעצמו, ואלו דברים שצריך יהיה לעבוד עליהם ביעוץ הזוגי. אם תצליחו, כולכם תרוויחו, כולל הילדים. ואם לא, לפחות תלמדו להיפרד נכון, באופן שישמור על הילדים שלכם, וזה חשוב לא פחות.